טיפה יותר קטן: הנורות שהדליקה הארכת החוזה של הארפר ושבירת הסטיגמה

הארכת החוזה של ג'ארד הארפר בהפועל ירושלים היא נורה (אם תרצו, נורה אדומה), בשלושה מוקדים. העובדה שהרכז, שזכה בפרס ה-MVP של היורוקאפ, ורק אתמול (ראשון) התפוצץ שוב מול קבוצת יורוליג (תחתית, אבל יורוליג), פשוט האריך חוזה – מראה שמתן אדלסון לא מבזבז זמן.

אדלסון כנראה פחות "פזרן" מעופר ינאי שינסה (ובצדק) להחתים כל תותח כבד כדי להתמודד ביורוליג, ובטח פחות "שאנן" מהפדרמנים שלא הצליחו למשוך אליהם מספיק כוכבים. עם זאת, הארכת חוזה לשחקן שבקלות היה יכול לעבור לליגה הבכירה באירופה, ובשנים עברו אפילו לקבל "איומים" לעבור למכבי תל אביב – זה מהלך שאומר "אני רוצה לשנות את הנרטיב".

זאת כמובן לא הפעם הראשונה שבעלים בארץ ניסה או מנסה להפיל את הצהובים מהקונצנזוס של הכדורסל הישראלי, אבל זאת כנראה הפעם הראשונה שנראה שמישהו כל כך קרוב לזה. בניגוד להבלחות מהעבר, בעלי הפועל ירושלים והפועל תל אביב מספקים תחושה שאם לא יחוו כישלון מקצועי נחרץ, הן תוכלנה לשלוט בכדורסל הישראלי ואפילו לגרום למכבי תל אביב להצטער שלא פעלה כמותן מוקדם יותר.

אז למי למעשה הארכת החוזה של הארפר צריכה להדליק נורה?

1. האוהדים

קודם כל, למרות משחקי הכוח, הכסף והנרטיב, הכדורסל הוא עדיין מוצר מתנדנד בארץ. הוא לא מקור הרייטינג הגבוה ביותר. אבל כששחקן כמו הארפר, שמסוגל (ומצליח) לקלוע באזור ה-25 נקודות בכל משחק נתון, נשאר חלק מהליגה הזאת לשנים הקרובות, הוא יפתח פה מעמד של שחקן היסטורי.

הרכז יהיה בן 30 בסיום החוזה, ככל הנראה מדובר בשנים היפות ביותר בקריירה המקצועית שלו. קאדין קרינגטון – האריך, הארפר – האריך. שאר הסגל מבחינה מקצועית ככל הנראה יישמר ואדלסון אפילו יחזק אותו. עוד מוקדם להגיד, אבל לכולנו ברור שלצופה, גם הניטרלי וגם הלא ניטרלי, יהיה טוב שלא יהיה מדובר באיזה כישרון שאתה יודע שלא נשאר לך יותר מדי ממנו ויברח בקרוב. זה יוצר סמל עבור הענף בכלל ועבור אוהדי ירושלים בפרט.

2. היריבות (במיוחד מכבי תל אביב)

לא מפתיע. הפועל ירושלים טובה, היא לא משתרכת מאחורי התל אביביות – הן נלחצות. אם צריך לשים את האצבע מי יותר נלחצת, כנראה שמכבי תל אביב. העניין הוא לא מקצועי, למרות ההפסד של הקבוצה של עודד קטש אתמול, וגם לא נרטיב (גם בזה ניגע). הצהובים צריכים להילחץ מזה שיש יריבה שבלי יותר מדי רעש (בניגוד לזו מהצד השני של הכביש), מצליחה לשמור על שחקנים שהיו חולמים עליהם העונה.

מכבי תל אביב הצליחה לגנוב להפועל ירושלים כוכבים בשנים האחרונות, ובכלל בראי ההיסטוריה מדובר בשגרה. ליוואי רנדולף וג'יילן אדאמס בזמן האחרון וכמובן ראדיסאב צ'ורצ'יץ' ופרשת הפיצה המפורסמת אז בסיום המילניום הקודם.

העונה מכבי תל אביב לא צלחה בבניית הסגל שלה, בטח במונחי יורוליג. ומנגד, היריבות שלה הצליחו מאוד. בניגוד לקיץ האחרון, בו "גנבו" התל אביבים את רנדולף, הקיץ, וכנראה גם בעוד חמישה קיצים אם הפריחה של האדומים מהבירה תמשיך, ה"גניבות" האלה לא יימשכו ואפילו יהפכו לנחלת העבר באופן מובהק.

מבחינת הירושלמים, יש להם אפילו עוד צעד לעשות מעבר מלמחוק את האיום של מכבי תל אביב על החתמת שחקניה. הצעד הוא – להפוך לקבוצה בה רוצים לחתום. אדגיש, זה מאוד קשה, הפועל תל אביב כנראה יותר קרובה לזה בנקודת הזמן הזאת. אבל – אם הקבוצה תמשיך בהצלחה המקצועית שלה תוך כדי שאדלסון מפעיל לחץ וכוח כדי לשמור על מה שיש ואפילו להוסיף, לא מופרך שאם תהיה עדיפה מקצועית, היא תהיה ההעדפה הראשונה של זרים וישראלים בכירים. בין אם של התל אביביות ובין אם של שאר הליגה.

הארכת החוזה של הארפר נותנת מסר גם לשחקני טופ יורוקאפ או לואו יורוליג: אני הארכתי חוזה בקבוצה הזאת כי פה – א. משלמים לי טוב, ב. אני רואה כמה אנחנו מצליחים להתקרב למטרה ולהפוך לקבוצה הבכירה בישראל. ולמה הפועל תל אביב צריכה להילחץ? כי בניגוד למכבי שנראית לא מספיק רעבה לשמור על הכס, בטח לא בקלאסיקו אתמול, הפועל ירושלים תלך בקו שלה ותנסה לדרוס גם אותה בדרך. זה יוצר מצב שאולי הגישה היותר מבוקרת של אדלסון, שיוכל בעצמו לבנות סגל נוצץ (לא בהכרח מבחינת שמות), תגרום ליציבות גדולה יותר וגם דרך חלקה יותר לעקוף את ינאי והפדרמנים.

3. ה-"טיפה יותר קטן"

"נרטיב". המילה שלהרבה אוהדים יצאה מהחורים, הרבה פרשנים לא מאמינים בה אבל מי שכן מבין שתי הקבוצות לא יפסיק להזכיר אותה. נקודת מבט אישית – אני מתחבר לעניין הנרטיב, אני חושב שבניית תדמית ציבורית חיובית זה דבר חשוב. הבעיה בזה – אם אתה מגזים ולא מצליח לקיים.

כמעט ראינו העונה את הנפגעת הגדולה ביותר מבחינת בניית התדמית. הפיאסקו הזה שנקרא פטריק בוורלי, הבלאגן המיותר עם ג'ונתן מוטלי, פיטורי המאמן והשארתו על הקווים כעוזר. כל מי שלא בדיוק מתחבר לצבע האדום חשב שזה יתפוצץ לעופר ינאי בפרצוף.

עם זאת, החתמת הארפר היא לא ניסיון לבניית נרטיב של עוצמה בכל מחיר. לכן – מדובר בדבר חיובי ואפילו מבורך. התדמית של הפועל ירושלים העונה, למרות הניצחונות המרשימים, היא שהסיכוי שלה להגיע לגמר "טיפה יותר קטן" משל שתי הפייבוריטיות האחרות. שהסיכוי שלה לזכות ביורוקאפ עדיין היה "טיפה יותר קטן".

להחתים את אחד הכוכבים הגדולים של היורוקאפ, שגם אותו החשיבו ל"טיפה יותר קטן", זה בדיוק מה שהפועל ירושלים הייתה צריכה כדי להעיף ממנה את האמירה המבאסת הזאת. היא תוכל לבנות לעצמה תדמית בה לא יהיה ספק בכלל שגם אם היא תהיה שווה ביכולת שלה לתל אביביות, הסיכוי שלה לקחת אליפות או אפילו לזכות ביורוקאפ יהפוך ל"טיפה יותר גדול".