ירדן שועה הבקיע אתמול (רביעי) שלושער ב-13 דקות בניצחון 0:5 על עירוני טבריה. וזה לא סתם שלושער בזק, אלא שלושער ראשון שלו בקריירה – וזה קרה דווקא אחרי שהחמיץ אימון בשל רגישות בשריר לאחר המשחק מול מכבי נתניה, דבר שגרם לכך שבצוות המקצועי שקלו השבוע להתחיל איתו על הספסל.
עונת שיא הכיבושים שלו הייתה ב-19/20, אז כבש 12 שערים – 10 בבני יהודה ועוד שניים במכבי חיפה שאליה עבר במהלך העונה. העונה, כבר במחזור ה-12, הוא עם שישה שערים ונראה שאם יישאר בארץ עד תום העונה, הוא צפוי לשבור את השיא האישי.
שועה תמיד שומע מהסובבים שהוא צריך לאיים יותר על השער, להיכנס לעומק ולהבקיע כדי לעשות את השדרוג הגדול. לאורך הקריירה, קפטן בית"ר נהנה יותר לבשל מאשר לכבוש, אבל אתמול, אחרי השלישי, הוא קיבל תיאבון: במשך רבע שעה שכח מה זה למסור, רדף אחרי הרביעי והחמישי, ורק אז נרגע. גם לו מותר להיות כזה לפעמים – בכל זאת ערב היסטורי, ועם האוכל בא התיאבון.
השער השלישי היה הכי "לא ירדן שועה". בדרך כלל שועה לא היה נוגע בכדור על הקו ונותן לו להיכנס, אך כשמדובר בקאלו שלא רואה בעיניים, גם שועה הרשה לעצמו. הוא הרגיש חתן האירוע ורצה את השלושער. גם קאלו, שרגיל לקבל ממנו כדורים, לא יכול היה להתלונן ורץ לחבק.
זה סמלי ששועה עושה את זה באותו אצטדיון שבו לפני שנה לא נכלל בהרכב בשל גישה, מה שיצר בלאגן גדול. הוא עבר הרבה מאז עם הצוות המקצועי הנוכחי. עדיין יהיו לו את ה"קטנות" שלו, אבל היום יש בו מספיק בגרות להתמודד, לחזור לעצמו ולהוביל את הקבוצה. כשהוא טוב ועובד – בית"ר פשוט קבוצה אחרת.
ועדיין, שועה יכול יותר. מבחינת כישרון, מה שיש בבית"ר אין לאף מתמודדת בצמרת. אם ידחוף את עצמו ואת חבריו לקצה, הוא מסוגל להוביל את הקבוצה להגשים חלומות. וגם אם יעזוב בין ינואר למרץ לארה"ב, לפחות ידע שהוא עוזב אותה במקום הכי טוב שיכול היה להביא אותה אליו, ולא בתקופה של דשדוש.
מה דעתך על הכתבה?