רן בן שמעון נפרד מגדי קינדה: "יותר מכדורגלן, יותר מחניך שלי"

כנראה שלא אשכח עוד הרבה זמן את השיחה האחרונה שלי עם גדי. התקשרתי לאשתו לשאול לשלומו לפני כשבועיים. גדי התעניין עם מי היא משוחחת, וביקש לדבר איתי. בקולו החלש, אך עדיין בטון הייחודי שתמיד אפיין את גדי, החלפנו כמה משפטים שבדיעבד התבררו כמילים האחרונות בינינו. גדי הזמין אותי לבוא אליו, וכמה ימים אחרי שהייתי כבר בדרך ליד עתלית, התקשר אליי דן ביטון והודיע לי שגדי נכנס לטיפול מורכב ושאין טעם כרגע להגיע. הייתי ברכב יחד עם גל כהן והחלטנו לחזור.

אתמול כשהגעתי למשחק של מכבי חיפה מול מכבי תל אביב רציתי לראות אותו, אבל נאמר לי שזה כבר מאוחר מדי. היו לי הרבה "שעות גדי". מאז שאימנתי אותו בגיל 20 בקדנציה הראשונה שלי במ.ס. אשדוד. בנסיעה הראשונה שלי כמאמן הנבחרת הזמנתי אותו, היה לי ברור שגדי יהיה חלק מהנבחרת שאותה אני מאמן. אימנתי אותו פחות מעונה אחת באשדוד, ואני מודה שזו לא הייתה תקופה קלה עבור שנינו, כי הייתי קשה איתו והוא לא היה מוכן בהתחלה ללכת איתי באותו ראש. היה גם אימון אחד שהוא מאוד כעס ואחריו לא הגיע כמה ימים. נסעתי לפגוש אותו עם ג'קי בן זקן שהיה כמו אבא בשביל גדי, וביחד החזרנו אותו לאימונים. לא הייתי מוכן לוותר עליו לרגע.

גדי היה משהו מיוחד, קסם של בחור. אחד שאתה רוצה תמיד לצדך כמאמן בחדר ההלבשה. עם הטוב שלו, עם שמחת החיים, עם הייחודיות שלו. מי שהפך את גדי לגבר זה ג'קי בן זקן. הוא לקח ילד קצת מפוחד, קצת חסר ביטחון והפך אותו לגבר. ג'קי בנה לגדי יחידת דיור אצלו בבית, וקרב אותו אליו כדי ללמד אותו את משמעות החיים.

אני עובר עכשיו על הודעות הוואטסאפ בינינו, על הצחוקים, על הציניות של שנינו, על ההערכה ההדדית וקשה לי לעכל. התפללתי והחזקתי אצבעות שהסוף יהיה אחר, ושהנער הזה שהפך לגבר והתפתח מתוך אשדוד לקריירה עצומה – ייצא מזה.

היום אני נפרד מגדי בעצב רב. אני לא מעכל שאני מדבר עליו כך. אנחנו מאבדים בשנה וחצי האחרונות את הטובים ביותר שבאים מהמשפחות הטובות ביותר, והיום אנחנו מאבדים את גדי קינדה, שהיה סמל ומגדלור להרבה ילדים ובני נוער באשדוד ובכלל. בכאב רב אני נפרד ממישהו שהיה עבורי יותר מכדורגלן, יותר מחניך שלי.