בגלל "תגית": מכבי ת"א ומכבי חיפה ויתרו על אחד הזרים הגדולים בהיסטוריה

play
מצב לא קל. שחר וגולדהאר | מאור אלקסלסי
תיקתקנו, סיכום אירועי היום בספורט, 16.1 05:25

הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה־39 התארח העיתונאי יניב טוכמן, שסיפר על העברות ששינו עונות ואליפויות, חשף סיפורים מאחורי הקלעים של חלונות ינואר ומה באמת קורה בין סוכנים, מועדונים וסקופים

(גודל טקסט)

הפודקאסט של ספורט1 "מחצית בשכונה" בהגשת רון עמיקם עלה לאוויר. בפרק ה-39 התארח העיתונאי הוותיק יניב טוכמן (וואלה ספורט, ספורט1), מהריפורטרים החשובים של הדור האחרון לשיחה על חלון ההעברות של ינואר, על העברות בכלל, על סוכנים וסקופים.

צפו בפרק ה-39 של "מחצית בשכונה"

השניים שוחחו על העברות גדולות שסיקרו, העברות גדולות בכלל (ערן זהבי, אישטוון פישונט, אנדז'יי קוביקה, חנן ממן ועוד), העברות ששינו מהלך של עונה, על סוכנים שמרוויחים מהחלון ובכלל. שעה קסומה של סודות מאחרי ההעברות הגדולות.

על חלון ינואר עצמו ועל האופן שבו הוא נתפס בכדורגל הישראלי: "כשמדברים על חלון ההעברות של ינואר, צריך להגיד אמת פשוטה: בישראל זה אף פעם לא באמת ינואר. זה חלון שגולש לפברואר, לפעמים אפילו מעבר. אגב, אנחנו אלופים בזה גם בקיץ. הרבה פעמים זה נובע מזה שמחכים לשחקנים חופשיים – שוק המציאות".

לדבריו, יש מועדונים שעבורם חלון ינואר הפך לכלי עבודה של ממש: "מי הראשון שקופץ לי לראש כששואלים מי צריך חלון ינואר? ג'קי בן זקן. כמעט כל עונה. אחת העסקאות הראשונות והמשמעותיות של ינואר הייתה אנדז'יי קוביקה ב-2001. שם הבנתי שינואר הוא כלי עבודה, לא רעש רקע".

על "התקופה של לפני האינטרנט" ופספוס סקופ: "זה היה לפני עידן האינטרנט. היה לנו עיתונים ליד הדלת, מעריב וידיעות. אני פותח ידיעות אחרונות בבוקר, מסתכל – חשכו עיניי. כל השער: אנדז'יי קוביקה באשדוד. ואין לי את הידיעה הזאת במעריב. עכשיו לך תחזיר. אתה צריך לחכות 24 שעות. ג'ורדי קרויף היה אומר עליי שאני 'המנהל הספורטיבי של אשדוד', אבל אז גם היחסים שלי עם ג'קי באותה תקופה לא היו טובים, אפילו רעים, כי זה היה שנה אחרי שהוא כמחזיק תיק הספורט העירוני איחד בין עירוני להפועל, ואני הייתי כתב עירוני אשדוד, הייתי יותר קרוב לאנשים מעירוני, והיו התנגשויות".

ג'קי בן זקן, מ.ס. אשדוד | ספורט 1

בהמשך התייחס טוכמן להשפעה הגדולה של סוכנים על התנועה בחלון ההעברות בחורף: "יש תפיסה שחלון ינואר הוא המצאה של סוכנים – ויש בזה הרבה אמת. זה חלון שמייצר טראפיק. שחקנים לא מרוצים, שחקנים שלא משחקים, שחקנים בלי קבוצה. יש סוכנים שלא רק מתווכים בעסקה – הם מייצרים אותה".

בהקשר הזה הדגיש את האחריות של כתבים לסנן מידע: "הרבה פעמים אתה רואה ידיעה ומבין מיד שמישהו מנסה לייצר טראפיק. השבוע למשל יצאה ידיעה מבולגריה על שחקן שמכבי תל אביב והפועל באר שבע כביכול נאבקות עליו. זה הכי קל – לכתוב ‘דיווח מבולגריה'. אבל כשבודקים לעומק, אתה מבין שזה לא לרמה, שזה לא הגיוני, ושזה ניסיון של סוכן לשתול סיפור. פה האחריות שלנו כעיתונאים לא לזרום".

עמיקם המחיש כיצד נראתה עבודת שטח עיתונאית בעידן אחר, דרך אחד הסיפורים הזכורים בקריירה שלו: "כשאישטוון פישונט עבר לגרמניה, יצרתי קשר עם עיתונאי גרמני מהבילד, רולנד פלמרט. זה היה קשר טלפוני בלבד, בלי היכרות מוקדמת, והוא פשוט החליט לעזור. הוא נסע שישים קילומטר כדי להגיע למקום שבו הייתי, רק כדי לעזור לי להשיג ריאיון עם פישונט שהיה עם הקבוצה בדואיסבורג. אני עצמי לא הייתי מקבל את פישונט בחיים – הוא ביקש, והוא קיבל".

יניב טוכמן – מחצית בשכונה, פרק 39 | ספורט1

אותו קשר הוליד גם סקופ של ממש: "באחת הפעמים הוא מתקשר אליי ואומר לי: אני יושב בפאב של המועדון, לידי יושבים סגן הנשיא ושני אדונים מתל אביב. שאלתי מאיזה תל אביב, הוא חזר אליי ואמר – הפועל. הוא תיאר לי אותם, ובדיוק הבנתי במי מדובר. ככה נתתי ידיעה על מהלך של הפועל תל אביב, בלי לדבר עם אף מקור ישראלי. היום כמעט ואין דבר כזה".

משם חזר טוכמן לחלון ינואר עצמו ולמיתוס סביב חוסר ההשפעה שלו: "מי שחושב שינואר זה בלוף – פשוט לא זוכר. עומר אצילי למכבי חיפה – בינואר. ערן זהבי למכבי תל אביב – בינואר. ניר סביליה לבית"ר ירושלים, אישטוון פישונט. דיא סבע הגיע בינואר והיה חלק מאליפות".

לדבריו, הזיכרון הקצר עושה עוול לחלון: "אנשים פשוט לא זוכרים היום כמה מהלכים קריטיים היו בינואר. בדיעבד זה נראה מובן מאליו, אבל בזמן אמת אלה היו החלטות באמצע עונה, עם סיכון גדול. ינואר הוא לא חלון של כותרות – הוא חלון של אומץ".

בהמשך הזכיר עסקה נוספת שהמחישה את הפוטנציאל של החלון: "הרכישה של דימיטאר מקרייב לאשדוד היא עד היום הרכישה היקרה בתולדות המועדון – 720 אלף יורו. שחקן שנמכר בגיל 16 מלבסקי סופיה לאינטר. הייתה תחרות מול הפועל תל אביב, ומה שהכריע זה הקשר של חיים רביבו עם זלטקו זחוביץ'. זה ינואר שעבד".

האחרונים שהעניקו לאשדוד ניצחון ביתי על הפועל פתח תקוה. עידן שריקי עם דימיטאר מקרייב | קובי אליהו

טוכמן עבר לדבר על פספוסים, ובראשם אחד המקרים הבולטים של העשור האחרון: "טוני וואקמה הוא אולי הדוגמה הכי קלאסית לשחקן שסומן כ‘הוא לקטנה'. הוא שיחק בהפועל רעננה, היה מול העיניים של כולם, ויעקב שחר וג'ורדי קרויף לא רצו לגעת בו. לא כי הוא לא היה טוב, אלא כי הייתה תחושה שהוא לא מתאים למועדון גדול. וברגע שהוא הגיע להפועל באר שבע – הכול התהפך".

לטענתו, מדובר בתבנית חוזרת: "זה תמרור אזהרה. ברגע שאתה מחליט ששחקן הוא ‘של קטנות', אתה עלול לפספס שחקן אליפויות. וואקמה היה אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בשלוש אליפויות, וזה משהו שמועדונים גדולים צריכים לקחת איתם".

אותו דפוס זיהה גם אצל קשר שעדיין משחק בליגת העל: "אותו עיוורון בדיוק היה גם במקרה של עלי מוחמד. הוא שיחק בקבוצת בת של בית"ר ירושלים, מתחת לאף, וכולם ראו אותו – אבל החליטו שהוא לא מתאים. זה לא שלא ראו את היכולת, אלא ששמו עליו תיוג מוקדם".

לדבריו, האגו משחק תפקיד מרכזי בהחלטות כאלה: "לפעמים האגו עושה עיוורון. אתה רואה שחקן, יש לך אותו בתוך המערכת, ובגלל החלטה תפיסתית אתה מוותר עליו. אחר כך אתה רואה אותו מצליח במקום אחר ותופס את הראש".

טוני וואקמה | דני מרון

מנגד, הזכיר גם מקרים שבהם זיהוי מוקדם כן הצליח: "עוד כשהיה בן 15 או 16 ביקשו ממני לכתוב על מי יהיו הכוכבים של העשור הבא. התקשרתי לניר לוין, שהיה אז מנהל מקצועי במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, ושאלתי אותו מי זה. הוא אמר לי בלי להתבלבל: עומרי אלטמן".

לדבריו, הסיפור של אלטמן ממחיש את חשיבות ההקשבה לשטח: "כתבתי עליו אז כילד, והוא כן הוכיח את עצמו. אולי לא הכול הלך לו חלק, אולי היו תחנות מורכבות, אבל זה מראה כמה משמעותי זיהוי מוקדם. לפעמים אתה רואה את זה בגיל 15 – ולפעמים אתה מפספס גם כשהשחקן כבר מולך בגיל 25".

טוכמן הזכיר גם מקרה שבו ינואר לא שימש לחיזוק – אלא לפספוס שקט: "אחת הטעויות הגדולות של מכבי תל אביב הייתה הסיפור של מונס דאבור. הוא היה בתוך המערכת בעונת פאולו סוזה, צעיר, עם כישרון ברור, אבל לא הייתה סבלנות. במקום להבין מה יש בידיים, נתנו לו ללכת במחיר מגוחך יחסית".

לדבריו, בדיעבד מדובר בטעות מקצועית וכלכלית: "מונס דאבור נמכר בסכום נמוך מאוד, משהו כמו 400–450 אלף יורו, ואתה רואה לאן הוא הגיע אחר כך באירופה ובנבחרת ומבין שזה לא היה עניין של יכולת – אלא של החלטה".

הוא חזר גם לאנקדוטה אישית שממחישה את הפער בין מה שנראה בשטח לבין ההחלטות שהתקבלו: "אני זוכר נסיעה עם מכבי תל אביב למשחק חוץ באירופה, ואני מוצא את עצמי יושב ליד ילד בן 18 – מונס דאבור. והוא אומר לי: ‘אני לא מבין למה אני לא פותח, אני יותר טוב מכולם'. אתה שומע את זה, מחייך, אבל בדיעבד – הוא צדק".

יניב טוכמן, רון עמיקם – מחצית בשכונה, פרק 39 | ספורט1

בהמשך התייחס לשינוי שחל בעבודת העיתונאי: "העולם השתנה לגמרי. פעם היינו עושים עשרות טלפונים, הצלבות, יושבים עם אנשים. היום הכול דוברים, הודעות, וואטסאפ. זה יותר מהיר – אבל הרבה פעמים פחות עמוק. סקופ אמיתי היום הוא הרבה יותר נדיר".

טוכמן נגע גם בשווקים הזרים ובהשפעת התקופה הנוכחית: "אין היום שוק אחד ברור. פעם זה היה רוסיה-אוקראינה, אחר כך הונגריה, הבלקן. היום יותר אפריקה. כולם מחפשים בוננזה – שחקן לפתח ולמכור".

לבסוף התייחס להשפעת המלחמה על התנועה החוצה: "המלחמה והאנטי-ישראליות פגעו בטראפיק, אין ספק. אבל אני כן רואה שינוי. המעברים של מנור סולומון, דניאל פרץ, עומרי גאנדלמן – אלה סימנים טובים. זה לא מה שהיה מיד אחרי שבעה באוקטובר".

את השיחה חתם בדוגמה היסטורית שמסכמת את תפיסתו לגבי חלון ינואר: "אם כבר מדברים על ינואר שמשנה הכול – איגביני יעקובו ב-2003. מעבר באמצע עונה, אליפות שאף אחד לא האמין שתקרה. זה הסיפור של ינואר".

עוד באותו נושא: מחצית בשכונה

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי