המציאות כואבת: הסיבה שבית"ר ירושלים נשארה מאחור, והחלק של האוהדים

מה שמתרחש סביב בית"ר ירושלים מאז ההפסד להפועל תל אביב עלול להרוס בקלות את כל העונה, שנמצאת רק במחזור הרביעי שלה. מכל זווית שבוחנים את המצב, ניתן לחוש שמשהו לא תקין – זו האווירה הכללית, ההרגשה שהפעם הקהל אינו נותן גיבוי בכל מחיר.

בית"ר ירושלים שייכת לאוהדים – הם מממנים אותה ורשאים בצדק לבוא בטענות על ההשקעה ביחס להכנסות. הם גם בצדק באים בטענות לצוות המקצועי, כי הקבוצה לא נראית טוב; הם ציפו לקבוצה הרבה יותר טובה באירופה ובליגה, ואווירת האכזבה והתסכול מלווה אותם.

ההפסד להפועל תל אביב היה הטריגר, אך מאחוריו עומדת התחושה הברורה שזה לא רק עניין של העונה בה היריבה המושבעת חוזרת לעניינים – אלא גם עוקפת את בית"ר בסיבוב מבחינה כלכלית, עם השקעות ורכישות שאוהדי בית"ר יכולים רק לחלום עליהן.

אם בעשור האחרון היו אלה מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע, אוהדי בית"ר חשבו שמהעונה שעברה הם מתקדמים לעבר החבורה הזו; אך בקיץ הנוכחי הפערים רק גדלו, וכאמור, גם הפועל תל אביב נכנסה למגרש.

בית"ר לא במשחק הכלכלי הזה – זאת עובדה. הפועל תל אביב רכשה הקיץ שחקנים בסכום שמתקרב לשכר השחקנים של בית"ר. זאת המציאות החדשה שצריך להתמודד איתה. באר שבע? אלונה ברקת העמידה אולי את התקציב הגדול ביותר שלה מאז שהגיעה למועדון. מכבי חיפה קונה שחקנים במיליון יורו בלי בעיות, ומכבי תל אביב זו ליגה אחרת.

כלכלית, בית"ר שייכת יותר למקומות 5-8, עם שכר שחקנים ורכישות הגבוהים בכמה מיליוני שקלים בהשוואה לנתניה והפועל חיפה. זאת המציאות שלה, ועם זה צריך להתמודד.

לצד זאת, זכות הקהל למחות, לדרוש שקיפות ולקבל הסברים – ולא לעבור לסדר היום. יחד עם זאת, יש כאן 15 אלף מנויים וקבוצת כדורגל שרוצים לעשות משהו בעונה הזאת, גם אם המטרה היא מקומות 3-4. אי אפשר יהיה ליישם זאת באווירה שכזו, כפי שראינו נגד עירוני קרית שמונה בטדי, על אף הניצחון.

מבחינת הקהל, בשלב הזה כולם על הגריל – ברק אברמוב, אלמוג כהן וברק יצחקי. זה טבעי לימים שלאחר האירוע, אך מתישהו הדברים צריכים להירגע. לאורך זמן, בית"ר ללא קהל תומך לא תוכל לתפקד בעונה הנוכחית. לאוהדים תהיה הזכות להמשיך לדרוש ולמחות, אך אם זה יבוא על חשבון הקבוצה – היא תקרוס. גם כך היא מלאה בבעיות, והצוות המקצועי צריך למצוא פתרונות למצב.