רפאל נדאל, מגדולי הטניסאים בכל הזמנים, הודה כי החל להתרגל לחייו לאחר הפרישה. בריאיון מקיף ל"אס", שהעניק לו את פרס "אגדת השנה 2025" בטקס חגיגי במדריד, סיפר נדאל בפתיחות על המעבר לחיים שאחרי הטניס, המשפחה, הענף שמלווה אותו מאז הילדות וגם על פוליטיקה.
"זו בהחלט תקופה של שינוי, אבל לא שינוי דרמטי כמו שחשבתי", אמר טניסאי העבר הספרדי, שזכה ב-22 תארי גראנד סלאם. "תמיד האמנתי שאמצא אושר אישי גם אחרי הקריירה, וזה אכן קורה. עבר רק זמן קצר מאז שפרשתי, ואני עדיין פעיל מאוד, אבל אני נהנה מהחיים החדשים ומקבל אותם בשלווה".
לדבריו, הוא אינו חי עוד בתחושה שהוא טניסאי פעיל: "הפרק הזה סגור – וסגור טוב. ברור שאני כאן היום בזכות הטניס, אבל אני לא מתעורר בבוקר וחושב על זה. אני נוגע בענף בעיקר דרך האקדמיה, ומזווית אחרת לגמרי".
נדאל סיפר כי שגרת יומו השתנתה לחלוטין: "פעם הכול היה קבוע: לקום, להתאמן, פיזיותרפיה, חזרות אינסופיות. היום החיים הרבה יותר אקראיים. יש פגישות, נסיעות עבודה, ואני משתדל להשאיר את אחר הצוהריים פנויים למשפחה. הגוף כבר לא שם, וגם הראש. כשעוצרים – קשה מאוד להניע מחדש".
על צפייה בטניס כיום אמר כי הוא עושה זאת כצופה רגוע, אם כי הנטייה לנתח נשארת: "אי אפשר להיפטר מהמקצוענות, אבל אני נהנה מהמשחק בלי מתח. יש משחקים שאני אוהב יותר ויש פחות – כמו תמיד".
כשהיה צריך להשוות בין קרלוס אלקראס ליאניק סינר ציין: "קרלוס יותר בלתי צפוי ומלהיב, סינר מאוד שיטתי ויציב. שניהם שונים ממני, אבל התוצאות של אלקראס מוכיחות שהוא הרבה יותר יציב ממה שנהוג לחשוב".
לגבי האפשרות לשוב ולשחק בעתיד, אולי באירועי ראווה עם רוג'ר פדרר, השאיר נדאל פתח קטן: "אם זה יהיה כיף ויהיה בזה היגיון – למה לא? אבל כדי לעלות למגרש צריך להיות מוכן באמת, וזה דורש זמן והכנה". לעומת זאת, תפקידי אימון או קפטן נבחרת אינם עומדים כרגע על הפרק: "נסיעות אינטנסיביות לא מתאימות לחיים שלי עכשיו".
ברמה האישית, נדאל הודה כי הוא מצוי בתקופת חיפוש: "אני מגלה מה אני רוצה להיות ‘כשאהיה גדול'. עולם האקדמיות והחינוך מדבר אליי, גם התיירות – גדלתי במאיורקה. אני לומד, מקשיב, מוקף באנשים טובים, ובהדרגה הדרך תתבהר".
על האבהות אמר בפשטות: "אין לי ציפיות. אני מנסה להיות אבא רגיל, להקנות ערכים ולדעת להבחין בין טוב לרע. הילד הגדול כבר מתנסה בטניס, גולף וכדורגל – בלי לחץ, רק שיהנה".
בסיום נגע גם בפוליטיקה, והבהיר כי אינו רואה עצמו שם: "יש יותר מדי קיטוב. היה טוב לחזור לשיח רציונלי, לכבוד הדדי ולחשיבה על טובת הכלל. לפעמים זה נראה כמו משחק כדורגל – וזה לא אמור להיות כך".
וביחס לתואר "אגדה", נדאל חייך: "כשקוראים לך אגדה – אתה מבין שאתה כבר ממש זקן. אבל כשאני חושב על 14 זכיות ברולאן גארוס, על הרצף הארוך בצמרת למרות הפציעות – אני מבין שהיה שווה הכול".
מה דעתך על הכתבה?