גם הגזענות לא עצרה אותו: "כל עוד יכול לרוץ ולעזור לנבחרת – אעשה זאת"

דניס שרודר ממשיך לבסס את מעמדו כאחד הספורטאים הגדולים בתולדות גרמניה. אחרי שהוביל את הנבחרת לזכייה באליפות העולם, בספטמבר האחרון הוסיף גם את תואר אליפות אירופה – ושוב נבחר ל-MVP של הטורניר. "כל עוד אני יכול לרוץ ולעזור לנבחרת – אעשה את זה", הבהיר שרודר, בן 32, בראיון ל"בילד", והדגיש כי הייצוג הלאומי הוא דבר "מיוחד שאין לו תחליף".

שרודר סיפר כי החגיגות לאחר הזכייה היו צנועות יחסית: "חגגנו את יום ההולדת שלי עם הנבחרת בריגה. קיבלתי מתנות מהמשפחה, אבל היו כל כך הרבה התחייבויות שלא יצא לי לקנות משהו לעצמי". לצד ההישג הספורטיבי, הוא זכה גם לאזרחות כבוד בעיר הולדתו בראונשווייג – מחווה שריגשה אותו במיוחד. "התמיכה של העיר ושל גרמניה כולה משמעותית עבורי. הכדורסל בבראונשווייג נתן לי הכול, ולכן חשוב לי להחזיר לקהילה".

למרות הקריירה המפוארת, שרודר מדגיש כי הערכים של ילדותו נשארו איתו. "הדברים שהאמנתי בהם כילד לא השתנו", אמר, והוסיף כי משפחתו – אשתו ושלושת ילדיו – עיצבו אותו מחדש. הוא גם התייחס למאבק בגזענות: "חוויתי הערות גזעניות בילדותי. הצלחה לא אמורה להיות תנאי לקבלת כבוד. אנחנו כחברה צריכים להיות יחד, לא להפריד".

בנוגע להבדלים בין ה-NBA לנבחרת, שרודר הבהיר: "כשמאמינים בי ונותנים לי להוביל – אני מוכיח את עצמי בכל מסגרת". על עתידו אמר כי הוא מתכוון להמשיך לשחק בנבחרת עד שלא יוכל עוד, ובמקביל כבר בונה את היום שאחרי – כבעלים בבראונשווייג, יזם, ואולי גם בתפקיד ניהולי בהתאחדות.

שרודר חשף גם חזון חינוכי שאפתני: הקמת בית ספר יסודי דו-לשוני בעיר הולדתו, בהשראת יוזמות כמו זו של לברון ג'יימס. "שוויון, משמעת, קהילה ורוח תחרותית – זה הבסיס", סיכם. "בית ספר צריך להיות גם מהנה, אבל גם ללמד לעבוד קשה".