כמו רבים וטובים, גם סוכן השחקנים דודו דהאן מנצל את הזמן הרב שהוא מעביר בביתו לטובת סיפורים מן העבר. היום (ראשון) הוא חשף סיפור ישן ולא מוכר אודות ראובן עובד, מי שעד היום נחשב לאחד הכדורגלנים המוכשרים שגידל הכדורגל הישראלי – אולם כמה מוכשר, ככה הוא גם בעייתי. זה לא סוד שבשנה האחרונה עובד מככב בעיקר בכותרות שליליות בעקבות הידרדרותו הבריאותית והטענות עליהן חזר לקבץ נדבות והתמכר לסמים על אף הכנסתו למוסד גמילה, והסיפור שחשף סוכן השחקנים אולי ממחיש כיצד הקשר ירד מגדולתו.
"עונת 2006/7, ראובן עובד נותן עונה טובה מבחינתו. סוף סוף הוא מגלה יציבות עם 30 משחקים בעונה, שערים, בישולים אבל בעיקר 'בעל בית' במגרש שהכל עובר דרכו כפי שצריך היה תמיד להיות לשחקן מסוגו. בכל מוצ"ש כולם התענגו על התקצירים מהמשחקים של בני יהודה תחת ניצן שירזי ז"ל. עובד רקד מדי שבוע עם כישרון ונגיעה בכדור שספק אם נראה שוב פעם בישראל. זה היה הבלחות! מהלכי כדור גאוניים שרק הוא ידע לעשות ובכך להקסים בכל פעם מחדש את הדמיון של כולנו. אי אפשר היה להישאר אדיש אליו. תמיד ידענו שיש שם כישרון יוצא דופן, אבל ההתנהלות והשמועות על אופן וצורת חיים לא מקצוענים גרמו לכך שאת הכבוד וההערכה אליו אף אחד לא אמר בקול ואף מועדון גדול לא לקח סיכון בלתת לו את 'המפתחות'", מספר דהאן.
"אני זוכר שהייתי יושב שעות וימים במהלך כל השבוע כדי לערוך ולנתח את המחזור והמשחקים של כל הקבוצות בליגת העל. הכל היה רץ על אוטומט ועבדתי על הווידאו דיסק כמו מכונה, אבל כשהייתי מגיע למשחקים של בני יהודה הכל היה נעצר. הייתי מביא משהו לאכול, יושב בנחת צופה בו מרותק כמו בסדרת מתח כדי לראות איך הוא יפתיע במהלך הבא. כאיש מקצוע שראה כבר דברים, אותי הוא כל פעם הצליח להדהים. הוא היה עושה מהלכים שבגללם כולנו אוהבים את המשחק בכל רמה ובכל קטגוריה. הפנטזיה של מה ואם זה ייתפס לו באירופה שכנעה אותי לקחת את זה קדימה ולנסות להביא אותו לבלגיה", ממשיך דהאן.
"כשנפגשנו הוא מאד התלהב, היה מאד חביב. מבין ויודע לדבר כדורגל. בטוח בעצמו. לעובד היה הומור נהדר וכריזמה מיוחדת. תמיד כולם היו סביבו. תמיד במרכז העיניינים. אחד כזה שקשה לשנוא. היה לו חשוב לנסות ולשכנע אותי שכל מה שמספרים עליו זה שמועות והעובדה שאצל ניצן שירזי וניר לוין אף פעם אין לו בעיות מוכיחה את זה", עם זאת, מוסיף דהאן, "הוא אף פעם לא היה מסתובב לבד. תמיד שנפגשנו היו איתו 1-2-3 חברים. הוא אמר שהכרטיס שחקן שייך לו, שהוא מסיים חוזה בבני יהודה בתום העונה והוא חופשי לחתום בכל מקום. שיש לו אצל דמאיו גרושים והוא רוצה סוף סוף להתחיל להרוויח כסף גדול. הוא הבין וידע שהוא הכי טוב. כששאלתי אותו על בלגיה הוא התלהב ואמר 'אין בעיה, אני יודע קצת אנגלית ואני אסתדר בקלות. אם הכסף טוב אז אני בא'".
דהאן ניסה להוציאו לבלגיה וכך זה היה: "הבלגים המרובעים מאד חשדניים לסוג כזה של שחקנים, ולמרות הביצועיים המרהיבים הם ישר זיהו על פי שפת הגוף והריצות אמוק לספסל הקבוצה אחרי כיבוש השערים שיש שם בעיה. הגדולות העבירו את המשחקים המלאים לחטיבת הסקאוטינג ובעקבות הדוחות שלאחר מכן הם סירבו לשתף פעולה ו-ויתרו מראש על התענוג. קבוצות אמצע הטבלה גילו עניין רב. הבעלים של לוקרן מאד התלהב. הוא ראה הרבה שחקנים ב-40 שנות בעלות על המועדון היקר לליבו. הוא ידע לזהות איכות, אבל ידוע גם כאחד שלוקח לו זמן להעביר הילוך בהחתמות חדשות. אין אדיש כזה. הוא ביקש ממני להמתין מספר שבועות לפני שהוא מקבל את החלטה על גובה ההצעה, לא היה ספק לגבי היכולת המקצועית של עובד.
"בינתיים, העונה בישראל הסתיימה ועובד היה מאד לחוץ. הוא רצה לדעת מה קורה וסיפר שיש לו הרבה הצעות והרבה 'סוכנים' מתקשרים אליו. אמרתי לו שאני מדבר עם לוקרן ושרלרואה ובטוח שהן יגישו לנו הצעה ושהוא חייב סבלנות. הוא הבין והסכים. עברו מספר ימים והוא שוב מצלצל: 'שמע דודו, עושים לי פה ממש לחץ, עיתונאים, חברים, משפחה, כל מקום שאני הולך שואלים אותי איפה תשחק בעונה הבאה. אני חייב לברוח מהארץ. תגיד להם שאני מוכן לבוא למבחנים כמה ימים'. הסברתי לו שזה לא מקובל, שזה גם יפגע לנו בסכומים ובסיכויים ושלא כדאי כל כך. הוא שאל כמה אפשר לקבל אחרי מבחנים, אמרתי ש-150.000 יורו נטו לעונה (אז שער היורו היה 5.7 שקל) הוא ענה 'סבבה, גם טוב. תתקדם'".
אבל, כך מספר דהאן, למרות תשובתו של עובד, הדברים נראו אחרת: "ידעתי שיש לי את לוקרן בטוח ביד. לכן, צלצלתי לבעלים של שרלרואה, האירני עבאס ביאט וסיפרתי בהתלהבות שיש מצב להביא את הווירטואוז הישראלי( ככה הם קרא לו) למספר ימי התרשמות. אחרי חמש דק חזר אלי המנהל המקצועי ושאל אותי איך מתקדמים. צלצלתי לעובד ושאלתי אותו אם הוא יכול לטוס מחר. הוא חזר אלי אחרי שעה ואמר 'כן!'. הבלגים שלחו לו כרטיס לשבוע וסגרו גם חדר בבית מלון בעיר. אני הייתי ברומניה, זה היה יום שני ואמרתי לו שאני אגיע ברביעי למשחק אימון שנסגר במיוחד עבורו נגד קבוצה מהליגה השניה. הטיסה של עובד הייתה ב-7 בבוקר מת"א ומנהל הקבוצה המתין לו בקבלת הפנים עם שלט באנגלית Ruven Oved. ב-12:00, כשאני בבוקרשט בפגישה עם דינאמו המקומית, אני מקבל טלפון ועל הצג המנהל המקצועי.
"'דודו, אתה מכיר את עובד טוב', הוא שאל ואני עניתי 'ברור'. הוא המשיך: "הוא יודע שהוא הגיע לשרלרואה?'. שאלתי מה קרה ומוגי השיב 'מנהל קבוצה שלי בהלם ממה שהוא ראה. עובד הגיע עם ברמודה לבנה, כפכפים וחולצה קייצית של הוואי. מאחוריו שני חברים שסוחבים לו את המזוודות והוא לפניהם עם קוקו, משקפי שמש וידיים בכיסים'. הייתי בהלם, לא מההופעה והבגדים, אלא מהעובדה שהוא הגיע עם חברים. צלצלתי אליו, אבל הוא לא עשה חבילה לחו"ל ועד שלא הגעתי לא יכולנו לדבר".
ראובן עובד במדי בני יהודה מול מאור בוזגלו (אלן שיבר)
"הוא הספיק להתאמן ביום שלישי ואני הגעתי ביום רביעי בצהריים, ישר מהשדה הנשיא של שרלורואה אסף אותי לאצטדיון שם נערך משחק האימון. בעקבות ההצגה שהוא נתן יום לפני באימון, כל ההנהלה, העיתונאים והמאמנים של המועדון הגיעו לצפות בו. חיפשתי את החברים שלו מישראל, אבל לא הם לא היו שם. התחיל המשחק וראובן עושה מה שבא לו עם הכדור – רמה מעל כל השחקנים במגרש. הוא במהלך המשחק לא הפסיק לדבר אליי ליציע ואמר 'דודו, עזוב נו. זו לא רמה פה. אין להם מושג, נכים'. הוא כבש שער טיפוסי ובישל, הם הובילו 0:2 וכולם היו שם בטירוף ממנו. השחקנים של שתי הקבוצות ניגשו אליו ולחצו לו את היד בירידה לחדרי ההלבשה. לחצי השני הוא לא עלה. שאלתי למה והנשיא אמר לי: "זה לא שחקן לשרלרואה, זה שחקן לאנדרלכט!'".
ואז מגיע החלק המעניין: "אמרתי לו בוא נסגור עכשיו ונחתום לחמש שנים, המתנתי שראובן יסיים להתקלח. הוא עלה ליציע עם שיער שחור ארוך ורטוב וישב לידי וליד הנשיא. לפני שמר ביאט הספיק לומר מילה, עובד פנה אלי 'דודו, פחות מ-300 אלף יורו יורו נטו ורק לעונה בלבד ואני לא נשאר פה דקה'. מיד אמרתי לו שזה לא אפשרי ושהוא יודע את המספרים, שאסור לפספס את ההזדמנות הזאת. הוא קם וביקש ממני לקחת אותו לבריסל שחברים שלו שם עושים קניות והוא קבע איתם.
"יצאתי פה מאוד רע, הם אמרו מראש מה הם משלמים וראובן הסכים. ביקשתי מהנשיא להירגע ולתת לי מספר שעות כדי לסגור. לא היה לי ספק שהבלגים יגישו הצעה משופרת ויעשו הכל כדי להשיג אותו. הזמנו מונית וכל הדרך משרלורואה עד לבריסל (35 דקות) אני מדבר, מסביר ומשכנע, אבל ראיתי שאין עם מי לדבר. הכדורגל והחוזה כלל לא עניינו אותו. הוא רק חיכה לפגוש את החברים במרכז בריסל. הוא דיבר רק על הקניות ואם יש מה לעשות פה בערב. הוא היה נעול, לא הצלחתי להגיע אליו. לא היה קל לזהות בשפת הגוף שזה יהיה הערב האחרון שלו בבלגיה – אבל כך באמת קרה. למחרת, בלי שהוא מודיע לי או לקבוצה, הוא כבר היה על הטיסה חזרה. אחרי שבוע גם קראתי שהוא חתם בהפועל תל אביב. כל העבודה שעשיתי ירדה לטמיון. מאוד כעסתי עליו".
לסיום, אמר דהאן: מאז ועד הפעם האחרונה שנפגשנו (לפני שנה במקרה ברוטשילד תל אביב), בכל פעם שהוא רואה אותי הוא לא יפספס את ההזדמנות להגיד לי שזאת הייתה הטעות הכי גדולה בקריירה שלו, שהוא היה צריך להקשיב לי. הוא גם הוסיף לספר בכנות שבכל פעם שהוא רואה ידיעה על החתמה של שחקן שלי בחו"ל, יש לו צביטה בלב וקנאה שזה לא הוא שם איתי בתמונה. שאין לו את המזל שיש להם. במרוצת השנים היו הרבה פספוסים, אבל כמו ראובן עובד אף אחד מהם לא יכול היה להיות".
מה דעתך על הכתבה?