קפטן ליברפול, וירג'יל ואן דייק, התראיין ל"ווג" וסיפק הצצה לחייו מחוץ למגרש, לתפיסת המנהיגות שלו, להתמודדות עם תקופה מורכבת מקצועית – וגם לדרך הארוכה שעבר עד שהפך לאחד הבלמים הטובים ביותר בפרמיירליג.
הריאיון נערך בליברפול, על רקע צילומי אופנה. ואן דייק דיבר על החשיבות שהוא מייחס לאופן שבו הוא מציג את עצמו, הן כשחקן והן כאדם: "אני אוהב לדאוג לעצמי. אתה חייב ליצור משהו משלך".
ואן דייק הרחיב גם על האיזון בין הקריירה בצמרת הכדורגל העולמי לבין חיי המשפחה, והדגיש כי האבהות מסייעת לו לשמור על פרופורציות: "יש כל כך הרבה דברים בחיים שחשובים יותר ממה שאנחנו עושים. כשיש משחק אני לגמרי בפנים, ממוקד במשימה – אבל בין אם ניצחנו ובין אם הפסדנו, אני חוזר הביתה וזה חוזר להיות אבא".
בהקשר זה ציין את מקומה המרכזי של רעייתו בחייו: "אשתי היא הבסיס להכול. היא האדם שאני פונה אליו כשקשה לי אחרי משחק".
על הדרך שעבר בקריירה, מהתחלה צנועה בהולנד ועד להפיכתו לקפטן ליברפול ונבחרת הולנד, אמר ואן דייק כי העובדה שלא מיהר ולא דילג על שלבים חיזקה אותו מנטלית: "לא הסתכלתי רחוק מדי קדימה. יש דרכים שונות להגיע, בתקווה, לגדולה".
בריאיון מצוין גם פרט שכבר הפך לחלק מהסיפור האישי שלו: ואן דייק עבד בעבר כשוטף כלים במסעדה, במקביל לניסיונותיו להפוך לשחקן מקצוען. הוא עצמו מתייחס לכך כחלק מרכזי בדרך שעיצבה את אופיו: "המסלול למעלה הוא לא תמיד בקו ישר".
בהתייחסותו לעונה המאכזבת שעוברת ליברפול ולביקורת מצד הקהל, הבהיר כי הוא מבין את תחושות האוהדים ואינו מתחמק מאחריות: "אני מבין את הכעס. אנחנו חייבים להשתפר, ואני מאמין בקבוצה הזאת".
ואן דייק התייחס גם למותו הטראגי של חברו לקבוצה דיוגו ז'וטה, אירוע שטלטל את המועדון: "זה נושא שמאוד קשה לדבר עליו. אנחנו מתגעגעים אליו מאוד. הוא היה אח שלנו. המחויבות שלנו היא לכבד את המורשת שלו ולהיות שם בשביל המשפחה שלו – לא רק השנה, אלא תמיד".
השמועות סביב פרישה אפשרית מנבחרת הולנד החלו לאחר הניצחון 2:3 על ליטא, שהבטיח את הכרטיס למונדיאל 2026. עם זאת, ואן דייק מיהר להבהיר כי הדברים יצאו מפרופורציה: "מעולם לא אמרתי את זה. אני לא מסתכל רחוק מדי קדימה. יש לי עוד שנים לתת בקריירה שלי, אז אין לי באמת מושג. כל עוד אני שמח והילדים שמחים – הכל בסדר".
מה דעתך על הכתבה?