רובן אמורים יצא עם ידו על העליונה בקרב ה-3-4-2-1 מול אוליבר גלסנר וקריסטל פאלאס. מנצ'סטר יונייטד שלו הצליחה אמש (ראשון) לחזור ולנצח 1:2 לאחר שירדה להפסקה בפיגור 1:0, דבר שעשתה רק פעם אחת בפרמיירליג תחתיו לפני כן (מול מנצ'סטר סיטי בדצמבר 2024).
תוצאת המשחק, ותוצאותיהן של כל אחת מהמחציות, לא מקריות, שכן שינויים מהותיים בדרך בה השדים האדומים שיחקו לאחר שעלו חזרה מחדר ההלבשה, סללו את דרכם לניצחון.
שניים לא יכולים לשחק את המשחק הזה
המחצית הראשונה התאפיינה בעיקר בהתקפות מעבר, כשהכדור טס מרחבה לרחבה, וצוות השידור האנגלי אף ציין כי המפגש בין הקבוצות הזכיר משחק כדורסל. לא פלא שממחצית כזו הנשרים ירדו להפסקה ביתרון, גם אם בסופו של דבר השער שלהם הגיע בזכות פנדל מהכשלה רשלנית של לני יורו.
תוכנית המשחק של גלסנר מבוססת על משחקים מהסוג הזה, והמאמן האוסטרי לא נלהב להחזיק בכדור יותר מדי, מה שהותיר ליונייטד לנסות לפצח את הגנת המארחת באמצעות התקפות ארוכות במחצית השנייה, תוך שהיא חושבת על התקפת המעבר שתגיע במידה ותאבד את הכדור.
למרות ששני השערים הגיעו ממצבים נייחים, חניכיו של אמורים הצליחו למצוא את הפרצות בין הקווים של שחקני פאלאס כדי להתקדם ולאיים על השער של הנדרסון. רביעיית הקישור של פרננדש, קאסמירו, אמבומו ומאונט ניצלה סוף סוף את היתרון המספרי שלה במרכז השדה, ואת השטח שהשאירה מאחוריה שלישיית ההתקפה של פאלאס, שיצאה ללחוץ את שלושת הבלמים של יונייטד.
בשלושת המשחקים האחרונים שלה, יונייטד נדרשה לעשות את אותו הדבר, אך לא הצליחה לצאת עם יותר מנקודה באף אחד מהם ואף הפסידה בבית לאברטון, שהייתה בעשרה שחקנים במשך יותר משעה. כעת היא סוף סוף הצליחה לנצח משחק בתור הקבוצה ה"שולטת", והתחושה אפילו הייתה כי אם המשחק היה נמשך עוד עשר דקות, היא הייתה מוצאת את הרשת גם בפעם השלישית.
יהושע הפרוע
364 ימים לאחר שהבקיע את שער הפרמיירליג האחרון שלו, ג'ושוע זירקזי מצא את הרשת מזווית לא זווית כדי להחזיר את השדים האדומים למשחק. עם זאת, גם ללא השער, הוא הראה בדיוק מה הוא יכול להביא לקבוצה מול פאלאס.
במחצית הראשונה והמעט כאוטית, הרבה כדורים ארוכים נשלחו לעבר ההולנדי, בדומה לאלו שהמארחת שלחה לחלוץ שלה, ז'אן-פיליפ מאטטה. אבל זה לא המשחק שלו. מהרגע שיונייטד עשתה את השינוי והחלה לחפש יותר את המסירות הקצרות בין הקווים – זירקזי החל לפרוח.
שם נמצאות החוזקות שלו. ברגעים בהם הוא מקבל את הכדור לרגל עם הגב לשער ויכול להכניס את חבריו לקבוצה למשחק. "שיחקנו יותר טוב במחצית השנייה כי ג'וש שיחק יותר טוב", טען אמורים לאחר הניצחון, אך לדעתי ניתן להסתכל על זה גם הפוך – שינוי הגישה של יונייטד למשחק אפשר לה להוציא ממנו את המיטב.
300
לא בדקתי את זה, אבל נראה לי שמכל השחקנים שרשמו 300 הופעות במדי מנצ'סטר יונייטד, ללוק שואו לקח הכי הרבה זמן לעשות זאת. עם זאת, איזו דרך לעשות את זה בה.
האנגלי היה המצטיין שלי מהניצחון אמש, כאשר קשה היה למצוא פגם במשחק שלו. שואו רשם את מספר הנגיעות הגבוה ביותר בכדור (78), הוביל את שחקני שתי הקבוצות במסירות מוצלחות (58), והציל מה שהיה נראה כמו שער בטוח מרגליו של אדי נקטיה.
הוא פינה בסופו של דבר את מקומו לליסנדרו מרטינס, אך קשה לי לראות כיצד הארגנטינאי, שחזר לפעולה אחרי 10 חודשים בחוץ בעקבות קרע ברצועה הצולבת, ייקח ממנו את חולצת ההרכב. אני לא רואה מצב בו שניהם יהיו על המגרש בו זמנית, כך שכל מה שנותר זה לראות מה תניב התחרות ביניהם.
באנקר
אחרי המשחק בשבוע שעבר מול אברטון, נתתי לפטריק דורגו את התואר "הרע מכל", וטענתי כי דיוגו דאלוט היה צריך להיכנס במקומו כבר במחצית. ובכן, השבוע הוא השלים 90 דקות בסלהרסט פארק, והראה בדיוק למה הוא צריך להיות זה שמשחק בעמדת המגן/כנף השמאלי.
הפורטוגלי סחט את הבעיטה החופשית שהובילה לשער הניצחון של יונייטד, לאחר שפרץ קדימה, חתך לרגל ימין המועדפת שלו, ובסופו של דבר הוכשל על ידי מארק גהי. זו הייתה מסוג הפעולות שדורגו לא יכול אפילו לחלום על להשלים, בשל מגבלותיו הטכניות.
הפיל שעל הספסל
ההחלטה של אמורים להכניס את קובי מאינו רק בדקה ה-91 של המשחק אתמול, תמוהה בעיניי. מול אברטון המאמן דווקא זיהה את הצורך בקשר הצעיר, כשיונייטד נדרשה לפצח את ההגנה הצפופה של הטופיז, אך הפעם החליט להשאיר את קאסמירו במרכז השדה לצד פרננדש עד שריקת הסיום.
יכולותיו של מאינו היו יכולות לתרום הרבה יותר מאלו של קאסמירו במחצית השנייה. עם הכיוון אליו המשחק הלך, כאשר היתרון של יונייטד במרכז השדה מנוצל יותר ויותר כדי לבנות התקפות, מאינו יכול היה להיות נשק הרבה יותר מגוון מהברזילאי, שלא היה בשיאו.
Kobbie Mainoo came on with just 3 minutes left…
— Kara (@UTDKara) December 1, 2025
What do you think was running through his mind in that moment? pic.twitter.com/ewFwg6f1xl
הבעתו של האנגלי בן ה-20 בזמן שהוא חיכה כי בריאן אמבומו ירד מהמגרש צעקה – "לא מבסוט". עם חלון ההעברות של ינואר שייפתח עוד חודש, ואחרי הסאגות סביב רשפורד וגרנאצ'ו מהעונה שעברה, אמורים חייב לשאול את עצמו – "האם אני שוב מוכן להחזיק פרצופים חמוצים בחדר ההלבשה?". מבחינתי, הפתרון פשוט – תן לילד לשחק.
מה דעתך על הכתבה?