הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי והיסטוריון רון עמיקם עלה לאוויר. בפרק ה-30 התארח יעקב הלל, שנחשב ל"קבלן תארים" בכדורגל הישראלי. הלל חשף סיפורים על הקריירה המרשימה שלו, המעברים השנויים במחלוקת בין מועדונים גדולים והמסע האירופי המדהים עם הפועל תל אביב.
צפו בפרק ה-30 של "מחצית בשכונה"
הלל, שזכה ב-12 תארים בארבע קבוצות שונות – מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב והפועל לוד, חשף את הסיפורים מאחורי המעברים השנויים במחלוקת שלו ואת הקושי להיות שחקן שלא נקשר למקום אחד. הוא סיפר על פרשת קובלנץ ועל התפקידים הניהוליים בהם שימש לאחר הפרישה.
על הילדות ומכבי תל אביב: "אני בא לאבא שלי בגיל 11, יום כיפור. אני אומר לו, אבא, אם אני צם, קח אותי למבחנים במכבי תל אביב. הוא צחק כמובן, אמר לי, 'כן, תצום ואני אקח אותך'. אני צם. ושתיים בצהריים למחרת, אני מעולף. הוא אמר לי 'אני מבטיח, אני לוקח אותך, רק תאכל'. לא נוגע באוכל, מעולף".
על מה שהעניקה לו מכבי תל אביב: "אחד הדברים שאני חושב שקיבלתי כמתנה וככלים לחיים, כשחקן, זה הווינריות. מי שנכנס למועדון מכבי תל אביב, אני לא יודע אם הוא כזה שחקן מוכשר, אבל ה-DNA של המועדון, הוא כזה שנותן לך את האמונה ואת הביטחון, שאתה הכי טוב. שאתה הווינר. שלא משנה מה קורה, אתה הכי גדול. אתה המועדון הכי גדול. אתה צריך לקחת אליפות כל שנה. וצריך לנצח".
על פרשת קובלנץ: "אני, אלון חזן, רוני לוי, אורן יוסף, גיא לוי, ניר קלינגר, היינו בין הבודדים שלא עשו כלום. כל אלה שבסוף הפכו להיות שחקנים ומאמנים… אנחנו היינו ילדים טובים שבאו נקי כדי להצליח ולעשות קריירה טובה, והיינו בין היחידים שלא היו מעורבים בפרשה".
על השיחה הקשה עם דרור קשטן שהיה אז מאמן נבחרת הנוער ובמשמרת שלו התרחשה הפרשיה: "אחד הטלפונים הקשים שלי, אני אגיד לך את האמת. דרור קשטן ז"ל התקשר אליי ואמר לי 'יעקב איך לא אמרת לי? היית שם, ראית את הדברים'. אמרתי לו 'גם אם זה יקרה עוד פעם, מה אתה חושב, שאני אגיד לך? אלה חברים שלי, הם משחקים איתי, אני לא יכול'".
על הזכייה בגביע עם הפועל לוד: "אני עולה לבוגרים. אני עד כדי כך זוכר את חצי הגמר נגד מכבי תל אביב, יעקב בנודיס ויעקב בוזגלו הבקיעו. אני מנצח את מכבי תל אביב, כל השחקנים שגדלו איתי פתאום על ספסל ואני משחק נגדם, אני מנצח אותם".
על המעבר לשמשון תל אביב וירידת הליגה: "המשחק הכי חשוב שלנו, שיחקנו נגד הפועל ירושלים, הפסדנו, ירדנו ליגה והגענו לגמר הגביע. לא שיחקתי בגמר. אמרתי 'איך זה יכול להיות? המשחק הכי חשוב של שמשון'. רצו לתת לאחד הילדים של שמשון לשחק על חשבוני".
על רונן חרזי, בו נתקל לראשונה כשהצטרף להפועל רמת גן בליגה השנייה: "רונן חרזי זה לא סתם שחקן שנותן גולים. היה משהו באופי שלו. זה משהו שנע על הגבול, אבל הוא היה מה שנקרא קר רוח מול השער, יותר משחקנים הרבה יותר מנוסים. אם אתה שואל אותי כשחקן הגנה, אני מסתכל עליו… פשוט לא עבר לו שום דבר בראש".
על המעבר הראשון למכבי תל אביב ב-1991: "נפגשתי עם אברהם גרנט בבית, התחלנו לדבר על כדורגל. הוא אמר לי 'תשמע יעקב, אני רוצה אותך, אבל יש לי בעיה'. אמרתי לו, מה הבעיה? הוא אמר לי 'אין לי כסף. יש את אורי מלמיליאן, את אבי כהן, את ניר קלינגר'. אמרתי לו, 'תקשיב, לא מעניין אותי כסף. אני רוצה לבוא למכבי תל אביב לסגור מעגל, אני רואה את מכבי תל אביב מגיל צעיר. תן לי את זה".
על אברהם גרנט כמאמן: "מה שאברהם עשה, עם עמנואל אופיר, שהיה עוזר שלו, זה לא היה אמיתי, בכל מה שאני יודע בכלל, על התנהלות שבחדר הלבשה. אתה יודע, בדרך כלל, כשאתה מפסיד, ביום ראשון, המאמן קורע אותך. מדבר עליך ואתה מתבייש. אברהם לא עשה כלום".
על המעבר לבית"ר ירושלים: "קבעו איתי פגישה בקפה ליד ההתאחדות. מגיעים דדש, אברם לוי, קשטן והסוכן שלי יעקב אסקטלן. אני מספר להם שקיבלתי ממכבי תל אביב העלאה של 20 אחוז בשכר. הם לא יודעים כמה הרווחתי. דדש אומר לי: כמה שהם מציעים, אני מציע כפול".
הסכום והמענק שביקש: "ואז אסקטלן רושם על פתק: 10 אלף דולר מענק חתימה, כך וכך שכר, כך וכך מענקים, משהו כמו 60 אלף דולר. והם מסכימים. ואני כולה הרווחתי במכבי 10 אלף דולר. ואז אני מבקש יום להודיע למכבי שאני הולך, נוסעים לאילת לחגוג את האליפות, לא נעים. דדש שואל מה עוד ואני אומר מענק אליפות. הם מתפוצצים מצחוק ומכניסים לפתק".
הלל סיפר שביקש להיפרד ממכבי ת"א: "אני מתחנן לסגור מול מכבי ולצאת יפה. אני מגיע לגרנט. הוא שומע ומיד מכנסים פגישה עם כל חברי ההנהלה ועם הספונסר, בניני יוניוב. אני מבקש דירה ב"כוכב הצפון". "יש לך" אומרים לי. טוב, תחתום. אני חותם בתנאי, נוסע לדדש ומבקש להתיר את החוזה. דירה, אני מסודר לכל החיים. דדש אומר שאני צודק אבל שאני אנסה לשכנע את קשטן. בסוף הסכימו לחתום רק לשנה, ואז שאני אחזור, נשארתי בלי דירה, אבל בכסף שקיבלתי, יכולתי לקנות דירה כל שנה".
על המעבר להפועל תל אביב: "אני מקבל טלפון מרפי עגיב והוא אמר 'תשמע, אנחנו בונים קבוצה חזקה'. זה מוזר, כי קשטן היה בהפועל תל אביב. והוא עזב. אני הייתי אמור להיות בבית"ר, זה לא הסתדר מבחינה כלכלית. הם לא הצליחו להעביר אותי בבקרה. הייתי שש שנים בהפועל תל אביב, זה גם רצף מאוד מאוד גדול".
על הקושי במעברים: "בכל זאת, אנשים לא מבינים. אתה לא נקשר לשום מקום. אתה מבין שעוד פעם אתה צריך לבנות את עצמך, להיכנס לחדר הלבשה. אבל לשמחתי, אני כזה שמאוד מסתדר עם כולם. אין לי את האגו. אבל אל תפגע בי. תכבד אותי, אני אכבד אותך יותר".
על הדרבי הראשון במכבי תל אביב: "הפועל תל אביב, מחזור שביעי. שמה נפל החותם כשניצחנו 0:4. כשהסתכלתי על הפועל תל אביב, הם מקום ראשון, אנחנו מקום שני, הם עם אותו מספר נקודות ומעלינו רק בגלל הפרש שערים טוב בקצת. כשהסתכלתי על הפנים של הפועל תל אביב, הבנתי שאנחנו מנצחים, ידעתי שהם ירעדו. אני מקצין את זה, אבל כאילו הבנתי שחוששים מאיתנו, מסתכלים עלינו אחרת. שם הבנתי שמכבי תל אביב חזרה לגדולה".
על הפיטורים של דרור קשטן מהפועל תל אביב: "אני כסקאוט נסעתי לפורטוגל לראות איזשהו שחקן כנף, הוא נותן גול, אני בהיי, מתקשר לדרור, אין טלפון. הלכתי לנוח, מקבל צרור הודעות בטלפון, דרור פוטר, אני בהלם טוטאלי. בלילה מקבל טלפון ממיאמי, אלי טביב, אמר לי 'ראית? פיטרתי את דרור'. אמרתי לו 'מה אתה עושה? תגמור את השנה, תמנה את מי שאתה רוצה'. הוא לא הקשיב לי, אמרתי לו שהוא עושה טעות".
על הצעת הרכישה של הפועל תל אביב: "הבאתי לאלי טביב מישהו שיקנה את הקבוצה. חבר. נפגשנו ברמת גן. טביב מתחיל לדבר על הפועל, הוא אומר לו 'עצור, אני אוהד הפועל, אתה לא צריך להסביר לי מה זה הפועל תל אביב'. הציע לקנות ב-18 מיליון, אמיתי. טביב אמר שהוא רוצה לשמור אצלו את האחוזים בכרטיס של עומר דמארי, טוטו תמוז ועוד שחקן. אתה לוקח לו את שלושת השחקנים הכי טובים? לא היה נראה לי שהוא יסכים. הוא אמר לי 'תגיד, כשאני קונה אוטו, אני קונה בלי מנוע? לא, תודה רבה".
על הבאת אלכס שניידר לרכישת מכבי תל אביב מלוני הרציקוביץ': "הייתי מנהל מקצועי של בתי הספר של בית"ר ירושלים בתקופה של ארקדי גאידמק, באזור חבל מודיעין. אחד האנשים שהבן שלו שיחק אצלי היה עוזי שעיה, מנכ"ל מכבי תל אביב. יושבים ואני שומע אותו. אמרתי לו, 'מה, איזה קבוצה אתה אוהד?' אמר לי 'מכבי תל אביב', אמרתי לו 'בוא, תיקח את מכבי'. הביא את שניידר. שעיה שאל אותי מה אני רוצה. אמרתי לו, 'אתה המנכ"ל, אבי נמני מנהל מקצועי, אני כרגע רוצה להיות עוזר של ניר לוין, המאמן'. מר לי 'מצוין, דבר עם ניר'. הוא סירב ואז נהפכתי לסקאוט של מכבי תל אביב".
על המשחק האחרון בנבחרת ישראל מול שבדיה: "אני קיבלתי אדום. זה משחק שבגללו לא נסעתי לצרפת. תראה, שלמה שרף אמר לנו שהוא מאוד שמח מההתקדמות שלנו, שאנחנו נהיינו נבחרת טובה, שמתמודדת. הוא אמר לי, 'יעקב, אני רוצה שתתן כמה כניסות, במשחק'. משחק חזק, עושה גליץ', נקי. קיבלתי צהוב סתם. ממשיכים את המשחק, ואז אני עושה שוב גליץ', מעיף את הכדור. השופט נותן לי צהוב שני משום מקום".
על הקמפיין האירופי עם הפועל תל אביב: "בצ'לסי, במשחק עצמו, כשאנחנו הגענו עם האוטובוס, היו פיגועים בארץ. ואז אנחנו מגיעים עם האוטובוס, אני רואה 4,000 איש. עומדים. אדומים. מעודדים. שם, באוטובוס אני קם, לא יודע מה קרה, אני אומר להם: 'תקשיבו, לא משנה מה יקרה היום. אין מצב שאנחנו מקבלים שלושה שערים".
על הקהל בפארמה: "אני היחידי שיוצא מהחדר, מהמלון. אני אומר לו, דרור, יש לחץ פה, תן לי לסדר את הראש, אני הולך לשתות קפה. עכשיו, לא ידעתי בכלל שיש אלפים בפארמה ברחובות. היה יותר קהל של הפועל תל אביב מאשר פארמה".
על הנאמנות לקשטן: "דרור היה נאמן עם DNA אירופאי. חד משמעית. אנחנו ידענו בעיניים עצומות כל אחד, איפה לעמוד, מתי לעמוד, ויותר מזה, כשאני שיחקתי לדוגמה, דרור היה מסתכל עליי. אני ידעתי, הוא ידע, כשאני אדבר עם השחקנים בהגנה, או לפניי, אני אדאג לזה, שאף אחד לא יברח מבחינה טקטית".
מה דעתך על הכתבה?