יובל לוי, זוכה העונה האחרונה של "האח הגדול", התארח בפודקאסט "שער הזהב" וסיפר בהרחבה על החלום להיות כדורגלן והסיבות שבגללן לא הצליח להפוך בסופו של דבר לשחקן מקצוען.
לוי פתח בסיפורו: "זה מגיל 0 אצלנו בדם ובעורקים, אין שנייה שלא הולכים לישון עם זה ולא קמים עם זה בבוקר. אצלי זה היה מגיל 5-6 עד הצבא, שהייתי מאוהב במקצוע והוא היה הדבר הכי חשוב לי בחיים. בוקר, צהריים, ערב – הקרבות, כל מה שצריך לעשות כדי להגיע למטרה הזו".
הוא המשיך וסיפר מה השתבש בדרך: "כמו 90 אחוז מהאנשים זה לא… להתבלבל, להכיר עולם שלא הכרת, אם זה מסיבות ואם זה בחורות. שם אנחנו צריכים המון מנטליות וזה דבר שבשנים האחרונות כן נכנס אפילו לנוער ומגיל יותר צעיר שמכניסים את הפן המנטלי והפסיכולוגי".
לוי תיאר את תחילת דרכו: "גדלתי בברקן, בשלב מסוים התפרקה הקבוצה באריאל ואתה צריך להחליט אם אתה ממשיך למשהו יותר מקצועי, או שכמו אנשים אחרים אומר לא מתאים לי. פתח תקווה הייתה קלאסית, כי זה קרוב, ואבא שלי ישר הציע לי ללכת לשם. בכיתה ד' או ה', התחלתי לעלות לבד על אוטובוסים".
הוא הרחיב על האתגרים וסיפר על האישיות שלו: "אבא שלי היה אומר לי לעלות, זה דבר שהוא לא הכי נוח לילד, הוא היה נוסע לפני האוטובוס ואומר לי איפה אתה יורד ואיפה אתה עולה. זה היה מאוד לא פשוט להביא אותי לשם, גם לאח הגדול לקח תקופה לגרום לי להיכנס וגם למכבי פתח תקווה, בהתחלה כשאני מגיע למקומות חדשים, יותר קשה לי להיפתח מאנשים אחרים".
לוי נזכר ברגע מכונן: "אני זוכר שכשהגעתי למגרשים של מכבי פתח תקווה, כולם מגובשים ואני יושב בצד עם אבא שלי ואומר לו שאני רוצה לנסוע הביתה. פתאום כשאתה מגיע למקום חדש, זה קצת יותר קשה".
הוא תיאר את היכולות שלו: "הייתי מהיר בצורה קיצונית ונחוש ולוקח את המשחק ללב, אבל בעיקר מהיר, גם אם אתה עובר אותי אני משיג אותך, זה משהו שהוא מאוד חשוב היום בכדורגל. הם זיהו את זה וממש באו ודגרו עליי והסכמתי לבוא. היו כמה שחקנים שיותר התחברתי אליהם. במכבי פ"ת יודעים לאתר שחקנים, לבחור אותם ולהשקיע בהם. אם בבוגרים הם עולים ויורדים, בנוער הם מאוד יציבים".
לוי התייחס לשחקנים הגדולים שאיתם שחק, ביניהם מנור סולומון ותאי בריבו, שמצליחים כיום בחו"ל: "כל אחד יש לו את המסלול שלו בחיים. מנור סולומון זה עילוי. הייתי שומר אותו בהמון אימונים, הרי הוא כנף שמאל ואני מגן ימני, היה ביני לבינו פייט יפה. הייתי מאוד מהיר ונחוש".
הוא הודה ברגש: "להגיד לך שזה לא צובט? צובט, אין מה לעשות, הרבה שנים היה לי קשה שאני לא שחקן, לא הצלחתי לקום מזה הרבה שנים, יש סיבה שהחיים שלי הרגשתי שהם תקועים כי הפסדתי את האהבה הכי גדולה בחיים שלי".
לוי הסביר את הריקנות: "לא משנה כמה כסף יהיה וכמה בחורות תכיר ומה תעשה בחיים שלך, אם אין לך את האהבה הזו… תקשיב, לבוא לחדר ההלבשה עם 20 גברים שהם אחים שלך ושכולכם אותו ראש – אין, גם היום זה מאוד חסר לי. זה גם משהו שאתה לא יכול להחזיר".
הוא סיכם בכאב: "נגיד נפרדת ממך עכשיו בחורה, תהפוך את העולם ותבוא לפה ותבוא לה משם, יש סיכוי. ברגע שהכדורגל יצא לך מהחיים ואתה כמה שנים אחרי, זה לא יכול לחזור יותר. אני לא משחק היום כדורגל. אם יש קבוצה ששומעת את זה ורוצה מגן ימני…"
מה דעתך על הכתבה?