דני בונדר, מגן הפועל תל אביב ונבחרת ישראל בעבר, התארח בפודקאסט "מחצית בשכונה" עם רון עמיקם מבית ספורט1 וסיפר על הפציעות הקשות והמורכבות שעבר במהלך הקריירה שלו.
צפו ב"מעל הליגה" עם דני בונדר
על השנה וחצי הקשות בחייו, בונדר סיפר: "בואו נתחיל מאצטדיון לויטה, הפועל כפר סבא. אני יורד לתאקל עם לירה, המגן הברזילאי, והוא פוגע לי עם הברך ממש מתחת לרקה. שובר לי את הלסת, דם מהאוזניים. ישר הרופא נבהל, אמבולנס, בית חולים. שבר בלסת, נועלים את הלסתות עם גומיות וברזלים למשך חודשיים. אני אוכל אוכל מרוסק, ממש כמו מתאגרפים ששברו את הלסת בזירת אגרוף. זו התמודדות קשה מנטלית, הייתי צעיר, בתחילת שנות ה-20. זה היה הזוי. אתה רק מזיז את הפה טיפה, ואתה מרגיש ממש כמו חול, כאילו העצמות מתפוררות. תחושה לא נעימה שליוותה אותי הרבה זמן. גם אחרי שהוציאו את הברזלים והגומיות והתחלתי לאכול רגיל – לא נעים. לא יודע מה עדיף, פציעה כזו או פציעת ברך/שריר".
על פציעת הברך הקשה שעבר: "הדבר השני זה הצולבת. לכדורגלנים צולבת זו הפציעה הכי קשה, ואני עברתי אותה שלוש פעמים. היא קשה כי ברגע שזה קורה אתה מרגיש שלא תוכל ללכת יותר לעולם. יש תחושה שהורידו לך את הרגל, שלרוץ לא תוכל לחזור. זה הרגעים הראשונים, אתה מרגיש משהו ואומר 'איך לעזאזל אוכל לרוץ?' לא מדבר על לשחק כדורגל או להיכנס לתאקלים, רק לרוץ. זו גם פציעה מאוד מנטלית, התמודדות מאוד לא פשוטה, אתה מתמודד עם עצמך בתוך הראש. זה קרה כמה חודשים לאחר הפציעה בלסת – והרע עוד לפנינו".
בונדר תיאר אירוע קשה נוסף מול כפר סבא: "אחרי הלסת והברך אני חוזר, משחק, שוב פעם כפר סבא בבלומפילד. מגיע למצב של הרמה בצד של שער 11 בפינה של הקרן, מרים ומתיישב על רגל שמאל עם כל הגוף. שחור בעיניים, שומעים קנאק חזק מהברך. מי שקרע צולבת יודע – זה הקנאק שמבשר רעות. בן לוז שיחק בכפר סבא אז הוא אמר לפיזיותרפיסט שלנו: 'הוא קרע את הצולבת'. הברך שלי איבדה כיוון. לא ממליצים לי לחזור לשחק בהתחלה, אומרים שיהיה לי קשה לחזור להליכה. אמרו: 'אם תחזור ללכת בלי פציעה – תגיד תודה'. אני בהתחלה ילד, אני שומע את זה וזה מצחיק אותי. אמרתי – אני חוזר ואני אשחק. אין מצב שלא. עשרה חודשים ושוב חזרתי. שיקום לא פשוט בכלל. ניתוח מצולבת ושיקום מצולבת – זו הפציעה הכי קשה. השיקום הוא על הראש שלך ועל שאר הגוף שלך. אתה מחויב לחזק גם את הרגל החלשה. כל הגוף עובד בשביל להעמיד אותך על הרגליים ולחזור להיות ספורטאי מקצוען".
עוד פציעות מנטליות ופיזיות: "התקדמתי חודשיים קדימה מבחינת השיקום, אני מגיע לעלות על המיטה, רוצה לחלוץ את הנעל בעזרת הנעל השנייה – שומע פק! קורע את השריר האחורי. אם דיברתי על מנטלי – אתה הולך חודשיים קדימה ופתאום אתה מוריד את הנעל וקורע שריר. חזרת חודש וחצי אחורה. עברתי המון אירועים כאלה – אני כבר מסיים שיקום ופתאום יש לי דלקת בברך. מי שקורע צולבת, שלא יקרה לו, אבל פיזיותרפיסט טוב יקבע אם תחזור כמו שצריך או לפעמים אפילו לא תחזור".
משחק החזרה מהפציעה: "חזרתי למשחק הראשון, נתניה בקופסא, אני עושה משחק מצוין ומרגיש מדהים. משחק ראשון אחרי המון זמן – אני מרגיש נפלא. לא כואב כלום. שיחקתי 90 דקות. ואז עולה לי החום פתאום בלילה, אומר – טוב, חום, חולה. מגיע לאימון הבוקר, כל הגוף רועד ואני לא מבין מה קורה איתי. נוסע לבית חולים, תל השומר, היה ראש השנה אם אני לא טועה. אומר להם: 'תקשיבו, קורה לי משהו, הגוף שלי רועד' – והתחלתי לבכות אפילו. אני רועד, בוכה, ומבין שמשהו בגוף לא טוב. נותנים לי תרופה ומשחררים הביתה".
כמה שעות לאחר מכן, החמרה קיצונית במצב: "בערב החג, הגוף שלי משותק. אני שוכב במיטה ואני פשוט מקבל שיתוק. לא יכול להזיז ידיים ורגליים. חוץ מראש, לא יכול להזיז כלום. נבהלתי כמובן, ההורים הזמינו אמבולנס, מרימים אותי בקושי – לא יכלו לגעת בי, כאבי תופת בכל הגוף. בדיקות מכף רגל ועד ראש – בסוף התברר שבניתוח של הצולבת נכנס חיידק לדם. הוא היה רדום, התעורר אחרי המשחק הראשון. אין הסבר, גם לא ידעו להגיד למה. הייתי מאושפז שבועיים בתל השומר, מצב לא כל כך טוב – איבדתי 15 קילו בשבועיים".
על ההתמודדות המנטלית והמשפחתית: "סכנת מוות? לא אמרו לי דבר כזה, אבל אמרו שדברים יכולים להתפתח. מה עובר בראש? באיזשהו מקום אתה שואל את עצמך שאלות – הגוף שלי איתי או נגדי, והאם אני סומך על הגוף שלי. לקבל חיידק כזה אחרי שאתה כבר חוזר אחרי שתי פציעות לא נעימות, בתחילת שנות ה-20, אני חושב שהתגברתי על זה בגלל בית יציב, משפחה חזקה והורים שהיו איתי לאורך כל הדרך, בכלל במקצוע ובטח באירועים הלא נעימים האלה".
מה דעתך על הכתבה?