יש שערים – אין אמון: למרות מבול השערים, לא כך צריך להיקבע מאבק האליפות

אין ספק ש"פינג פונג" השערים שהגיע מהמשחקים בטרנר ונתניה אמש, ובטח לאחר תגובות האוהדים הציניות, "השחירו" במידה את שמו של הכדורגל הישראלי. התחושות נעו בין אי כשרות לבין חוסר מאמץ והעדפה בנוגע לקבוצה שתזכה באליפות – בעיקר בהתאם לרצון האוהדים, ולא על סמך יכולת היריבות על המגרש.

בין אם זה נכון או לא נכון – זו התחושה בקרב חובבי הכדורגל ביימה האחרונה. וזה הופך את האפשרות לכך שהאליפות תוכרע בהפרש שערים למסוכנת עבור תדמית הענף.

במחזור האחרון מכבי תל אביב תארח את בית"ר ירושלים, שחמישה ימים לאחר מכן תשחק בגמר גביע המדינה. הקבוצה מהבירה מגרדת סגל ממשחק למשחק כבר היום, עם יותר מדי שחקנים פצועים ועומסים. חמישה ימים לפני גמר הגביע היא לא תסכן אף שחקן.

הפועל חיפה בעונה מצוינת, אבל מי שראה את המחצית השנייה שלה נגד בית"ר ירושלים הבין שרוני לוי הוציא מהסגל הקצר הזה את המקסימום גם ברמה הפיזית. שחקנים נפלו מהרגליים, שני הבלמים סבלו מפציעות שרירים והוחלפו ושחקנים אחרים ביקשו חילוף מוקדם. אם הפועל חיפה תיראה בטרנר כמו שהיא נראתה בחצי השני נגד בית"ר ירושלים זה ייגמר רע מאוד.

מה שהיה אמש יישכח אם זה לא יחזור על עצמו. אבל אם האליפות תוכרע על הפרש שערים כי במחזור האחרון אחת הקבוצות תבקיע 7 והשניה 6 – זה יריח רע מאוד ויעניק סיום מפוקפק לדרמה אדירה על תואר האליפות.

מה אפשר לעשות? התקנון הוא לא חזות הכל. אם תהיה הסכמה של כולם, ניתן יהיה לסכם כבר עתה עם שני המועדונים שאם הקבוצות יסיימו בשוויון נקודות, יתקיים משחק אליפות ביניהן במגרש נייטרלי. כך יימנע מחזור סיום עם תוצאות של טניס ולא כדורגל. מישהו יפעל בנושא? כנראה שלא, אבל אם יהיה מחזור סיום שיריח רע כבר בקיץ ישנו את התקנון, זה תמיד עובד ככה.