לפני שנה וחצי, עונת הירידה של הפועל תל אביב, באחד האימונים אוהד של קבוצה טיפס על הגדר במתחם חודורוב וצעק לשחקנים: "אני צריך לנסוע לטבריה? מה אני, צ'יקו בן דוד?" – זכר לדמות המיתולוגית של יהודה ברקן ז"ל בסדרת סרטי "אבא גנוב" בשנות ה-80 וה-90.
אז צ'יקו בן דוד כבר לא איתנו (ואותו אוהד לא נסע לטבריה כי היא עלתה לליגת העל), אבל הפועל תל אביב קיבלה הקיץ את צ'יקו אלבס. כשהחלה העונה, הבלם הברזילאי עדיין לא היה בכושר אבל אליניב ברדה זרק אותו ישר לעניינים. מאמן הפועל תל אביב הסביר שזו הדרך הנכונה להכניס אותו לאירוע ושהאישיות שלו והיכולת עם הכדור משמעותיים מאוד לקבוצה.
צ'יקו הגיע כדי להשלים את פרנן מאיימבו. הקונגולזי, בלם מוכח בליגת העל, הוא הסטופר האולטימטיבי. שחקן סופר פיזי, שמנקה את הרחבה וסביבתה, מסלק חלוצים יריבים מהדרך, מנצח מאבקים, וגם סותם לא מעט חורים בחלק ההגנתי. הברזילאי לעומתו, מופקד על הבילד אפ מאחור – זה שברדה כל כך אוהב ושגורם לאוהדים להחסיר פעימה כשהנעת הכדור מתחילה בתוך הרחבה של אסף צור.
מאיימבו סחט מחמאות מקצה לקצה בחצי הראשון של העונה – ובצדק. סתיו טוריאל הוא הכוכב והמוציא לפועל, אבל יש כאלו שטוענים שמאיימבו הוא השחקן הכי חשוב של הפועל תל אביב. אבל עם הזמן, כשהברזילאי נכנס לעניינים, התחילה לחלחל ההבנה כמה צ'יקו חשוב לידו.
נגד הפועל באר שבע צ'יקו נראה טוב במחצית הראשונה, אבל ירד ביכולת במחצית השנייה – כששחר פיבן יצא בגלל פציעה והוא הוסט לצד ימין. ברדה ראה והבין מיד. בדרבי הוא פתח עם טל ארצ'ל במרכז ההגנה ולא עם זיו מורגן, כדי שצ'יקו יוכל להבליט את התכונות החשובות שלו. שער הניצחון של הברזילאי היה רק בונוס והיום כולם מבינים שיש בו הרבה יותר מכדורי עומק, קריאת משחק וחיצים מדויקים של 50 מטר לשחקני ההתקפה.
בירידה למחצית אתמול בבלומפילד, היה חשוב לצ'יקו להבין מה בדיוק קרה בספיגה מרגלי דור פרץ, אחרי שנגיעה קלה שלו בכדור הסיטה את הכדור לרשת. הוא נראה מאוכזב, אבל מהר מאוד היה זה שעודד את השחקנים ואמר להם: "חוזרים למשחק. בואו נראה אופי, אנחנו חזקים, אנחנו הפועל".
במחצית השנייה צ'יקו היה חלק מדקות טובות יותר של הפועל תל אביב, אך זה לא מעניין יותר מדי – רק התוספת. כמה דקות לסיום, בהוראת ברדה, הוא סימן למרקוס קוקו ודורון ליידנר כל הזמן לעמדו גבוה יותר ולנסות להשוות, דחף את הקשרים, האמין כשאחרים היו סקפטיים.
ב-1:1 דניאל דאפה רץ עם הכדור לחצי וצ'יקו נראה תוהה שאולי לא נכון למהר. הוא לא ידע שכנראה זה היה מכתוב, הרחבה חיכתה לו במהלך האחרון של המשחק. איך שהבקיע הוא ראה את פוקסמן שורק לנבדל ועמד עם ידיים על הראש בזמן שאחרים רצים לשופט ולקוון, בסיום סיפר: "ידעתי שלא הייתי בנבדל אבל לא ידעתי מה לגבי אלטמן שהוציא את הכדור מימין".
בסיום אלפים שאגו בעיקר את שמו בחוץ. הוא יצא רק מהמפלס העליון בבלומפילד בהוראת המשטרה אך בשלב ב' של החגיגות ברחובות תל אביב הוא כבר רקד עם האוהדים, עירבב פורטוגזית, עברית ושליש אנגלית, הניף זיקוקים וחגג כמו אחד שגדל בשער 5 מגיל קטן. זה הרבה מעבר לשער, היום צ'יקו אלבס זה הפועל תל אביב.
מה דעתך על הכתבה?