עד כה העונה ראינו הפועל ירושלים אחרת. כשדמיינתי בקיץ שאכתוב את המילים האלה חשבתי על קבוצה שהבינה שיש לה כישרון התקפי חריג ביחס לשנים האחרונות והיא יכולה לקלוע 90 נקודות כל משחק. זה קרה, אבל איבדנו את הפועל ירושלים שעוצרת יריבות על 70 נקודות כל משחק. אז אפשר להגיד שלפחות ב-69:86 מול שלונסק ורוצלב – היא חזרה.
ברוך השב
הסימן הברור ביותר לכך שהפועל ירושלים שיחקה כמו שהיא רצתה הוא יובל זוסמן, שנכתש בשבוע שעבר בצדק כי הוא רשם שני משחקים מזעזעים מול מנרסה והפועל חולון. מול הפולנים הוא פתאום חזר להיות יובל זוסמן. זה מתחיל כבר במהלך הראשון, שבו הוא לא ויתר בסוויץ' על הגבוה של ורוצלב, גרם לו לקחת זריקה שהסתיימה כמעט באיירבול, אסף את הריבאונד והוציא מתפרצת קדימה.
לאחר מכן הוא גם עשה משהו שלא עשה בשני משחקים ברצף – שם נקודות על הלוח. אחר כך הוא עשה משהו עוד יותר חריג והלך לקו העונשין, מקום בו לא ביקר כבר 340 שנה. ברוך השב זוסמן – החזרה שלך היא חזרתה של הפועל ירושלים שאבדה בשלושה משחקי יורוקאפ קודמים.
הרבע השני הזה, יא אללה
כאמור, הפועל ירושלים למדה מהמשחקים הקודמים והחליטה שקודם כל הגנה. העניין הוא שזה לא התבטא בריצה המטורפת בגרירת היריבה לפוזשנים ארוכים, אלא ברצון להשיג את הכדור כמה שיותר מהר כדי לרוץ. זה סימן מאוד מעודד להמשך העונה כי להפועל ירושלים הזו יש כלים לרוץ, לשחק מהר, לקלוע 90-100 נקודות. עד כה הייתה בעיה כי היא הייתה חוטפת כמות דומה ולא מצליחה לעצור יריבות.
אהבתי את התיאום בחילופים ומנגד, צריך להגיד, ורוצלב הייתה מאוד מבולגנת והפועל ירושלים נהנתה מזה. דימה סקפינצב לא נראה כמו הז'לוב הממוצע, יש לו כדורסל (קצת). זה קריטי בהגנה שזזה כל כך הרבה ולא מקובעת על סגנון ספציפי של טיפול בפיק אנד רול. ורוצלב גם בהגנה עשתה טעות כששמרה 2-3 של נערים (כלומר – גרוע).
מול האזורית הזו יונתן אלון אמר בטיימאאוט "הם לא נותנים לנו את השורט רול, הכי טוב זה פול אפ או קיק אאוט". כלומר, באזורית הפולנים לא מאפשרים לחוסם לקבל את הכדור על קו העונשין. עכשיו, מדובר באזורית של שני גארדים למעלה, מה האופציות? או שהשחקן עם הכדור לבד לזריקה או שהשחקן מהפינה יוצא אליו והוא יכול להוציא החוצה. רועי הובר, שהיה אדיר ברבע השני, ניצל את זה בצורה מושלמת כדי לשים נקודות על הלוח. תנו לו זריקה לבד, לא ייקח?
אנתוני לאמב (?)
אני חלוק לגבי אנתוני לאמב. מצד אחד, אני לא יכול להתכחש למספרים נגד ורוצלב: 12 נקודות, 3 חטיפות, 5/6 לשתיים. אנחנו יודעים מה היתרון שלו – מדובר בסקורר אדיר עם הגב לסל, הוא באמת מומחה בזה. מצד שני, בחמישייה שבה תמיד יהיה גבוה חסר קליעה (כי ככה בנויה הפועל ירושלים), פורוורד שפתאום לוקח את הכדור בפוסט אפ נראה כמו משהו שלא יכול לעבוד בלי תרגיל מסודר, וזה אכן לא עבד עד עכשיו.
להגיד שפתאום זה עבד כי אוסטין וויילי, ג'סטין סמית' או סקפינצב מצליחים לפנות לו יותר טוב את הדרך? לא, זה עבד כי מולו הייתה הגנה מזעזעת של קבוצה שכבר ויתרה על המשחק (את רוב הסלים הוא עשה במחצית השנייה), והוא לא היה צריך לכתוש – שלוש שניות והאיש כבר שם את הכדור על הקרש. זה לא יבוא לו בהזמנה מול כל היריבות, ולכן אם לא ימצאו דרך יותר נוחה לתת לו את הכדור לפוסט אפ, יהיו לו יותר משחקים כמו נגד חולון ולא כמו נגד ורוצלב.
"פחות מ-70 – אלה המספרים שלנו"
הפועל ירושלים בניגוד לוורוצלב לא קפאה בהגנה. פשוט קשה ללמד הגנה כזו. הפועל ירושלים היא לא סוג אחד של הגנה. יש חילופים והדג' ואזורית שמתחלפת ורוטציות – זה לא קל לדעת לתזמן מה אתה עושה מול איזה שחקן. קריאת המצבים בהגנה של הפועל ירושלים במשחק הזה הייתה מצוינת, משהו שלא היה קיים אצלה במשחקים האחרים.
הזכרתי שהחבורה של יונתן אלון ניסתה לגרום לוורוצלב לפעול לתוך הידיים שלה ולעשות פעולה לא טובה. אבל לא רק זה, התיאום של השחקנים – במיוחד בעמדות 1 ו-5 – גרם לפולנים לעמוד כמו קבוצה שבמקרה הטוב יצאה מהשטף, במקרה הסביר שכחה את התרגיל ובמקרה הרע לא שיחקה יחד אפילו פעם אחת.
לא סתם יונתן אלון אמר בסיום המשחק: "לעצור את היריבה על פחות מ-70 – אלה המספרים שלנו". הוא יודע שמה שהיה עד עכשיו זה לא איך שהוא רצה שהקבוצה שלו תשמור. נגד ורוצלב – זה בדיוק איך שכולם ציפו שהפועל ירושלים תשמור. ההתקפה? מאיזה קוף על הכתף של אלון, זה הפך להלך הרוח.
מה דעתך על הכתבה?