רבים בכדורגל אומרים ש"אסור לחזור לאחור". בעונה שעברה, לאחר שחזר למכבי חיפה מהכוכב האדום בלגרד, ברק בכר הראה בזכות בחירה כושלת של שחקנים זרים וכדורגל ברמה שאנחנו לא רגילים לראות מקבוצות שלו, שהקלישאה אולי נכונה. זה נגמר בתבוסה משפילה 5:1 בדרבי להפועל חיפה, אך לאחר שיעקב שחר החליט לפטרו וללכת לדרך חדשה עם מינויו של מאמן זר בדמות דייגו פלורס, הבין מהר מאוד הבעלים הוותיק בכדורגל הישראלי כי הוא עשה טעות. כבר לאחר שבעה מחזורים החזיר את המאמן המעוטר בכדורגל הישראלי כיום, על מנת שיוכיח כי הקלישאה הזו היא אכן רק קלישאה.
ברק בכר לקח לראשונה בקריירה שלו קבוצה שלא בנה מלכתחילה, ולא סתם קבוצה, אלא אחת חלשה ומפורקת מנטלית, הצליח להפיח בה חיים, ואפילו להציג כדורגל אטרקטיבי עם סגל שלא קיבל שום חיזוק. אז איך זה קרה, מה השתנה בבכר של העונה לעומת בכר של העונה שעברה ועד כמה הפערים בינו לבין פלורס הם תהומיים?
האוטוריטה: בעל הבית חזר לחדר ההלבשה
אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין ברק בכר של הקדנציה הזו לבין קודמו בתפקיד, דייגו פלורס, טמון במילה אחת: אוטוריטה. בעוד שפלורס נראה לעיתים כמי שמתמרן בתוך מערכת שגדולה עליו, בכר הגיע עם "Say" חד וברור בבניית הסגל ובניהולו.
הדוגמה המובהקת ביותר היא גיא מלמד. החלוץ, שלא היה בתוכניות המקצועיות של איציק עובדיה וליאור רפאלוב (שהעדיפו להנחית מעל ראשו את ג'ורג'ה יובאנוביץ' וטירבנטה סטיוארט), הוקפא לחלוטין ואף התבקש לעזוב. בכר, בהחלטה של סמכות מקצועית עליונה, החזיר אותו למרכז הבמה. התוצאה? מלמד פרע שטרות עם תשעה שערים ב-13 משחקים.
במקביל להחזרת מלמד, בכר לא היסס למחוק מקצועית שחקנים שלא התאימו לסטנדרט שלו. סוף פודגוראנו, גוני נאור, ואפילו מתיאס נהואל, הרכש שבכר עצמו התעקש עליו בקיץ 2024, מצאו את עצמם בחוץ. גם ג'ורג'ה יובאנוביץ', שנראה כמו צל של עצמו בדקות שקיבל, נדחק הצידה. כולם היו שחקני מפתח בעידן פלורס.
חופש יצירתי וחיפוש איכות אל מול "שיעבוד" למדדים
תחת פלורס, נדמה היה שמכבי חיפה הפכה למכונה של מדדים פיזיים. המאמן הזר קידש את הקילומטראז', האינטנסיביות והמשמעת הטקטית היבשה על פני היצירתיות. שחקן כמו מיכאל אוחנה לא נספר כי הוא לא היה מספיק אינטנסיבי עבור המאמן ארגנטינאי, ובמקומו קיבלה מכבי חיפה שחקנים מוגבלים יותר התקפית. בכר הבין שהכלים האלה הם בדיוק מה שצריך כדי לפרוץ בונקרים-הבעיה הכי קשה של הקבוצה בתחילת העונה.
הנהנה העיקרי מהשינוי הזה הוא קנג'י גורה. תחת פלורס, גורה היה שחקן ספסל שולי עם 0 שערים ובישול בודד. בכר שחרר את הנצרה. "אני נותן לו את החופש לעשות מה שהוא יודע", אמר המאמן אחרי הניצחון על עירוני טבריה, והמספרים המדהימים מדברים בעד עצמם: חמישה שערים ועשרה בישולים ב-22 הופעות. גורה הפך לשחקן ההתקפה החשוב ביותר של הירוקים.
גם עלי מוחמד חזר להיראות כמו בימי השיא שלו. פלורס, בצעד תמוה, העדיף את גוני נאור על פניו במשחקי המוקדמות באירופה. בכר החזיר למוחמד את המפתחות, וקיבל חזרה את בעל הבית בקישור. אפילו ילה בטאי, שנראה מתקשה יותר במשחקיו הראשונים בליגה, נראה הרבה יותר מחובר ואיכותי תחת היד המכוונת של בכר.
הנתון המדהים: מהפכת שערי השדה
ההבדל בין המאמנים מתבטא בצורה הקיצונית ביותר בדרך שבה הקבוצה מבקיעה. בתקופת פלורס, חיפה הייתה קבוצת "כדורים נייחים"- רק 23% משעריה הגיעו ממשחק שוטף (שלושה שערי שדה בלבד לעומת עשרה מנייחים).
אצל בכר, הכדורגל חזר להיות חי. ממוצע השערים עלה מ-1.6 תחת פלורס ל-2.30 למשחק, וחשוב מכך: 77.77% משערי הקבוצה בליגה מגיעים ממשחק שוטף (21 שערי שדה מאז המינוי). מכבי חיפה של ברק בכר זו קבוצה שיוזמת, שמייצרת, שלא מחכה לקרן מקרית או לפנדל כדי להבקיע שערים.
משמעת, דם צעיר ותום ימי הפרות הקדושות
בכר של העונה הוא גרסה משופרת וחסרת פשרות של עצמו. בעוד שבעונה שעברה הוא נתן קרדיט מופרז לשמות כמו דין דוד (שנראה היה שרוצה לעזוב) או דולב חזיזה ביכולת חלשה, העונה המשמעת והיכולת באימונים היא מעל הכל. סטיוארט שנרכש רק בקיץ האחרון בסכום עתק איבד את מקומו בהרכב לטובת מלמד, ברגע שהרמת רגל גבוהה ובלתי מחויבת הובילה להרחקתו מול הפועל פתח תקוה. אפילו שחקנים שנחשבים ל"שחקנים של בכר", כמו שון גולדברג וחזיזה, מצאו את עצמם על הספסל לטובת מי שנראו טובם מהם באימונים.
במקביל, בכר בנה תשתית לעתיד. בגלל מכת פציעות ובהמשך מתוך אמונה, הוא העלה וקידם שורה של שחקני בית: ינון פיינגזיכט, אלעד אמיר, נבות רטנר, ניב גבאי, נועם שטייפמן ודניאל דרזי. חלקם התבלטו יותר, חלקם פחות, אבל כולם קיבלו במה אמיתית. אחד השדרוגים הגדולים והפחות מדוברים הוא של ליסב עיסאת, שתחת ידיו של בכר הפך מבלם מבולבל בתקופת פלורס לשחקן שקט, בוגר ואחראי.
התיקון המנטלי: מריסוק לדומיננטיות
בכר קיבל לידיו אדמה חרוכה מבחינה מנטלית. קבוצה ששמטה יתרון כפול בבית מול נתניה בדרך למהפך משפיל וכזו שלא ניצחה מהמחזור השלישי. אחרי תקופת הסתגלות שכללה ספיגות כואבות בתוספת הזמן, פגרת הנבחרת אפשרה לו לעבוד.
מאז, ניתן לראות בבירור מכבי חיפה אחרת. היא כבר לא מופקרת טקטית כמו בעונה שעברה, וגם לא חסרת ברק כפי שהייתה בעידן פלורס. בכר הפיק לקחים – הוא יודע שאי אפשר לתקוף בכל מחיר בלי הכלים המתאימים. הוא הצליח לנטרל את הפועל באר שבע בטרנר ואת סוללת הכוכבים של בית"ר למרות ההפסד הכואב, ופירק את מכבי ת"א 1:4.
הניצחון הביתי על הפועל ת"א (1:2) קטע בצורת של חודשיים וחצי ללא ניצחון והחזיר את האנרגיות החיוביות לחדר ההלבשה הירוק, כשהמשחק שבו הרגישו בכר ושחקניו שהיה הרגע המכונן בסוויץ' המרשים של הקבוצה היה דווקא בתיקו המאופס במושבה מול הפועל פ"ת – משחק בו מכבי חיפה לא בעטה אף לא פעם אחת למסגרת שערם של המלאבסים. לפי דברי המאמן, במשחק ההוא הירוקים הציגו אופי מנטלי למרות הרחקה מוקדמת של סטיוארט ובעיקר המון רוח לחימה ומחויבות הגנתית, שנראית היטב מאז ועד היום.
למעשה, הניצחונות מול שתי התל אביביות הן דבר שהמאמן המעוטר לא הצליח לעשות עם הירוקים בעונה שעברה – לנצח קבוצה גדולה (למעט ניצחון בודד על בית"ר ירושלים בגארבג' טיים בשלהי העונה).
אם בתחילת דרכו של בכר בקדנציה הנוכחית – כשהקבוצה הייתה שקועה במקום השמיני – מטרת המועדון הייתה להשתחל לפלייאוף העליון, הרי שעצם זה שמטרת המועדון המעודכנת כעת היא לזכות בכרטיס לאירופה זו הצלחה אדירה בפני עצמה.
הצלע המשלימה: גיא צרפתי
אי אפשר לדבר על ההצלחה של בכר מבלי להזכיר את גיא צרפתי. בעונה שעברה, עם עמיר נוסבאום כעוזרו, משהו בחיבור בין צוות האימון לשחקנים היה חסר. צרפתי, שחזר בעקבות התעקשותו של בכר, מצליח להשלים אותו בצורה מושלמת. הוא הדמות שנוגעת בשחקנים, מכתיבה את הלך הרוח בחדר ההלבשה ונותנת לבכר את השקט להתעסק בניהול המערכת.
השורה התחתונה מדברת בעד עצמה: 68.63% הצלחה תחת בכר לעומת 48.48% תחת פלורס. שיפור של 20% עם אותו הסגל בדיוק, כשרק בשבוע וחצי האחרונים קיבל המאמן המתקמבק צמד שחקני חיזוק. למעשה, ברק בכר נמצא בתקופת האימון הטובה בקריירה שלו.
אם בעבר קישטו את סגליו שחקנים בקנה מידה היסטורי בכדורגל הישראלי, הרי שכעת אין לו כאלה, והוא נדרש בדומה לימיו בתחילת הדרך בקרית שמונה להוציא מים מן הסלע ע"י עבודת אימון ועבודה מנטלית לא פחות ממדהימים.
ברק בכר אומנם חזר לאחור – חזרה למכבי חיפה, אך הקבוצה דווקא הלכה קדימה, ובכך הוא הזכיר לכולם שסטטיסטיקה היא חשובה, אבל אוטוריטה ואימון כדורגל איכותי חשובים הרבה יותר, ושלא לכל קאמבק יש סוף דומה.
מה דעתך על הכתבה?