קודם כל ולפני שאני עובר ללנתח מה מכבי תל אביב עשתה לא נכון בהשפלה שחטפה מברצלונה, צריך להגיד – יש ימים כאלה. כל מי שחווה אפילו קצת את הדבר הזה של לשחק בקבוצת בוגרים או אפילו לאמן, יודע שיש ימים שהיריבה מגיעה מוכנה יותר ושום דבר ממה שאתה מכיר בכדורסל לא עובד. האם מדלגים על זה? כמובן שלא, גם אם מדובר בקבוצת תחתית יורוליג מול ההתקפה הטובה ביותר באירופה.
מתבקש, אז אסביר – למה מכבי תל אביב ניצחה את הדרבי ולא את ברצלונה? כי מדובר בשתי קבוצות שמשחקות בצורה שונה אבל הצהובים שיחקו בצורה זהה וזה דווקא היה יתרון עבור הספרדים. קודם כל ברצלונה היא קבוצת התקפה מצוינת (ניגע בזה) אבל מעבר לזה, היא שומרת שונה מהפועל תל אביב. בניגוד לדימטריס איטודיס שפחד כל כך שהכדורים יגיעו לג'יילן הורד ורומן סורקין, ז'ואן פניארויה הבין שאם הוא ימנע מהגארדים להעביר להם את הכדורים – הלכה ההתקפה של עודד קטש.
כן, עד כדי כך. אם השומר של תמיר בלאט/ג'ימי קלארק/ג'ף דאוטין מצליח למנוע ממנו מסירה לגבוה, מכבי תל אביב מאבדת את זה. ההגנה של ברצלונה שמרה צמוד ובכך היא ניטרלה בעיקר את השחקנים בעמדות 3-4, שצריך להגיד – היו יכולים לעשות יותר. אני לא ראיתי תנועה מסוימת מצידם של הפורוורדים והגארד השני לנסות לפחות לקבל את הכדור, קצת לשחרר את הרכז.
הכדורסל של היום באירופה הפך לפואנטה של פיק אנד רול, שזה יפה ונחמד, אבל מול הגנה לוחצת שלא מאפשרת לך להגיע לפואנטה הזו איפה שאתה צריך – תזיז את הכדור. ניקח למשל את החמישייה – בלאט, לוני ווקר, אושיי בריסט, הורד, סורקין. שלושה מהם לא חלק מההתקפה בזמן הפיק אנד רול. הם לא זזים ללא הכדור מעבר להורד שנע קצת עם סורקין, אבל אם הוא לא מקבל את הכדור הוא סתם רץ כמו אוגר על גלגל.
לוני ווקר סיים עם שורה סטטיסטית רעה והפעם, אגיד, לא באשמתו. לא ראיתי תרגיל אחד בו קטש מנסה לפנות אותו לקליעה. כן, דיברו על זה מספיק אבל חשוב להדגיש שהפעם זה היה מאוד בולט. הוא כן ניסה לקבל את הכדור, להגיע לזריקות אבל זה בלתי אפשרי אם הוא עם הכדור והשאר עומדים ומסתכלים.
אני לא אתנפל על קטש, שבסוף ההתקפה שלו נקודתית מול ברצלונה לא עבדה, כי בסוף מטרתי היא לא רק לבקר אלא גם להעשיר – אז מה הוא כן היה צריך לעשות? להמציא תרגילים, חוץ ממקרי קיצון, אף אחד לא ממציא ברגע בטח לא כדי לתת לשחקן הטוב ביותר שלך מצב קליעה נוח. אז מה בכל זאת? במהלך הפיק אנד רול בין הרכז לגבוה (ואני מדבר במונחי חמישייה) – בריסט בפינה, הורד חוסם לווקר בצד השני.
זה לא גיים צ'יינג'ר מטורף, בסך הכל להוסיף אקשן בצד הרחוק, אבל זה היה עדיף ספציפית במשחק הזה על לחכות שסורקין או מרסיו סנטוס יקבלו את הכדור בשורט רול וימשכו את ההגנה, כי זה לא קרה, ברצלונה שמרה בדיניי מאוד כבד. לכן, דווקא כשמונעים מסירות ויש חסימה, מי שיכול להנות חוץ מווקר הוא הורד. בלבול קטן בהגנה, שניים יוצאים על ווקר – הורד חותך לסל, דאנק. צריך להבהיר, גם הורד וגם ווקר לא סיימו משחק רע בגלל שכפו על עצמם זריקות, הם פשוט לא קיבלו מספיק את הכדור. כן, 10 זריקות של הכוכב שלך כשאת רובן הוא לצערו צריך לכפות כי כולם מחכים שהשומר שלהם יעזוב אותם ולקלוע שלשה – זה מעט.
שני דברים קריטיים נוספים ראינו במשחק. אחד, עם כמה שסנטוס רשם משחק שיא מפתיע במיוחד, הוא היה מאוד חלש בהגנה. שניים, למכבי תל אביב אין רכז מחליף. כתבתי על זה בשבוע שעבר ואין בן אדם שלא ירצה להתרפק על זה שהוא צדק, אבל זה כבר לדיונים אחרים שבדרך כלל יש בהם כוס בירה.
דאוטין וקלארק, מעבר לשאר הסטטיסטים בהתקפה של מכבי תל אביב מהספסל, פשוט תקעו את המשחק. עוד לפני שקטש זרק את המשחק והעלה חמישייה כחול לבן עם ניחוח אמריקאי אדום אבל (כנראה) עם ברית מילה, דאוטין ניהל את המשחק. מעבר לזה שלבלאט לא היה משחק מבריק, דאוטין עשה כמעט את ההיפך ממה שעשה בשבוע שעבר.
מול הפועל, האמריקאי אמנם שיחק יחסית מהר בהתפוצצות שלו ובזכות זה כבר זכה לתשואות, אבל בחלק מהזמן הוא גם הציג את מה שהיה ברור כבר הרבה זמן – הוא פועל מאוד *אבל מאוד* לאט. הוא מכדרר את עצמו לדעת ומחכה שאיזה גבוה יבוא ויעזור לו לנער את השומר שלו. למסור בזמן? לא התחום. יש פה עניין של מה בא קודם, התרנגולת או הביצה, מה משפיע על מה? האם זה שהחבר'ה בעמדות 2-4 של מכבי תל אביב לא זזים זה מה שמונע מהרכז להחליט מהר, או שמא זה שהרכז יושב על הכדור גורם לפורוורדים לחכות שהוא יעשה פעולה שתפנה אותם?
בכל מקרה – שני הדברים לא צריכים לקרות. שחקני מכבי תל אביב שאינם האוחז בכדור לא יכולים לעמוד, לפתוח עיתון ולהתפלל שהשומר יעזוב אותם. האוחז בכדור צריך לפעול מהר גם במחיר לתקוף את הטבעת ישר בפיק אנד רול הראשון.
אז למה בעצם השחקנים של מכבי תל אביב לא זזו? כי כשבאה מולם יריבה רעבה כמו הפועל תל אביב והרכז וחצי שלה הצליחו לכדרר בחופשיות, אז זה הביא המון עזרה וגם פתח להם אופציה להיות יותר פנויים בלי לזוז יותר מדי (צעד לפה או לשם, לשפר זווית). ברצלונה, כבר הזכרתי, לא מתכוונת לעזוב את השחקנים האלה בפינה ולא תיתן להם לעבור מתחת לסל בהתאם לתנועת הגבוה בלי עזרה מספיק טובה.
כמובן שבגלל הכדורסל שאני לא אקרא לו רע אבל צפוי, מכבי תל אביב סיימה באחוזים משפילים לשתי נקודות (46.7%) כי היא פשוט לא הצליחה להגיע לטבעת, אלא אם במקרה מישהו נרדם מול השומר עם הכדור. לזכותם של הצהובים הם סחטו עבירות יפה מאוד משחקנים שהם חסרי אייקיו (ווילי הרננגומז, מיילס קייל), אבל בסוף הם קלעו יותר זריקות עונשין מזריקות לשתי נקודות (זה לא טוב).
על הגנה הרגשתי עוד לפני המשחק שלא יהיה לי צורך לדבר. ידעתי שאם מכבי תל אביב תעשה גם בהתקפה וגם בהגנה את מה שעשתה מול הפועל תל אביב, היא תקבל בראש. אבל בכל זאת, על התקפה דיברתי, עכשיו הגנה. החילופים היו אגרסיביים מדי ושחקני ברצלונה פשוט הצליחו להוציא עבירות שטותיות פעם אחר פעם. מעבר לכך, הספרדים, בניגוד ליריבה העירונית, לא תלויים ברכז. בין אם בגלל הטעות של איטודיס שהרכז שלו הוא הפואנטה מול זה או ההחלטה הנכונה של פניארויה – הרכז, עמדה שנחשבת לחלשה אצל ברצלונה הסופר התקפית, דווקא מרוויח מזה שהוא צריך לשחרר את הכדור מוקדם מהיד.
הרי מה הפואנטה של ההתקפה של ברצלונה? לצבע, לשחקן פוסט אפ, כמה שיותר מהר. לא הולך? סוגרים אותו? תנו לאיזה קווין פאנטר או מיילס קייל שיודעים לדפוק שלשה, הם יהיו לבד. למה זה עבד נגד מכבי ובאמת אחד מהשניים היה לבד? כי היה פוקוס כל כך גדול על תומאס סטורנסקי ודאריו בריזואלה.
שני רכזים לא רעים בכלל אבל הם לא מי שיחסלו את מכבי תל אביב, אלא טורניקה שנגליה שסיים עם שמונה אסיסטים, קווין פאנטר ובמקרה של ההגנה של הצהובים – ווילי הרננגומס, שהיה כל כך לבד בצבע. דווקא במשחק כזה, מול התקפה שמשחקת מהר ולאו דווקא בזכות תנועה של שחקנים אחרים אלא יכולת אישית וריווח טוב, לשמור גבוה זה לא הפתרון הראוי.
לא כל יום דרבי, כי לא כל קבוצה היא הפועל תל אביב.
מה דעתך על הכתבה?