זה מאוד אירוני, אך בתוך טראומת 7 באוקטובר, מסתתרת גם תקומת הקריירה של טימו מוזי. באותו קיץ הוא חתם בבית"ר ירושלים לשלוש שנים, אך לא הרשים את יוסי אבוקסיס ולא זכה לשחק בחודשים הראשונים. בשלב מסוים, לקראת סיום חלון ההעברות בספטמבר, סוכנו ג'קי דהאן התבקש לחפש לו קבוצה. זה אפילו הגיע לטונים לא נעימים מול המועדון, אך אחרי 7 באוקטובר הכל השתנה.
מה קרה? יוסי אבוקסיס הסביר אז בפשטות: "באותה תקופה לא שיחקו בגלל המלחמה ולקח קצת זמן לחזור לעניינים, אך כשחזרנו טימו היה השחקן הכי טוב באימונים – שחקן אחר לגמרי ממה שהיה לפני כן".
מוזי לקח את ההזדמנות בזמן שלא מעט שחקנים חזרו להילוך ראשון, כשטראומת הטבח והמלחמה העיקה על הנפש. הוא פשוט החליט לצאת למלחמה אחרת – המלחמה על הקריירה שדועכת.
מוזי עבר בגיל 13 מרעננה למכבי חיפה ובלט בגילאים הצעירים ועד הנוער. מאמנו בנוער, בני לם, תמיד אמר עליו כי "יש לו תכונות שאין בכדורגל הישראלי על הקו". למרות זאת, כשהגיע לגיל בוגרים, יצא לשלוש שנים של השאלות בהפועל כפר סבא, נוף הגליל וקרית שמונה. בכל השנים הללו ירד ליגה ולא הצליח לבוא לידי ביטוי. מכבי חיפה לא האריכה את חוזהו, ובקיץ 2023 עבר לבית"ר ירושלים תמורת דמי השבחה.
גם משה חוגג ובעלי בית"ר דאז, אלי אברמוב, לצד המאמן אבוקסיס, לא מיהרו לשלם את ההשבחה. הם עשו בדיקות והתייעצו עם אנשי מקצוע שאימנו אותו. היו לא מעט כאלה שניסו להוריד אותם מהרעיון: אמרו שפרט למהירות אין לשחקן הצעיר יותר מדי, שהוא יכול לשחק רק כמגן בשיטה של שלושה בלמים, שהוא "לא שווה גול", שאין לו טכניקה מתאימה לליגת העל. מעטים בלבד האמינו בו אז כשחקן ליגת העל – ובטח שלא כשחקן של בית"ר ירושלים.
כשהתחיל לקבל קרדיט, לא היה צריך הרבה כדי להבין שהוא חלק משמעותי מבית"ר ירושלים – מאז ועד היום. זוכרים לו בעיקר את המשחקים שבהם בית"ר התפוצצה והוא בלט, אך גם במשחקים פחות טובים, רמת העבודה שלו על המגרש תמיד גבוהה במיוחד. הוא כמעט תמיד מספר 1 בכל פרמטר של מאמץ, ריצה וניידות מבין שחקני החלק הקדמי, ולעיתים אף עולה בנתונים על שחקני הקישור.
גם לאחר שעשה את הפריצה, מוזי עדיין מקוטלג – אפילו בצוות המקצועי – כשחקן משלים. בתוכנית העבודה לקיץ הייתה כוונה לצרף חלוץ, כשעומר אצילי בימין וירדן שועה בשמאל. במקביל חיפשו כנף שמאל זר, ובמקרה כזה שועה היה מוסת לעמדת 10 או להתקפה.
ומוזי? בתוכנית ההיא הוא שחקן ספסל שממתין להזדמנות, עד שמישהו נפצע או מאבד כושר – ואז משתלט על העמדה. כך זה מתחיל, אבל הסוף ידוע: ברוב המשחקים הוא בהרכב. בבית"ר הנוכחית רמת העבודה שלו בולטת במיוחד. שועה איננו שחקן שישרוף שטחים או ילחץ הגנתית, אצילי הוא הכוכב שמספק את המספרים ונהנה מהנחות טקטיות, כך שהנוכחות של מוזי קריטית – במיוחד כשגם הקישור של הקבוצה רך ולא אגרסיבי.
הירידה ביכולת של שועה מהקיץ מציבה שוב ושוב את השאלה: האם מוזי צריך לפתוח במקומו בשמאל? זה דיון נחמד, אך גם אם שועה לא היה בבית"ר, הכיוון היה תמיד לחפש לעמדה הזו שחקן טכני יותר, שמתאים להנעת כדור ולאחד על אחד מול יריבות סגורות. מוזי, מצדו, תמיד על תקן המשלים לסיטואציה – וזה מה שמדרבן אותו יותר מכל דבר אחר.
בסופו של דבר, טימו מוזי הוא לא השחקן המוכשר הקלאסי. הכוח שלו טמון במעברים. הוא מהיר, עובד ללא הפסקה, עם תשוקה אדירה ואופי יוצא דופן. הוא יילחם על כל דקה, בכל תפקיד שיינתן לו, וינסה להוכיח שהוא טוב יותר מקודמו. זה קו אישיות שבכדורגל של היום שווה יותר מכישרון – קו אישיות שצריך להיות הפנים של כל קבוצה.
מה דעתך על הכתבה?