סימני השאלה סביב הפועל ומכבי ת"א, וסימן הקריאה שהציבה הפועל ירושלים

הטוב

הפועל תל אביב ביורוליג. המשפט הזה כבר חלחל לנו מזמן. הפועל תל אביב פותחת עונת יורוליג עם ניצחון ב-16 הפרש על ברצלונה. זה משפט שייקח לו זמן לחלחל אבל לא רק שהוא נכון – האדומים השיגו אותו בצדק, עם כדורסל מדהים. אני אשתדל לא להתענג יותר מדי, אבל קשה שלא כשקבוצה כל כך מוכשרת במשחק בכורה ביורוליג מצליחה לנצח את ברצלונה בדבר שהיא הכי טובה בו – התקפה מהירה.

ברצלונה אמנם פתחה את המשחק עם איזה פוסט אפ לטורניקה שנגלייה אבל מהר מאוד הבינה – כדי לתפוס את הפועל תל אביב לא מוכנה היא תצטרך לשחק יותר מהר, ועשר השניות של שנגלייה עם הגב לסל מעכבות את ההתקפה. אז מה ברצלונה עשתה? כן נתנה את הכדורים לשחקני המטרה, וויל קלייבורן למשל, אבל התנועה של השאר הייתה הסיפור כי ברגע שההגנה של הפועל ת"א (ובצדק) נשאבה לקלייבורן – הקלעים בחוץ התפנו וקלעו.

אז מה עשתה הפועל תל אביב בתגובה? קודם כל היא ניסתה להשאיר את הכדור כמה שיותר בידיים של תומאס סטורנסקי. הסיבה לכך היא שהצ'כי לא מנהל משחק מספיק טוב. ברגע שקלייבורן, שלמרות ההגנה הנהדרת של קולין מלקולם ואיש וויינרייט (נגיע אליהם), קיבל אותם באחד על אחד – הוא קלע. לעומת זאת, סטורנסקי ובחלקים מסוימים גם קווין פאנטר, התקשו.

ראיתי הרבה שכתבו שההגנה של הפועל ת"א עוד לא שם. מבחינתי, היא שם לחלוטין ואני גם אסביר למה. דימיטריס איטודיס מטפל בחסימות עם "הארד אדג'", השחקן ששומר על החוסם יוצא גבוה ואגרסיבי על השחקן עם הכדור, כשהשומר המקורי שלו רץ וחוזר אליו. בזמן הזה מתמקם לו פורוורד אחד על העונשין ופורוורד אחד עוזר מהוויק סייד – ופה אני אחמיא בענק גם למלקולם אבל בעיקר לוויינרייט.

עם כמה ששניהם לא פקטור בהתקפה ברמת יורוליג (למרות הנקודות שוויינרייט שם על הלוח), ההגנה של הפועל תל אביב כל כך מתואמת איתם. נכון, ברצלונה קלעה נקודות, אבל זה כי היא קבוצת התקפה מצוינת. אם הפועל ת"א תפגוש למשל את אנאדולו אפס (נחכה לשישי) והיא תשמור ברמת המחויבות והאינטנסיביות הזו, היא תנצח בהרבה יותר מ-16 הפרש.

הגנה זה טוב, ההתקפה היא המנה העיקרית. איזה דבר זה. ואסילייה מיציץ', אלייז'ה בריאנט, דן אוטורו, אנטוניו בלייקני. הזכרתי את הארבעה האלה נטו כי הם היו המצטיינים העיקריים. אלייז'ה בריאנט מתחילת המשחק תקף את קווין פאנטר, החוליה החלשה בהגנה של ברצלונה, בפיק אנד רול עם אוטורו. בכל פעם זה הסתיים בסל.

ההחלטה של איטודיס שמי שיכניס כדורים לאוטורו יהיה בעיקר בריאנט השתלמה בענק. מעבר אליהם, ההתקפה של הפועל תל אביב לא עצרה לרגע, כל שנייה יש חיתוך לסל, כולם בתנועה בכל רגע. מדובר פה בקבוצה שלראשונה שיחקה יחד במשחק יורוליג, היא נראתה כאילו היא ביחד כבר עונה שלמה.

גם לחמישייה השנייה יש פה חלק חשוב מאוד, כי החמישייה השנייה של הפועל תל אביב בוודאות טובה משל ברצלונה. קודם כל בלייקני, שכהרגלו לא מכיר משהו מעבר ללהעיף שלשות והספרדים לא עשו עליו את ההתאמה הנכונה, כי לא למדו שהוא פשוט זורק, אז או שהוא קלע או שהשומר שלו כל כך פחד שהוא יקלע – אז הוא עשה עליו עבירה לשלוש זריקות.

איטודיס לא ניסה מספיק את השילוב בין אוטורו לג'ונתן מוטלי, אבל הנסיבות ברורות כי ברונו קאבוקלו פצוע. כשהוא ניסה אותו – הפועל ת"א, אוהדיה וכמובן המאמן היווני, קיבלו מהלך שהם חלמו עליו בלילה. מוטלי קיבל את הכדור על הקשת, נתן אותו למיציץ', חסם, התגלגל על חסימה של אוטורו – דאנק לבד. פיק אנד רול ספרדי (יאללה נו – נגד קבוצה ספרדית).

לסיכום, הפועל תל אביב קיבלה בדיוק את מה שחשבו שהקבוצה הזו תהיה. נכון שההגנה צריכה להשתפר אבל מבחינת המחויבות ובטח השיטה ההגנתית, האדומים יוכלו להצליח. התקפית זה סרט אחר לחלוטין, כשלא הזכרתי אפילו את תומר גינת וכריס ג'ונס. מצד אחד אני לא אכתיר את הפועל תל אביב פה לאלופה או לקבוצת פיינל פור "קל".

מצד שני, הבכורה הזו נתנה לכל מי שפנטז על הדרך שהקבוצה הזו תשחק סוג של דוגמה חיה. אנחנו לפני עונת יורוליג ארוכה, לטוב ולרע, על כן החבורה של איטודיס ראויה לכל המחמאות – אבל יש קול קטן בראש שאומר שעוד מוקדם לצאת בהצהרות. כל הכבוד להפועל תל אביב על ניצחון בכורה משכנע, עם כוכבים משכנעים.

הרע

מכבי תל אביב הראתה לנו שהיא די מה שהיא הייתה בעונה שעברה. מצד אחד, יש חלודה. מדובר במשחק ראשון בעונת יורוליג עם הרבה שחקנים שלא שיחקו באירופה מעולם. מצד שני, אין תירוצים. על בניית סגל יכולנו לקשקש עד הטיפ אוף, משם זה נטו כדורסל.

קודם כל ניגע בהגנה של מכבי תל אביב. זה אמנם לא הסיפור של המשחק, כי לטעמי הבעיות בהתקפה, בטח כשמדובר בקבוצה של עודד קטש, יותר בלטו לעין. נחזור להגנה, שהייתה מאוד נאיבית. ראשית, החילופים לא מספיק טובים, לא מספיק אגרסיביים. אני לא אקצין ואומר שקטש צריך לשנות את השיטה ההגנתית שלו ואני גם אזכיר לחיוב שקצת אחרי ההלם של פתיחת המשחק שחקני מכבי ת"א, במיוחד ברבע השני, נראו מאוד מחויבים. נשים רגע את המחמאה הזו בצד, היא חשובה, אבל כרגע זה נראה כאילו החילופים הם מה שעוזר ליריבות. למה?

קודם כל, אמרתי כבר חילופים אגרסיביים והרבה חושבים שחילוף אגרסיבי הוא שהשחקן ששומר על הרולר/פופר ייצא גבוה וילעס את השחקן עם הכדור. אז לא, יש איזון, רומן סורקין או מרסיו סנטוס לא צריכים ללכת ולנגוס את שיין לארקין או ג'ורדן לויד כי הם או יעברו אותם או יסחטו מהם עבירה. אז מה עושים? עוזרים מהצד הקרוב ועם רוטציה מספיק חכמה אפשר לטרפד באק דורים למיניהם וליצור מסירה קשה לוויק סייד. כמובן שיש את החיסרון של המיסמאץ' אבל זו ההקרבה כשאתה מחליט לשמור עם חילוף על כל חסימה.

מכבי תל אביב לא מספיק מתואמת כרגע כדי לעשות את החילופים האלה בצורה הנכונה והמדויקת כדי שמצד אחד לא תקבל שלשות על הראש, מצד שני לא תיתן חדירות קלות ומצד שלישי לא תעשה עבירות מיותרות. הצד השלישי גם קריטי, כי אושיי בריסט וג'ף דאוטין עוד לא בסיפור מבחינת הבנת המשחק באירופה, וניתן להם אפשרות לטעות כי זו עונת רוקי שלהם ביבשת. נקודה אחרונה על ההגנה של מכבי ת"א: היא לא הצליחה לשמור גם על שלשות וגם על הצבע, אנאדולו אפס ניצלה את זה ברגעים הקריטיים כדי לקחת זריקות נכונות ולסגור את המשחק.

אז אם אמרתי שההגנה של מכבי תל אביב הייתה נאיבית, למה היא חטפה 85 נקודות בלבד? כי למזלה גם ההתקפה של אנאדולו, עד אמצע הרבע השלישי, הייתה לא טובה. השלשות לא נכנסו עד שלארקין, לויד ורולנד שמיץ הסירו חלודה בעצמם. אעשה עוול אם לא אגיד שביחס לציפיות, מול אנאדולו (למרות משחק חלש), מכבי תל אביב כן שיחקה כדורסל טוב.

הכדורסל הטוב של מכבי תל אביב התחיל ונגמר בתמיר בלאט. בין אם זה אמור להיות ככה ובין אם לא. כבוד לרומן סורקין כמובן יש, כבוד ללוני ווקר עוד צריך להיבנות (נאחל לו מפה החלמה מהירה) ועוד ועוד, אבל בלאט ניהל את המשחק בצורה נהדרת. נכון שבהרבה דקות במשחק החבורה של קטש נראתה מבולבלת והרבה מהתנועה הייתה "על פארש", אבל כשבלאט סידר את ההתקפה והקבוצה זזה על חסימות כמו שקטש אוהב, זה נראה טוב. לצערם של הצהובים, בלאט לא חף מטעויות ושני איבודים קריטיים שלו ככל הנראה חתמו את ההפסד.

לסיכום, מכבי תל אביב אמנם כן יכולה לקחת המון נקודות לשיפור מהמשחק הזה. היא לא הייתה מספיק מתואמת בהגנה וגם הקליעה שלה לשלוש לא הייתה מספיק טובה. עם זאת, אוריד את הפאניקה כי למרות היריבה החלשה ולמרות הפציעה של ווקר, מדובר במשחק יורוליג ראשון בלבד. כמו שלא ניקח את הפתיחה המסחררת של היריבה העירונית ונכתיר אותה לאלופה, כך גם לא ניקח את הפתיחה הפושרת עד לא טובה של מכבי תל אביב ונכתיר אותה לקבוצת תחתית. כמובן שייתכן ששני הדברים יקרו, אבל עונת יורוליג ארוכה לפנינו.

היעיל

בדרך כלל זה הטוב, הרע והמכוער אבל אין שום סיבה שאכתוב על הכדורסל של הפועל ירושלים "מכוער", אחרי שקלעה 100 נקודות והייתה נהדרת בצבע. כן, ג'ארד הארפר כהרגלו סחט עבירות ויש כאלה שיגידו שמי שקורא לכדורסל "יעיל" משתדל לא להעליב. אני לא מהם, ואני גם לא מאלה שישתדלו לא להעליב.

מה לא היה טוב? קודם כל, הפועל ירושלים נתנה להמבורג גם לקלוע שלשות בצורה לא מקובלת וגם נתנה לה לשלוט בריבאונד התקפה. למרות שמדובר בשני פקטורים מאוד משמעותיים, החבורה של יונתן אלון בכל זאת ניצחה בחוץ ב-15 הפרש. מה הסיבה לכך?

קודם כל קאדין קרינגטון. האמת שנמאס לי לחזור לקמפיין היורובאסקט. כל העונה נשמע על ההבדלים האלה וכבר עכשיו זה מעצבן וחסר כל היגיון. היה יורובאסקט, זהו. יש קרינגטון בהפועל ירושלים, עם מאמן שמכיר אותו מספיק טוב והוא מחזיר לו עם מה שכולם מכירים. מעבר למספרים, הנקודות של קרינגטון היו קריטיות. הוא אחראי לריצות של הפועל ירושלים עם התפוצצות ברבע השני ושלשה קריטית ברבע הרביעי. אבל הפועל ירושלים עשתה משהו יותר גדול מהריצות של עמית קרינגטון (קאדין באסלאם – חבר. אזרחנו? "נעברת" גם את השם).

אי אפשר שלא לקחת בחשבון את השלשות שקלעה המבורג. למה? כי הפועל ירושלים הבינה שאם תצליח לעצור כמו שצריך איפה שיש לה יתרון – היא תוכל להסתדר עם השלשות האלה, כי על כל החטאה יהיו בוודאות שתי נקודות בצד השני. וגם על כל קליעה.

ההגנה הטובה בצבע ומנגד הקליעה הנהדרת לשתי נקודות, אלה שתי נקודות המפתח. לא משנה באיזה אופן הגרמנים הצליחו לתקוע שלשות, הפועל ירושלים הגיבה בלי בעיה בצד השני עם שתיים ואז עם עוד שתיים. שלוש יותר גדול משתיים? הפעם לא. את השלוש הכפילו בעשר, את השתיים הכפילו ב-27 (מתמטיקה מהירה – 30 מול 34). אה רגע, שכחתי משהו, עוד 25 נקודות מהעונשין, 12 מתוכן של הארפר.

צריך להגיד, את רבעים 2-4 במשחק הפועל ירושלים פתחה נהדר, אבל ברבע הרביעי זה השתחרר לחלוטין. הייתה תחושה שמתישהו, אחרי שני רבעים שהפועל ירושלים בורחת והמבורג קצת חוזרת, שיש שתי אופציות. או שהמבורג עושה קאמבק ברבע הרביעי או שהפועל ירושלים מתפוצצת בדיוק כשצריך. והאמת? הייתה ברורה יותר האופציה השנייה. ברבע הרביעי המבורג קלעה שלשה אחת אבל כמו לאורך כל המשחק – לא הצליחה לעצור את הפועל ירושלים בצבע. החבורה של יונתן אלון כתשה וכתשה ככל העולה על רוחה, ברחה כשצריך והייתה באמת יעילה לאורך כל המשחק.

לסיכום, הפועל ירושלים לא הרשימה כמו הפועל תל אביב כי כן היו כמה בעיות בולטות. מנגד, הפועל ירושלים שיחקה כמו שהיא רוצה לשחק והייתה לה זהות בניגוד למכבי תל אביב. אגרסיבית, עם הגנה לא מתפשרת בצבע וכמובן עם שליטה מתחת לסל בין אם בסלים של שחקני הפנים ובין אם בסחיטת העבירות של שחקני החוץ. יונתן אלון יכול להיות מרוצה מכך שככל הנראה לא כל קבוצה תתפוס יום כזה לשלוש. על הריבאונד אפשר לעבוד.

הנרטיב של "עונה ארוכה" הוא נכון גם פה, אבל בניגוד לשתי האחרות – מדובר בקבוצה שראינו שיש בה יותר משנה שעברה, בטח מבחינה התקפית. המוצר שנקרא הפועל ירושלים, במיוחד במחצית השנייה אחרי ההתאמות של אלון, הוא מוצר שאנחנו מכירים. אז בניגוד לתל אביביות כן אפשר להבין מה נקבל לאורך רוב העונה. המבחן שלה – להמשיך ככה. רק לא לחטוף 845 שלשות במשחק.