הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם עלה לאוויר. בפרק ה-26 התארח משה שווייצר, הקשר שנחשב לאחד מהשחקנים המובילים בכדורגל הישראלי בשנות ה-70 וה-80. שווייצר חשף סיפורים אינטימיים ומרגשים מקריירה שהחלה בצל אביו האגדי, דוביד שווייצר ז"ל, והגיעה עד לנבחרת הלאומית והאולימפיאדה.
צפו בפרק ה-26 של "מחצית בשכונה"
שווייצר סיפר על האתגר לגדול כבנו של אחד מהמאמנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים, השער המיתולוגי שסידר לאבי כהן את המעבר לליברפול, הסלקת האקדחים של אביו במונטריאול ועל החוויה המפחידה בגמר גביע אסיה בטהרן. קשר העבר חשף גם את הסיבה לפרישתו המוקדמת והסביר למה הוא מרגיש שייך יותר למכבי תל אביב.
"להיות בן לאבא כזה, זה לא קל", פתח שווייצר. "כשאתה יודע שהוא מוביל את הכדורגל במשך עשרות שנים. ובלהיות הבן שלו, חובת ההוכחה עליך כל הזמן. כי אם אתה טוב, זה עוד עובר. תיתן משחק אחד או שניים לא טובים, ישר ינסו לחתוך אותך. אתה נמצא כל הזמן עם זכוכית מגדלת ובודקים אותך".
על אביו דוביד שווייצר: "הוא היה גם אבא, גם מאמן וגם חבר. אבל, התרגלתי לקרוא לו דוביד. היה קשה לי להגיד לו אבא כי הרגשתי שהוא חבר. דוביד אימן אותי ועברתי מספיק מאמנים בשביל להבין שהוא הקדים את זמנו. הוא היה מאמן גדול שאני לא רואה מאמן שיכול להתקרב אליו בכלל, בוא נגיד אפילו בארבעים, חמישים שנה הקרובות".
על הילדות בכיכר מילאנו: "גדלתי ברחוב ז'בוטינסקי ליד כיכר מילאנו. זה היה בית מקדש. כולם היו עולים לכיכר מילאנו כשדוביד היה בחיים. היו לי שני נכסים שלי, שאני בזמנו קניתי אותם במבנה הזה. שם הקמתי את המסעדה. דוביד היה יושב אצלי בעסק, הייתה ממש עלייה לרגל. בימים שלא היו פלאפונים, רצית להשיג את דוביד, לא היית מתקשר אליו הביתה פשוט מגיע לכיכר מילאנו".
על הכישורים שלו: "היה לי שמאל חזקה, היה לי בעיטה נכונה ידעתי להעמיד את הגוף נכון. הייתה לי ראיית משחק, ראייה מהירה בשפה של השחקנים. ידעתי לברוח משחקן יריב בטיימינג נכון".
על תחילת הקריירה: "גדלתי בהפועל תל אביב כי דוביד זה הפועל תל אביב. הייתי שנתיים בהסגר. הפועל תל אביב לא רצתה לשחרר אותי. אז נכנסתי להסגר, שנתיים. ובשנתיים למדתי בחקלאי פרדס חנה. חזרתי לעיר, והלכתי למכבי תל אביב. ראו שאני מתאים".
על התקופה בהפועל פתח תקוה: "אני עברתי ב-1973 להפועל פתח תקוה. הפועל פתח תקוה נתנה לי מענק חתימה של חמש מאות לירות ועוד חמש מאות לירות בפרמיות ניצחון. הייתה לי עונה לא רעה בכלל. סיימתי עם שבעה שערים, מלך שערים של הקבוצה".
על מותו הפתאומי של מאיר בלומנטל ז"ל: "העונה שבלומנטל נפטר במגרש, הייתי שם. אנחנו הפסדנו לשמשון תל אביב 2:1. ביום שני אני זוכר שבאתי לאימון, הוא הורחק במשחק ואמר לי 'בשביל מה אני מתאמן? הרחיקו אותי'. עשה חצי סיבוב קיבל דום לב ונפל ומת".
על הירידה לליגה הארצית: "ב-1976, הורידו אותנו ליגה. במשחק האחרון הפסדנו 1:0, שער של ישראל פוגל. פוגל צעק אנחנו ספורטאים, אנחנו ספורטאים. כולם הלכו. יצחק ויסוקר הלך לנתניה, גבי רוזנדורן הלך לנתניה. אמרו לי, 'אתה היחידי שתישאר פה'".
על העונה בליגה הארצית: "פתחו ליגה שנייה. ליגה ארצית. 22 מחזורים, מלך שערים, 17 גולים. מלך השערים של הליגה. נבחרתי שחקן מצטיין של הליגה".
על החזרה למכבי תל אביב: "אז יעקב גרונדמן היה המאמן והוא אמר שהוא רצה אותי, נפגשתי איתם. ונתנו לי חוזה יפה וחזרתי למכבי. פתחתי באלוף אלופים, נתתי גול מול בית"ר ירושלים".
על האליפות ב-78/79: "אני, בני טבק, ויקי פרץ ואבי כהן כבשנו יחד 33 שערים בליגה. היתרון של אבי כהן ושל הקבוצה שלנו באותה עונה היה שכהן היה עולה הרבה למעלה והיה עוזר לנו".
על סרט הקפטן שנלקח ממנו: "אני זוכר שיושב הראש של מכבי תל אביב אמר לי שהוא רוצה שדוביד שווייצר יבוא לאמן, ודוביד הגיע. עכשיו, בפגישה הראשונה שלנו במלון רמת אביב, כל ההנהלה ישבה. דוביד התחיל את הפגישה ואמר ככה לפני כל השחקנים וההנהלה: 'מושיק שווייצר, השנה אתה לא תהיה קפטן. מי שיהיה קפטן זה אבי כהן'. הוא לא הכין אותי. וכשדוביד היה אומר מילה, זו מילה".
על הגול שבישל לאבי כהן: "המגרש היה בוצי. אלון קפלן עשה עקיפה. אם המגרש היה נורמלי נותן לו מסירה. רציתי כמה שיותר מהר להגיע לשער כי המגרש היה בוצי. ובקטע שיצאנו להתקפה מתפרצת עם אבי כהן שהוא בא מאחור, לי הספיק המבט הקטן הזאת. יצא שהרמתי לאבי כי אבי בא מאחורי כל ההגנה. באותו ערב נסענו לחגוג, נסענו לשם ואז אבי כהן אומר לי 'תקשיב, אתה סידרת לי, הם רוצים אותי בליברפול'. הוא התחיל להתלהב".
על הנבחרת ואביו שאימן אותה: "דוביד לקח אותי לנבחרת ב-1974. אמרתי לו אבא מה אתה עושה? אם אני לא אהיה טוב ישחטו אותי ואותך. אז הוא אמר לי 'תעשה לי טובה, זו בעיה שלי? אני רוצה אותך כי אני יכול להפיק ממך ואני יודע מה אתה שווה לי'. הלכתי לשיחות אצל פסיכולוג בירושלים כי הסיטואציה הזאת הייתה קשה לי".
על עמנואל שפר והיציאה מהנבחרת: "שפר הזמין אותי לנבחרת. פתחתי עונה טוב ונתתי שלושה שערים בשני משחקים. אבל הוא דיבר בצורה לא טובה על דוביד. אמרתי לו, תשמע איך אתה מדבר, לא מתאים לי. אז הוא אומר לי, אוקיי תוציא לי מכתב שאתה לא רוצה להיות בנבחרת. הוציאתי לו מכתב עם יוסי דגן שניסחתי בו שאני פותח איזה עסק".
על ההישג נגד דרום קוריאה: "אני נתתי את הגול הראשון בדקה 20. משכתי לצד ימין עם רגל שמאל, ועם רגל ימין בעטתי לפינה הימנית. כשיצאנו מהמשחק מהניצחון הגדול הזה, כל הקוריאנים זרקו את הכריות של המושבים של המגרש, ואני זוכר, יש לי זיכרון, 'ישראל מספר 1'".
על הגמר באיראן: "אנחנו מקבלים אינפורמציה, שהם הבטיחו לשחקנים מרצדס ווילה לכל שחקן. רצינו לגמור את המשחק. אמרנו, הגענו לגמר, אז נהיה בפודיום, מקום שני. לפי דעתי, לא רצינו לנצח. היינו מבסוטים, פעם ראשונה שאני מבסוט שאני מפסיד. רציתי לצאת בשלום".
על האולימפיאדה במונטריאול: "דוביד בנה מזוודות עם תחתית כפולה, שיכול לעבור את הקרניים של הביקורת, והכניס לתוך זה אקדחים. הוא בנה מזוודה עם תחתיות כפולות, והכניס אקדחים. דוביד פתח את המזוודה, התחיל לחלק לכל החבר'ה ששמרו עלינו בתוך הכפר האולימפי".
על הפרישה: "ב-1983 הפועל לוד נתנה לי חוזה של 40 אלף דולר, אז זה היה הרבה. בחופש עברתי קרע, והם כבר נתנו לי מקדמה של 15 אלף דולר. הלכתי לטיפולים ותשע זריקות. ניסיתי. ראיתי שאני לא יכול לזוז. באתי לדרור קשטן אמרתי שגמרתי. את הכסף שקיבלתי החזרתי לקבוצה. אמרתי להם שאני לא גנב. עד היום בלוד מעריכים את זה".
לבסוף, סיכם שווייצר בהתייחסות כנה לגבי איזה צד הוא שייך בין מכבי להפועל תל אביב: "אני מחובר יותר למכבי תל אביב אפילו שהרקע המשפחתי שלי זה הפועל תל אביב. אני חושב שאני יותר מקורב למכבי תל אביב. מכבי נתנה לי, מכבי זה מועדון שהייתי גאה להיות בו. זו קבוצה שנותנים בה, מלמדים אותך עם ערכים לדעת להיות הכי טוב".
מה דעתך על הכתבה?