אקשן: השואו של עתמאן בלבל רק אותו, בלאט נתן אלמנט יותר קריטי משלשות

מכבי תל אביב הצליחה להשיג אתמול (חמישי) 71:75 חשוב על פנאתינייקוס בהיכל, אבל היה מדובר במשחק שבו היריבה החליטה להתעסק בכל דבר שאינו כדורסל. ביריבה אני כמובן מתכוון לארגין עתמאן, שהחליט שמטרתו היא להוציא את כל מי שצריך מאיזון – את שחקני מכבי ת"א, את השופטים, את עודד קטש, אפילו את המזכירות.

ההשתדלות היא לסקר כדורסל, בזה אנחנו עוסקים וזה מה שאנחנו אוהבים. יהיה פה סיקור מקצועי, אין שום סיבה שאתעסק רק בעתמאן ואתעלם מהמהות, אבל בניגוד למקרים אחרים אי אפשר שלא לכתוב על זה.

את הטריקים/שטיקים/פרובוקציות של המאמן הטורקי כולנו מכירים, זה לא חדש לנו. גם את אלה של דימיטריס ינאקופולוס, שנותן לזה יד ואף מוסיף קיסמים למדורה ככל שירצה. הפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, הייתה תחושה שעתמאן הוא היחיד שחשב שזה יעבוד לו.

מדובר בהתנהגות שהיא מתחת לכל ביקורת, אפילו בסטנדרטים שלו, כי זה הרגיש כל כך מאולץ. הבלוף הזה של "ממתי מקללים מאמן?" כל כך שקוף. עתמאן אימן בטורקיה וביוון שתי קבוצות עם דרבים בהם אני בטוח שקיבל קללות הרבה יותר קשות מ"אמא שלך ***" מכמות הרבה יותר גדולה של קהל עוין. אז למה לו בכלל להיכנס לזה? ההסבר ההגיוני היחיד: פחד.

אם מסתכלים על הסטינג של המשחק, מכבי תל אביב מארחת בהיכל, פנאתינייקוס מגיעה פצועה ללא קנדריק נאן וג'די אוסמן אחרי שבוע לא קל בו הפסידו לבאיירן מינכן וגירדו ניצחון בסלוניקי. אז מצד אחד, יש לו את כל הסיבות לפחד. מצד שני, אין לו שום סיבה לפחד ברמה של להפוך לפוליטיקאי שמנסה לעבור את אחוז החסימה אז הוא מטנף בלחץ על המתחרים.

התחושה הייתה שהאירוע נלקח יחסית בפרופורציות על ידי כל מי שאינו אוהד מכבי תל אביב, אבל עתמאן לא ניסה להכניס פרופורציה לעניין. אז לא רק לפני המשחק, אלא גם במהלכו הוא ניסה בכל כוחו ליצור סקנדלים. 'השעון לא עובד, מקללים אותי, מה זה? שחקן שם עשה פלופ!'

אין לי כל סיבה לא להעריך את עבודתו של עתמאן כמאמן, אבל הוא לא הגיע אתמול להיכל מנורה מבטחים על תקן מאמן, אלא יותר על תקן מופע בידור. אז בשלב הראשון לפני המשחק זה היה מצחיק, בשלב השני תוך כדי המשחק זה היה חצי משעשע, בשלב השלישי לקראת הסיום כשלא שיחקו כדורסל לפרק זמן ממושך – רציתי לעקור את העיניים מהמקום.

בסוף, מעבר לנקודת מבטי האישית, יושבים אנשים שאוהב כדורסל מול הטלוויזיה או מגיעים לאולם ורוצים לראות כדורסל. במקום לקבל את הבידור לכבודו התכנסו, מאמן היריבה – ולא מדובר בווילרבאן כן? פנאתינייקוס! – מחליט שהדרך שבה הוא ינצח במשחק תהיה לעשות בלאגן ולהוציא מאיזון. אז הוא באמת הוציא מאיזון, את השחקנים שלו. פנאתינייקוס לאורך כל המשחק הייתה נראית כמו קבוצה שמנסה להשתלט על העצבים והמתח.  

מנגד באה מכבי תל אביב, קבוצה לא מוכשרת כמו פנאתינייקוס, עם תמיכה ביתית נהדרת והציגה משחק שבהתחשב שבהגנה של היוונים היה פושר. לאורך רוב שלבי המשחק הקבוצה של קטש הגיעה מאוחר מדי לתחילת התרגיל, מה שנקרא "אקשן". רומן סורקין פתח טוב אבל נפל שוב ושוב בבעיה החוזרת שלו – הוא לא חוסם באמת.

מי שרואה את החסימות של סורקין מזהה שהוא נעמד ולא מדביק אליו מספיק טוב את השחקן. כמובן שיש גם לשחקן עם הכדור צד בעניין, כחלק מכל התורה הזו שנקראת "סט אפ פיק אנד רול". לכן, כשאיפה לונדברג או ג'ימי קלארק קיבלו חסימה מהסנטר הישראלי, לרוב נדרשו לחזור על הפעולה שוב ולא הצליחו להזיז את ההתקפה.

בניגוד ללונדברג וקלארק, למכבי תל אביב יש שחקן שיודע איך לשחק פיק אנד רול עם סורקין גם אם הוא לא חוסם לו מושלם – תמיר בלאט. ידברו על הערב הנהדר שלו מחוץ לקשת (5 שלשות, שיא אישי ביורוליג), אבל הכניסה שלו למשחק הייתה הרבה יותר משמעותית.

כשבלאט נכנס הוא החל לנהל את המשחק יחד עם סורקין וה"אקשן" הגיע הרבה יותר מהר. אז סורקין עשה שורט רול, בלאט מסר, יש סל. סורקין התגלגל, פנאתינייקוס שמרה עם עזרה אגרסיבית, בלאט מסר לשחקן לבד על הקשת. למעשה, הוא לא רק הצליח להוציא את המיטב מהחסימות של סורקין, הוא גם קרא מצוין את ההגנה של פנאתינייקוס.

אבל מה קרה כשהוא לא היה על הפרקט? היו חמישיות בהן רמת הכישרון הייתה מאוד נמוכה. שם, פנאתינייקוס הייתה צריכה לנצל את זה ולנסות לרוץ. למה זה לא קרה? אז קודם כל הגנתית מכבי תל אביב ניסתה לנטרל את קוסטאס סלוקאס והצליחה, אבל מעבר לזה ראינו שפנאתינייקוס לא הצליחה לקלוע זריקות פנויות לשלוש. בשלב מסוים, ראו שטי ג'יי שורטס לא בערב גדול מחוץ לקשת (בלשון המעטה), אז החליטו לשמור עליו באופן יותר נסוג.

החטאות של זריקות פנויות לשלוש הן בהרבה מקרים מזל ברמות האלה כשבמקרה של פנאתינייקוס גם חוסר של שני קלעים טובים – נאן ואוסמן – השפיע מאוד. מצד שני, אבל גם מכבי תל אביב לא הייתה ביום משובח לשלוש. מעבר לחמש של בלאט, קלעה הקבוצה הביתית ארבע שלשות בלבד.

גם היא הצליחה להגיע להמון זריקות פנויות לחלוטין מעבר לקשת ובמקרה שלה לא קלעה אותן בעיקר עקב חוסר כישרון. אושיי בריסט סיפק משחק הקרבה אדיר אבל הוא לא נראה בסיפור בכלל בכל הנוגע לחלק ההתקפי, לונדברג לרוב זורק אחרי כדרור וזה לא הפורטה שלו, וויל ריימן לא מספיק מוכשר כדי לקלוע שלוש שלשות פנויות ברצף. לא ניגע בכל שחקן אבל הנקודה ברורה, היה חסר שם איזה לוני ווקר בפרמטר הזה.

אפרופו חוסר כישרון, שיהיה ברור – קבוצה עם סגל יותר טוב משל מכבי תל אביב סוגרת משחק מול פנאתינייקוס הזו ברבע השלישי. מעבר לאובר הלפ ההזוי שעתמאן עשה ולא שינה לאורך המשחק, שחקני מכבי תל אביב הצליחו גם בחמישיות בהן אין סימן פיצי לבעל בית להגיע לזריקה נוחה. אז לעיתים קיבלו החלטות לא נכונות, לעיתים החטיאו אבל בסוף, היה ברור שעם שתי פעולות טובות הצהובים היו יכולים לסגור את המשחק מוקדם יותר ברבע הרביעי.

עוד דרך בה פנאתינייקוס הצליחה להישאר במשחק היא ריבאונד התקפה וזה דבר שהיה יכול לרדוף את מכבי תל אביב כל העונה הזו אם הייתה מפסידה בגלל זה. את חואנצ'ו הרננגומס, ששאב 13 ריבאונדים (חמישה בהתקפה), אני שם בצד במקרה הזה. נכון ששחקני מכבי היו חייבים ללמוד מההפסד באואקה ולעשות בוקס אאוט מושלם, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד – בסוף מדובר באחד הריבאונדרים הטובים במפעל.

עם זאת, רישון הולמס – 6 ריבאונדים בהתקפה. אכן מדובר בסנטר פיזי, אבל אי אפשר לעשות הנחות פה למכבי תל אביב ולשני הסנטרים שלה. ריספקט לרומן סורקין שלקח 4 ריבאונדים בהתקפה, אבל היה נראה שלאורך המשחק הוא מאפשר להולמס לנצח אותו במאבקים פיזיים בריבאונד.

הדוגמה הספציפית הזו היא תמצית הבעיה של מכבי תל אביב – היא לא סוגרת מספיק טוב לריבאונד, לכן היא אחת הגרועות במפעל בריבאונד הגנה. עם זאת, היא רביעית ביורוליג בריבאונד התקפה. איך? פשוט – ריבאונד הגנה תלוי ברצון והמחויבות לעשות בוקס אאוט. ריבאונד התקפה לעומת זאת פחות נשען על סגירה אלא יותר על יכולות אתלטיות, גובה. מחויבות זה גם אישיו, אבל יותר קל להגיע עם הפנים לסל ולקפוץ מאשר לתפוס שחקן ולקחת אותו אחורה. אני לא טוען שזה לא נמצא אצל השחקנים במחשבות, אבל כרגע זה נראה שזה לא חלחל מספיק עמוק.