"הקהל שר על אשתו והוא שורק לפי הקצב בלי לשים לב למילים – הוא נהיה לבן"

ראובן עטר נזכר ברגע טעון מגמר הגביע ב-1989, שבו הקהל של בית"ר ירושלים השפיע על חברו לקבוצה, זאהי ארמלי. אלי גוטמן: "יש שחקנים שנשברים מזה, ויש כאלה שחיים מזה"

קבוצות: מכבי חיפה
(גודל טקסט)

הזיכרונות מגמר גביע המדינה 1989 בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים עדיין מהדהדים אצל רבים מאוהדי הכדורגל בישראל. המשחק, שהתקיים באצטדיון רמת גן והסתיים ב-3:3 דרמטי לאחר הארכה, נכנס לפנתאון לא רק בזכות השערים אלא גם בגלל מה שהתרחש מחוץ לדשא. לבסוף הפסידה מכבי חיפה בפנדלים, אך עוצמת האירועים והאווירה סביבו נחרטו היטב בליבם של השחקנים.

במהלך תוכנית "הפאנל" של רדיו חיפה, סיפר ראובן עטר על רגע בלתי נשכח מאותו ערב טעון. "היה לנו גמר גביע נגד בית"ר ירושלים באצטדיון רמת גן", נזכר עטר. "אנחנו מגיעים למגרש וכל הקהל שר על אשתו של זאהי (ארמלי). זאהי היה הכוכב של מכבי חיפה, ולאשתו קוראים עאליה. והקהל שר: 'עאליה, עאליה, עאליה…' הם שרים ושרים. אני יושב ורואה אותו בחדר הלבשה שורק בלי לשים לב למילים לפי הקצב של השיר, ופתאום כולו נהיה לבן. זה היה משהו חדש אז עם האוהדים של בית"ר. זאהי היה על הפנים כל המשחק, והחמיץ גם פנדל".

אלי גוטמן, שישב בפאנל לצידו של עטר, הוסיף פרספקטיבה אחרת על התמודדות שחקנים עם לחץ מהקהל: "יש שחקנים כאלה, אבל יש גם בדיוק הפוך. יוסי אבוקסיס, למשל, חי מזה. כשהקהל של בית"ר שר: 'יוסי, יוסי, יוסי…' הוא היה אומר לי: 'אל תדאג, 0:1 אנחנו מנצחים'".

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי