ג'וד בלינגהאם מרוויח 145 ליש"ט לשבוע. שכר מלגה. דמי כיס אם תרצו. רק בסוף יוני, כשיהיה בן 17, יוכל לחתום על חוזה מקצועני ויש כבר מי שמוכן להגדיל את הסכום ל-100 אלף. בינתיים, הוא משגע את אירופה. השבוע הוא נצפה יחד עם הוריו במתחם האימונים של מנצ'סטר יונייטד, שם על פי פרסומים, נפגש עם אלכס פרגוסון. השדים האדומים שלפו את כל התותחים הכבדים כדי לחטוף את ילד הפלא של הכדורגל האנגלי מידיה של בורוסיה דורטמונד. אם הייתם מריצים לפרגוסון תרחיש כזה לפני 20 שנה, הוא היה אומר שאתם הזויים.
הרבה מועדונים מחפשים לקנות בזול ולמכור ביוקר. לאתר ולגדל יהלומים. מעטים מצליחים להפוך את החלום לפילוסופיה שרצה בהצלחה כבר למעלה מעשור. דורטמונד מצליחה לא רק להרוויח, אלא גם להישאר תחרותית לאורך זמן. עכשיו, כשבסגל שלה כמה מהילדים הכי חמים ביבשת, הצהובים-שחורים כבר חושבים על הצעד הבא, או כמו שאמר היו"ר האנס יואכים ואצקה: "יש לנו מספיק כסף, מה שחסר לנו זה תארים". ולא, אין מה לדאוג. הפילוסופיה לא עומדת להשתנות.
בשנת 2005 דורטמונד עמדה בפני פשיטת רגל ונאלצה לבצע שורה של צעדים כלכליים כולל מכירת שם האצטדיון. לראשיה היה ברור שפתרון צריך לבוא בדמות שינוי אסטרטגיה. יורגן קלופ, שהגיע למועדון ב-2008, התחבר מאוד לרעיון: "הבהרנו ליורגן שאנחנו צריכים שינוי. היינו צריכים לפנות לצעירים ולגדל את השחקנים שלנו. הוא הפגין אופטימיות ואומץ", סיפר בעבר המנהל הספורטיבי מיכאל צורק.
יורגן קלופ ושינג'י קגאווה ב-2011: "הפגין אופטימיות ואומץ" (Lars Baron/Bongarts/Getty Images)
המדיניות ברורה. לא רק החתמת שחקנים צעירים וזולים, אלא לתת להם לשחק כמה שיותר עד לנקודה שאפשר למכור אותם ברווח גדול. "פילוסופיה של הגשמה עצמית", כמו שהגדיר העיתונאי והסופר הגרמני אולי הסה. דוגמאות לא חסר. קגאווה, גונדואן, אובמיאנג, דמבלה, פוליסיק ואחרים הכניסו למועדון קרוב לחצי מיליארד יורו לאורך השנים.
נורי שאהין היה האקזיט הראשון. שחקן בית שנמכר ב-10 מיליון יורו לריאל מדריד. שנה אחר כך קגאווה, שהגיע בחינם, עבר למנצ'סטר יונייטד תמורת 16 מיליון יורו. ב-2013 זה היה גצה עשה את המעבר לבאיירן תמורת 37 מיליון יורו. אחר כך באו מיקיטריאן, הומלס, גונדואן, דמבלה, אובמיאנג ופוליסיק. עם עליית הסכומים בכדורגל העולמי, דורטמונד רק הרוויחה יותר ויותר. העסקאות המוצלחות שלה אפשרו לה להמשיך לתחזק את המערכת. טעות לחשוב שדורטמונד רק מוכרת. העונה, למשל, היא קנתה בכמעט 150 מיליון יורו.
דורטמונד קונה שחקנים עם פוטנציאל וגם כאלה שיעזרו לצעירים להתקדם וישמרו את הסגל תחרותי, כמו למשל הומלס שחזר, ויטסל והזאר. במקביל, היא עברה לחפש ילדים בני 16 ומטה. המציאות היא ששחקנים מוכשרים בני 20 יקרים מדי. קחו לדוגמא את דמי ההעברה ששולמו על דה ליכט, דה יונג וז'ואאו פליקס – אלו לא הסכומים של דורטמונד וגם לא של באיירן. המטרה של דורטמונד היא למצוא את השחקן בגיל 16 ולהשביח אותו עד גיל 20. למכור ב-100 מיליון במקום לקנות ב-100 מיליון. מה שכן, כשיש לך בכל רגע נתון יכולת למכור ב-100 מיליון, קל לך יותר לקנות.
דורטמונד ב-2013: "פילוסופיה של הגשמה עצמית" (Dennis Grombkowski/Bongarts/Getty Images)
עם כל הכבוד לשמות שהוזכרו, סאנצ'ו הוא האיש ששינה את דורטמונד. אולי אפילו את הבונדסליגה. סיפור ההצלחה של האנגלי, שיחגוג בעוד שבועיים 20, נדיר. המספרים לא נורמליים והפוטנציאל אינסופי. סאנצ'ו נקנה בשמונה מיליון ליש"ט, קיבל שנה להתבשל, והפך בשנתיים האחרונות לתופעת טבע. לא מעט קבוצות בגרמניה הלכו לחפש להן סאנצ'ו משלהן. הילדים הפכו לפנים של הליגה שגם כך נהנית מתדמית חיובית ואטרקטיבית. בנוסף, צעירים הבינו שהבונדסליגה היא המקום להתפתח.
"מה שאנחנו עושים לא קרה בטעות וזה לא צירוף מקרים. יש לנו אסטרטגיה ברורה – לא לקנות סופרסטארים אלא לייצר אותם. דמבלה ואובמיאנג לא היו כוכבים כשהגיעו לדורטמונד. אנחנו הפכנו אותם לכוכבים", אמר לארס ריקן, שחקן העבר וכיום מנהל מחלקת הנוער. דורטמונד מוכנה לשלם מחיר נקודתי, אבל לא מוותרת על תחרותיות.
"אם אתה מחתים שחקנים צעירים. אתה צריך לדעת שאין להם איכות מלאה בכל מיומנות. יהיו משחקים שהם יעלו לך בנקודות. זה משחק של איזונים – סיכון ותמורה", הוסיף הסקאוט הראשי מרקוס פילאבה. הוא היה האיש שעקב במשך שלוש שנים אחרי אשרף חכימי, שהגיע בהשאלה מריאל מדריד, וזה שאחראי על העסקה האפשרית של בלינגהאם שאם תקרה תנפץ את שיא ההעברות במועדון.
פילאבה ודורטמונד כבר חושבים על הצעד הבא. יותר שחקני בית אמיתיים: "זו בעיה גרמנית", הסביר. "אולי אנחנו מרוכזים יותר מדי בדברים טקטיים ולא באינדיבידואל. בשנים הקרובות, אחת המטרות הגדולות שלנו היא לראות שחקנים מדורטמונד עולים ממחלקת הנוער לקבוצה הבוגרת".
ג'יידון סאנצ'ו. שינה את דורטמונד (Martin Rose/Bongarts/Getty Images)
דורטמונד הנוכחית מרגישה חזקה מספיק כדי להילחם להשאיר את סאנצ'ו עונה נוספת ולנסות להגיע עם קבוצת הילדים המוכשרת להישג משמעותי כמו אליפות או זכייה בליגת האלופות. למסע הזה, הצטרף לאחרונה ילד פלא נוסף (לא הולאנד) שכנראה לא שמעתם עליו. קוראים לו ג'יו ריינה, יליד נובמבר 2002, כבר מכשף את הבונדסליגה ואת ליגת האלופות. וירטואוז, אתלט ואחד שמסומן כזה שיוביל את נבחרת ארה"ב במונדיאל הביתי בעוד שש שנים. אגב, רק השבוע ריינה הודיע רשמית שייצג את נבחרת ארה"ב. הוא נולד באנגליה, שם שיחק אביו קלאודיו, ורשאי לייצג את ארגנטינה ופורטוגל, שם נולדו סבו וסבתו.
מקלאודיו ירש IQ נדיר של כדורגל ומאמו, כדורגלנית העבר דניאל איגן, את האתלטיות. דורטמונד נתנה ריינה לשחקן שנה בקבוצת הנוער כדי להבין מי נגד מי והצמידה לו את מאמן הכישרונות של המועדון אוטו אודו. בינואר האחרון, ריינה יצא עם הקבוצה למחנה האימונים והשאר היסטוריה. הוא הפך לשחקן רוטציה לגיטימי שעולה ומשנה משחקים. "באימונים אפשר לראות שהוא משהו מיוחד ומי שלא רואה את זה, עיוור", התלהב המאמן לוסיאן פאברה.
מדובר בכישרון מפחיד ואתלט יוצא דופן. מספרים שבתור ילד צפה במשחק גולף בטלוויזיה למספר דקות, לקח מחבט, יצא לחצר וחבט בצורה מושלמת. בגיל 5, היה מביך ילדים בני 9 במשחק בפארק ובכיתה ח' כבר הטביע לסל. הקריירה הקצרה הושפעה גם מטרגדיה משפחתית. ב-2012 איבד ג'יו את אחיו ג'ק שהלך לעולמו כתוצאה ממחלה קשה. ג'ק היה מבוגר מג'יו בשלוש שנים. הם היו קרובים. "ג'יו לא היה צריך להתאמן. הוא שיחק עם ג'ק והחברים שלו. הוא העריץ אותו. ג'ק הפך אותו למה שהוא היום", סיפר אבא קלאודיו.
ג'יו ריינה וארלינג הולאנד. הדור הבא (Sebastian Widmann/Bongarts/Getty Images)
יום לאחר מותו של ג'ק, אמר ג'יו לאמו: "לעולם לא אהיה שחקן טוב כי אחי הגדול לימד אותי הכל". ואולי המשפט של הילד האבל היה בעצם ההתחלה של סיפור קסום במועדון כדורגל קסום.
מה דעתך על הכתבה?