הכל טוב? באמת? במכבי אין פרות קדושות, זו הסיבה שלהפועל יש קוף על הכתף

מכבי תל אביב

מכבי תל אביב ניצחה 82:85 את ולנסיה במשחק שהיה כל כולו מכבי תל אביב ה"חדשה". האם מדובר בקבוצה יותר טובה? כן. האם נפתרו כל הבעיות? לא. אין יותר מדי טעם בללכת על השלילי אחרי שהחבורה של עודד קטש אשכרה הצליחה לנצח בשבוע כפול ביורוליג, אבל באופן כללי מדובר במשחק שהיא סתם נלחצה בו בגלל החלטה אחת.

קצת על היריבה. ולנסיה הזו היא המרעננת השנייה של היורוליג והיא במקום השני (כרגע). מדובר בקבוצה שמשחקת ראן אנד גאן מעניין במיוחד, מצליחה להגיע מהר להתקפות והמטרה היא ליצור כמה שיותר פוזשנים אבל מגיעה לטבעת עם הפנים לסל בזכות ווינגים טובים ורכזים זריזים. במחצית הראשונה מול מכבי ת"א זה אכן קרה, אבל היה מדובר במשחק לא טוב שלה.

את המחצית הראשונה סיימה ולנסיה עם שלוש שלשות בלבד. מדובר בקבוצה שקולעת הכי הרבה שלשות בממוצע למשחק ביורוליג. היא הגיעה מהר מאוד להתקפות שלה, זרקה מהר וכדורים לא נכנסו, קורה. עם זאת, היא כן הצליחה להגיע לטבעת.

המחצית השנייה הייתה סיפור שונה לחלוטין. אפשר לזרוק את זה על עייפות, ובצדק, ולנסיה נראתה לאורך המחצית השנייה כמו קבוצה עייפה, התקשתה להגיע לטבעת ולא הצליחה לעשות דבר מול ההגנה של מכבי ת"א – וזה השינוי הגדול שמכבי עשתה.

אם נסתכל על משחקים מול קבוצות אחרות, במיוחד בשבועות כפולים, גם אלה שלא היו להם סנטרים אימתניים הצליחו לפלס דרכן לתוך הצבע של הצהובים ולקלוע בלי בעיה בכל שלב של המשחק. מאז שקטש פוטר ואז לא פוטר יש הבדל במחויבות של השחקנים שלו, ההגנה בצבע נראית כמו הכרח ולא כמו רשות כפי שהייתה קודם. הריבאונד יכול וצריך להשתפר אבל בסך הכל מדובר בתצוגת הגנה טובה של מכבי ת"א.

דיסקליימר חשוב – סגל השחקנים של מכבי ת"א מושלם כדי לנצח את ולנסיה ביום כזה. הספרדים הגיעו אחרי משחק יורוליג קשה מאוד בהיכל השלום והאחווה כשהנשק היחיד שלהם הוא לרוץ, להגיע מהר להתקפה ובעיקר לא להסתמך על משחקי פוסט אפ או בידודים למיניהם בחצי השני של ההתקפה, כי שם זה כבר מת.

לאורך כל העונה חשבנו שמכבי תל אביב לא מצאה חמישייה שאפשר לרוץ איתה, וגם עכשיו נראה בדקות הסיום שזה עדיין לא מושלם, אבל בדקות הטובות של מכבי תל אביב מי שהיו על הפרקט היו השחקנים שנושכים. אז רומן סורקין, שכבודו במקומו מונח והוא שחקן התקפי אדיר, לא היה בפנים למרות שהוא בתקופה טובה וזה בסדר.

הסנטר המוביל של מכבי תל אביב לאורך רוב המשחק ישב על הספסל כשעודד קטש הבין שברגע שהוא יצוות את מרסיו סנטוס וטי ג'יי ליף יהיה לו יתרון הגנתי בצבע – וכך היה. אז סנטוס הצליח ברבע הראשון לעשות מה שהוא רוצה בפוסט אפ מול הסנטר וחצי של ולנסיה, ליף קיבל את הכדור מספר פעמים וגם הצליח לנוע בחופשיות. בסוף, עם כל זה שלמכבי תל אביב יש בעיה בעמדת הסנטר, דווקא מול ולנסיה הסגל הזה מספיק כשמאט קוסטלו וג'יימי פראדייה נראו אבודים מול סנטוס וליף.

דיברנו על פרות קדושות? אז תמיר בלאט, שהוא כידוע השחקן שקטש כנראה הכי אוהב בהיסטוריה, פתאום לא שיחק. למה? איזה סיבה יש לקטש לא לרצות שהרכז הטבעי היחיד שלו יהיה על הפרקט? הסיבה המובהקת היא הסגנון. מדובר היה במשחק שבו צריכים ששחקנים יתקפו את הטבעת ויהיו יותר התקפות קצרות, לכן ג'ימי קלארק התאים יותר.

ואם במובילי כדור עסקינן, איפה לונדברג. מדובר בשדרוג עצום להתקפת מכבי תל אביב, שחקן אחראי, יודע לזרוק כשצריך, מצליח להגיע לטבעת וגם עם אופי של בעל בית, משהו שהיה חסר. כשהרגליים שלו טריות אין ספק שמדובר בקבוצה אחרת, אבל מה קורה כשהן לא טריות? אז הנה הגיעו דקות ההכרעה מורטות העצבים ובעל הבית איבד שליטה.

לונדברג ניצח עבור מכבי תל אביב את דובאי אבל גם כמעט גרם לה להפסיד, כך גם מול ולנסיה. הוא היה במשחק מעולה, אך כשהגיע לרגעים המכריעים כשעל הפרקט לצידו היה ג'ימי קלארק הוא התקשה והיה צריך לייצר לבד, לזרוק לבד, לעשות דברים לבד. אפשר להאשים אותו? הוא לא בכושר משחק מדהים עדיין ונשאר די לבדו להציל את מכבי ת"א.

מדובר פה בסימפטום חוזר, הרי לפני שהגארד הדני הגיע מי שהיה זה שלוקח את נטל המשחק עליו היה לוני ווקר ובגלל זה מכבי תל אביב גם איבדה משחקים בהם הובילה בביטחון ושמטה את היתרון. אז לונדברג יותר אחראי מווקר ושומר בוודאות יותר טוב מווקר (שאגב, קטש עשה בשכל שהוציא אותו לפרקים, משחק הגנה מחריד שלו). במקרה כזה, כשההתקפות מתארכות, לא היה מנוס מלתת לתמיר בלאט לשחק אחרי שיובש על הספסל לאורך כל הרבע הרביעי ושיחק שבע דקות בלבד. כזכור, הרכז הטבעי היחיד בסגל של מכבי ת"א, שכמעט איבדה את המשחק כי מוביל הכדור המשני שלה היה על אדי דלק.

למרות הכוכבית הזו, קטש בכל זאת ניהל בצורה טובה את המשחק הזה, הרכיב חמישיות נכונות, נתן לפעמים לשחקנים פחות מוכשרים לשחק כדי להרוויח הגנה וזה מהלך מבורך. מכבי תל אביב הייתה יותר רגועה מוולנסיה, יותר מאוזנת בקצבים שלה והנה היא סופרת ארבעה ניצחונות יורוליג רצופים.

תגיע לפליי-אין? יש שחושבים שכן, אני מעריך שמדובר בהתלהבות שתדעך עם פתיחת הסיבוב הבא. האם היא בדרך הנכונה לשם? כן. היא החתימה שחקן שמשדרג אותה מאוד בדבר שהיה קריטי במיוחד, הייתה חייבת להתחזק בסנטר יותר רלוונטי ליורוליג מזאק הנקינס, אבל יש שינוי מגמה. הדבר היחיד שנותר – לסגור את המשחקים האלה הרבה יותר מוקדם, קטש צריך לקחת כמובן את הדברים הטובים מהמשחק אבל גם את זה שלונדברג שפך לאגר בסיום.

הפועל תל אביב

הניצחון של הפועל תל אביב על הכוכב האדום בלגרד היה אמור להיות סוג של גושפנקא לכך שהיא מסוגלת לנצח יריבות גדולות, אבל מי שמכיר ויודע מבין שאת החותמת האמיתית מקבלים מול קבוצות עתירות תקציב, עתירות ניצחון ועתירות עתמאן. אז שוב הפועל תל אביב פגשה יריבה חזקה במיוחד, קבוצת צמרת של ממש ובאמת, ושוב הפסידה. שבוע כפול? אואקה מלא? כמו שאמרתי על ולנסיה – אפשר להשליך, אבל היה פה משחק כדורסל ששוב הראה שלמרות החלומות על פיינל פור צריך להקשיב לצביקה שרף – "נראה מה יהיה בהצלבה".

ואסילייה מיציץ' בתקופה מאוד לא טובה כשנראה שלא מובן מה בהכרח גורם לזה. האופציה של הגיל קיימת אבל בסוף מדובר בשחקן ברמה הכי גבוהה של היורוליג, הוא מכיר את העומסים. הוא אף פעם לא היה שומר גדול, אבל מול פנאתינייקוס הרכז הסרבי היה כנראה במשחקו הגרוע ביותר מאז שהגיע להפועל תל אביב – ארבע נקודות וארבעה אסיסטים ב-20 דקות להם הוסיף שלושה איבודים.

הבעיה היא לא שמיציץ' בתקופה לא טובה (כלומר, זו בעיה, אבל לא ה-בעיה), אלא שדימיטריס איטודיס מסרב להפוך אותו לשחקן שצריך לשבת על הספסל עד אשר יוכח אחרת.

מדובר בפחד שכל מאמן בכל ענף קבוצתי מכיר. כשיש לך כוכב גדול בתקופה רעה ואתה מספסל אותו, אתה מצד אחד חושב שזו ההחלטה הנכונה בהתחשב במה שהוא נותן ומצד שני החלטה לא נכונה כי מדובר באיש שיכול לנצח עבורך במשחק. פלונטר, אין ספק, אבל במקרה של מיציץ' הוא כבר "הוכיח" לאיטודיס שמקומו על הספסל.

הזכרתי בזמנו שמול קבוצות בדרג הבינוני ומטה של היורוליג אין לאיטודיס סיבה לעשות התאמות למיניהן כי יש לו סגל מאוד מוכשר וכדורסל טוב, אבל פה לא מדובר בקבוצה בדרג בינוני ומטה. פנאתינייקוס מתחילת המשחק הבינה שמיציץ' הוא לא פקטור.

ברצינות, ארגין עתמאן הבין שהאיש שנתן לו שתי זכיות ביורוליג הוא לא האיש המרכזי בהפועל תל אביב עד שהחליט להרוג את המשחק. על כן, לאורך רוב המשחק אלייז'ה בריאנט קיבל דאבל אפים על ימין ועל שמאל ולדן אוטורו היה יותר קל לפתור קוביה הונגרית של 7 על 7 מאשר לקבל את הכדור עמוק בצבע.

ואז באה התאמה אחת של איטודיס, אחת ששמרה אותו במשחק – טיילר אניס. מבחינת יכולת נטו הוא רביעי בהיררכיה, בהתחשב בסיטואציית הבריאות של ים מדר הוא שלישי ובהתחשב בזה שמיציץ' מיידה אבנים הוא שני. לא מדובר בסתם התפוצצות של אניס, אלא במשחק מלא ביטחון שלו. ואז איטודיס הוציא אותו כשהוא רשם עבירה רביעית ולא נתן לו להיכנס עד שהשעון הראה 3 דקות לסיום ופנאתינייקוס הובילה ב-12. אני מבין את ההיגיון להוציא אותו בתחילת הרבע אחרי שצבר עבירה רביעית, אבל כשמדובר בשחקן חם בערב נוסף בו הכוכב הגדול שלך לא מתפקד – תכניס אותו יותר מוקדם, זו לא וילרבאן.  

עמדת הסמול פורוורד, זו שאמרו שאין להפועל תל אביב. אם יש משהו אחד שהפועל תל אביב יכולה להתעלות בזכותו מול פנאתינייקוס הוא הסמול פורוורד הטבעי היחיד בסגל שלה. אני אמשיך לקרוא לאנטוניו בלייקני מגה זורד כי מדובר בכישרון התקפי שאין דברים כאלה, אבל הוא צריך לשחק כשוטינג גארד ליד כריס ג'ונס או טיילר אניס – זה מה שעובד. ניסו לשים אותו בעמדה 3 כדי שיהיה יותר אוויר מול החוסר בפורוורדים של פנאתינייקוס, אבל זה היה צריך לקרות *מהספסל*, כשהוא עולה מול חואנצ'ו הרננגומס ולא מול ג'די אוסמן.

בלייקני שומר טוב, אבל קולין מלקולם עדיף עליו בנושא הזה. בלייקני כמובן יותר טוב ממלקולם בהתקפה, אבל התברר שללכת ראש בראש בחמישיות בנושא הזה זו טעות כי אוסמן לא ראה את ההגנה של הפועל תל אביב ממטר. איטודיס ניסה להתחכם, אבל לא במקום הנכון. היה ברור שאוסמן הוא הנשק ההתקפי של פנאתינייקוס בהתחשב בכך שקנדריק נאן עולה מהספסל, הפתרון לזה היה צריך להיות שמלקולם מבטל אותו ושישחקו ארבעה על ארבעה עם מיטוגלו, קלאיצקיס, ג'ריאן גרנט וקנת' פריד – שלושה מהארבעה האלה מכדררים לעצמם על הרגל.

הרבע הרביעי כמובן הוא מה שייצא ככתם הגדול על המשחק הזה. הרי הפועל תל אביב היא בדרך כלל מלכת המאני טיים, ופתאום, מול אולם מלא וקבוצה חזקה, היא עשתה המון טעויות. המרכזית בהן, שמסמלת את הדעיכה של מיציץ', היא איבוד הכדור שהוביל לדהירה של אוסמן, שקבע 62:72 כשמונה דקות וחצי לסיום. הסרבי, שוב, התקשה מאוד לנהל את ההתקפה.

פעם אחר פעם בהתקפות מסודרות לוקח לו המון זמן למסור, לנוע. גדול עליי להגיד לו איך לשחק, אבל רואים בבירור שבמשחק כזה אתה תהיה מוכרח להזיז את הכדור הרבה יותר מהר. אגב, ברבע הרביעי בניגוד לכל שאר הרבעים, הופעל לחץ על מיציץ' שהתברר כיעיל ומשם זה היה כדור שלג ושום דבר לא הלך, כשגם זריקות העונשין לא נכנסו והאחוזים היו מזוויעים (9/20, אוי לבושה).

בסופו של דבר להפועל תל אביב עדיין יש קוף על הכתף בדמות 0 בטור הניצחונות מול אריות היבשת. לכל המשחקים מול הקבוצות האלה הגיעה הפועל תל אביב בגישה שהיא בין זחוחה לבין לא מוכנה, כשהיריבה מנגד תמיד הראתה מה ההבדל בין קבוצת יורוליג עוצמתית שרצה וכבר עשתה פלייאוף ואפילו פיינל פור יחד לחבורה שהתגבשה בקיץ.

במצבים האלה נחשפות הבעיות של איטודיס. למרות שהוא מאמן על, ההתאמות שהוא עושה הן כדי לנצח את היריבות בדרך שלהן ולא כדי לעצור אותן ולשחק בדרך שלו – בניגוד לחברי הרשימה המכובדת בה הוא נמצא, ביניהם מאמן פנאתינייקוס. אז בלייקני סמול פורוורד בחמישייה במקום מלקולם, ג'ונתן מוטלי נכנס מאוחר מאוד כשאוטורו ממשיך לאבד את עצמו בשורט רול, מיציץ' משחק יותר מדי ורק יום גדול מאוד של אניס נחשב להתאמה מצוינת.

אז מצד אחד מול קבוצות דרג ב' מאמן הפועל תל אביב עשה התאמות מיותרות ומצד שני דווקא מול מי שצריך זה לא קרה. המסקנה העיקרית: יש להפועל תל אביב סגל שיכול לנצח כל קבוצה ביורוליג, אבל לא בכל מצב. האמירה הזו נכונה לגבי ארבע קבוצות נוספות (פנאתינייקוס, פנרבחצ'ה, אולימפיאקוס, ריאל מדריד), הן יודעות את זה, הפועל תל אביב עדיין לא.