שני חניכים של אלמוג כהן נאבקים על אליפות, אך היה רגע בו שקל להתפטר

כשברק אברמוב שקל להחתים את אלמוג כהן בבית"ר ירושלים נערכו מספר שיחות בין הצדדים, נכחו בהן גורמים שהיו מעורבים בשידוך. באחת השיחות השניים החלו לדבר על מספרים וכהן אמר לו: "בשכר השחקנים ורכישות הנוכחי אצלכם, 18-20 מיליון, נגיע לצמרת, אם נגיע עם הזמן ל-35-40 נזכה באליפות".

אז בית"ר ירושלים העונה לא הגיעה אפילו ל-30 מיליון ונאבקת על התואר, מה שהופך את המנהל המקצועי לצרה הגדולה ביותר של הצוותים המקצועיים במכבי חיפה ומכבי תל אביב, שצריכים להסביר לבעלים איך במקום אחר עושים זאת בתקציבים נמוכים משמעותית.

ועם מי בית"ר נאבקת על האליפות? עם הפועל באר שבע ורן קוז'וך, שני חניכים של אלמוג כהן, קוז'וך ויצחקי, שמתמודדים ראש בראש על התואר וזה מביא אותנו לנסות ולהבין מה עומד מאחורי הניהול המקצועי, השיטה והמאפיינים של הדרך של אלמוג כהן, לטוב ולרע.

הלחץ מגרמניה

אלמוג כהן שיחק קרוב לעשור בגרמניה והביא משם את הדרך והשיטה. השיטה היא שיטת הלחץ. הוא התחיל להתוות אותה בנתניה תחת בני לם, המשיך עם רן קוז'וך וכעת מיישם אותה עם ברק יצחקי בבית"ר. הוא תמיד מגדיר את הלחץ כאמצעי ולא מטרה. ברמה המקצועית על הדשא זו המהות של הדרך להצלחות.

אם נתמקד בבית"ר הנוכחית, זה לא אירוע פשוט, היות ולא מעט שחקנים הם בעלי כישרון אך פחות ניידים או פיזיים מספיק כדי להביא לידי ביטוי את משחק הלחץ. ועדיין, שחקנים כמו ירדן שועה עם יותר מ-9 ק"מ למשחק ועומר אצילי עם יותר מ-10 ק"מ, מוציאים מעצמם את המקסימום גם בימים שבהם היכולת פחות טובה ועוזרים להשיג 3 נקודות, המוטו של הקבוצה העונה, שיודעת לנצח משחקים גם ביכולת פחות טובה.

אז מה אלמוג כהן עושה בפועל? הוא לא מנהל מקצועי קלאסי; הוא נמצא במקום שמצד אחד מנהל מקצועי ומצד שני מנג'ר. הוא עובד מול המאמן אך לא מול השחקנים באסיפות, שם זו הטריטוריה של ברק יצחקי. באימונים הוא רואה היכן ברק יצחקי מתמקד, בהגנה או בהתקפה, הולך להשגיח ולהעיר לחלק השני, משלים אותו ומעורב באופן מלא, לא מנהל מקצועי סטנדרטי.

מול השחקנים? בארבע עיניים – הסברים מקצועיים, דגשים על השיטה ושיחות מנטאליות. הוא מקפיד לא להיכנס לטריטוריה של ברק יצחקי ומשלים את הנקודות שהוא רוצה מול הקבוצה והשחקנים דרכו ובשיחות של אחד על אחד, כדי שההיררכיה תהיה ברורה לכולם. יש לכך משמעות גם על הצורה שבה שחקנים מסתכלים על הדמויות המובילות ברמה המקצועית.

מערך והרכבים – נושא מורכב בבית"ר. בעונה שעברה אמר ברק אברמוב כי בשליש האחרון של העונה הצוות איבד את הדרך. ברמה פשוטה יותר אפשר לומר שלא היו הסכמות על השיטה. ברק יצחקי שיחק על 3 בלמים ואלמוג כהן התנגד. היו אי הסכמות, אך ברק יצחקי הצליח לשכנע שעם הסגל הקיים אין ברירה אלא להשתמש גם בשיטה הזאת, וכהן השתכנע. עד הקיץ הייתה הבנה כי לאחר צירוף שחקנים מתאימים יותר תשחק הקבוצה בעונה הזו ב-4-3-3 בלבד.

מחלוקות יש, אגו אין

בין כהן ליצחקי יש המון מחלוקות ואי הסכמות, זהו גם סוד ההצלחה שלהם ביחד, שניהם אנשים מאוד דעתניים. הרכבים? אלמוג כהן תמיד רוצה להיות מעורב, הוא אומר את דעתו, לפעמים מתעקש, אך ההחלטה הסופית היא של ברק יצחקי, כל עוד המאמן משכנע אותו כי הדבר נחוץ או נכון.

אין אגו בין השניים. אם בשיחה יצחקי משתכנע אחרת הוא משנה את החלטתו. היו שחקנים ועמדות שהיו ויכוחים קשים ומתחים. הם לא מסתירים זאת אך גם מגדירים זאת כחלק מהדרך. שניהם יודעים שהם טיפוסים דומיננטיים, דעתניים, מורכבים ובאיזשהו מקום גם נהנים מהמחלוקות הללו בדרך להצלחה.

בחירת זרים? העונה הזאת היא הקיצונית בקריירה בת 4 השנים של אלמוג כהן. הוא החל את העונה תחת מטר של ביקורת על שוטף הכלים (קאלו), הנגר (קארבלי) והסהרורי (טבארש). בקיץ באירופה זה היה נראה רע מאוד, אך עם הזמן הדברים קיבלו טוויסט כשעם הצירוף של לוקה גדראני הוא כבר החל לקבל מחמאות על מצבת הזרים.

איילסון טבארש? לא באמת הגיע לבית"ר עד עכשיו ועובדתית הגיע בוריס אנו, אך המנהל המקצועי כל כך רצה אותו ומאמין בו כי גם אם יישאר על הספסל או יושאל יש סבלנות כלפיו שיעשה קפיצה עד העונה הבאה. מנגד, בשיחות סגורות במועדון כהן הודה כי במקרה שלו הוא בחן את הנושא המקצועי ופיספס את רמת האישיות. טאברש מופנם ולא קל לגעת בו מקצועית ואישית, מה שהופך את תהליך ההשתלבות המנטאלי שלו לאיטי יותר.

מחפש מציאות

ברמת הרכש הכללית, היתרון הכי גדול שלו הוא שהוא כל הזמן עם יד על הדופק ומשמר קשרים ושיחות עם שחקנים פוטנציאליים. שחקנים ששיחקו אצלו בנתניה כמו טוומאסי, אנו, קארצב ובילו, הוא נמצא בקשר רצוף ומוכן לארוב שתהיה הזדמנות. עם צעירים פוטנציאליים כמו ירין לוי, זיו בן שימול ודניאל וורקו הוא מחכה להזדמנות – לוי בהשאלה, בן שימול ווורקו לאחר סיום חוזה ותחת דמי השבחה בלבד.

בקיץ הוא כיוון לזרים בפרופיל נמוך יחסית, מתוך הבנה שעל שחקן טוב צריך לשלם דמי העברה גבוהים. יש גניבות – שחקנים שלא נמצאים תקופה ארוכה (גדראני) או כאלה שמצליחים לתפוס את הטיימינג הנכון להשאלה עם אופציה. בנובמבר לפני שנה, כשליון ניקולאסקו לא הלך בהירנביין, הוא ניסה לבנות עסקת השאלה עם אופציה אך זה לא צלח. בקיץ הוא חתם במכבי תל אביב בסכומים כפולים.

גם את הקשר-חלוץ הגבונזי שאבי באביקה הוא ניסה בכל אחד מהחלונות בשנה האחרונה בעסקת השאלה ואופציה. היו רגעים שבהם היה קרוב, אך הוא נמכר הקיץ מטולוז לכוכב האדום ב-4 מיליון יורו. לנסות למצוא מציאות ועיסקאות כאלה נידון לכישלון ברוב המקרים ודורש המון סבלנות, אך ברק אברמוב תמיד מציין את האירועים האלה כסיבה שהחתים את אלמוג כהן. מעבר לדרך המקצועית והשיטה, הוא הביא אותו כדי שיבנה סגל, שיידע למצוא מציאות ולעוט על עיסקאות, במיוחד כשצריך למצוא פתרונות לאלה שעוזבים או יעזבו.

ברמה המקצועית אלמוג כהן נמצא היום תחת ההערכה הגדולה ביותר מאז החל את שלב הניהול המקצועי בקריירה, אך בבית"ר הוא לומד על בשרו לא מעט, גם ברמה התקשורתית. כשכהן הגיע לבית"ר הוא לא הבין איך הדברים עובדים תקשורתית. עשה טעויות וזכה לביקורת בתוך המועדון וגם לאויבים מבחוץ – סוג של נאיביות שעלתה לו ביוקר.

פרשת ירדן שועה

השיא? האירוע עם ירדן שועה בקיץ, הויכוח בחדר ההלבשה לאחר המשחק בריגה וההדחה מאירופה כששועה לא יצא להתאמן עם המחליפים ושחקני הסגל שלו. האירוע עצמו היה נגמר בתוך המועדון די מהר, אך העובדה שהדברים יצאו לתקשורת יצרה רעשים שלא היה פשוט להתמודד איתם.

אלמוג כהן? אולי רגע השבירה שלו במועדון, זה קרה כשהאשימו אותו שהדליף דברים כנגד שועה וניסה לפגוע בו. היו כמה ימים שבהם הוא התנתק מהעולם. בבית"ר אמרו שהוא כמו זומבי באותם ימים, נתקל באירוע שהוא לא הכיר ולקח קשה את ההאשמות נגדו, גם בתוך המועדון. זה הביא לשיחה קשה עם אברמוב, שבה אמר: "אם אתם חושדים שאני הדלפתי נגד שחקן שלי ופגעתי בקבוצה אין לי מה לעשות כאן, מוכן להתפטר".

מי שפתר את האירוע זה ברק אברמוב, שהחליט שהגב והאמון שהוא נותן למנהל המקצועי הוא חד משמעי. אברמוב אמר לכהן: "אני תמיד אתן לך ביקורת כשאני חושב שאתה טועה. אני לא מכיר דרך אחרת, אבל אני מאמין לך במאה אחוז. כמנהל מקצועי אתה וברק יצחקי צריכים לדאוג שדברים כאלה לא ייצאו. בלי קשר אליך או לשועה, ההדלפות האלה יכולות לרסק מערכת".

מהפכה גם במחלקת הנוער

גם במחלקת הנוער, יחד עם כפיר אדרי, בוצע מהפך. כל הקבוצות מנערים ג' ועד הנוער עלו לליגה הבכירה בעונה אחת. המחלקה השתפרה, אך היא תוכל להניב פירות אמיתיים רק עם השקעה גדולה יותר בעתיד ואקדמיה ראויה. אחרת, שחקנים בגילאים צעירים יעדיפו תמיד את החממות של מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל תל אביב, שם מגייסים שחקנים מכל הארץ, משלמים למשפחות שכר כבר מגיל 15 (בהסכם כזה או אחר) ודואגים להם למקסימום תנאים, מקום שבו בית"ר עדיין לא נמצאת. ככל שהתקציב יגדל, זה יתאפשר בהדרגה.

אחרי שעבר את סדרת החיול ותהליך ההתחשלות בבית"ר, הבחירה של ברק אברמוב באלמוג כהן יחד עם הבחירה שלו בברק יצחקי גרמו לשינוי מקצועי קיצוני, שהביא את בית"ר להיאבק על התואר ולהגיע לשיאים של כמות מנויים, קהל והכנסות. בית"ר היא האנדרדוג של העונה הנוכחית, משהו בסגנון של הקבוצה שעלתה ליגה וזכתה באליפות ב-1992/93. אם היא תסמן וי על המשימה העונה, הוא יירשם בדפי ההיסטוריה של בית"ר כאחד מאנשי המקצוע הטובים ביותר שדרכם בבית וגן, ברשימה אחת שכוללת בין היתר אגדות בבירה כמו דרור קשטן ז"ל ואלי כהן "השריף".