המשחק מול מונאקו הוכיח מי באמת השחקן הכי טוב במכבי תל אביב

מכבי תל אביב הגיעה למשחק במונאקו בידיעה שיש לה שתי מטרות (מעבר ללנצח). ראשונה הייתה לשלב בחזרה את לוני ווקר במרקם שנוצר, כי עם כל הריספקט לנס ציונה זה לא משחק שהיווה מדד. המטרה השנייה היא לדעת להתמודד עם הפיזיות של היריבה.

סטטיסטית שתי הקבוצות הולכות לקו כמעט אותו מספר פעמים למשחק, אבל מעשית הקבוצה מהנסיכות הרבה יותר פיזית עם שחקנים שחודרים לסל טוב ויודעים להוציא עבירות יותר מאלה של מכבי תל אביב. אחד  מהם – ג'ארון בלוסומגיים – הצליח להגיע לקו ככל העולה על רוחו. האם אפשר להגיד שהיה שיפוט ביתי? אפשר, אבל מה זה משנה? הקבוצה של עודד קטש הגיעה לנקודה בה היא כל כך בטוחה בעצמה שזה לא משנה לה כן שיפוט או לא, יש לה מספיק דרכים להשיג נקודות משלה.

הזכרתי את ההשתלבות של ווקר? אז הנה, הכוכב של מכבי תל אביב קלע 18 נקודות והיה יעיל בהרבה דקות. לא היו איתו מספיק פיק אנד רולים וייתכן שהיה צריך יותר לחדור לסל, אבל שוב, מה זה משנה? הרי הוא הצליח להגיע לזריקות שלו ובנוסף גם לדעת למסור בזמן שזה דבר שככל הנראה קטש רצה שימשיך לעשות עם חזרתו, כי הוא כבר החל לעשות את זה לפני הפציעה.

המשחק הזה מול מונאקו הוא לא רק עוד אחד ברצף הזה. טוב, אולי הוא כן, אבל במשחק הזה קיבלנו חותמת לכך שמכבי תל אביב הגיעה לנקודה בה לא משנה מה ינחת עליה היא הגיעה למצב שבו שום דבר לא מפריע לה.

מה לגבי החיסורים? אז קודם כל מחמאה לקטש כי הוא הצליח להביא את ההתקפה למצב שבו כל מי שעולה מהספסל מוכן לחלוטין ויודע איך לעשות סל. זה התחיל בחצי גמר הגביע עם גור לביא שהיה טוב גם בדקות שלו במונאקו והסתיים בג'ף דאוטין, שעלה לשחק לראשונה (בעקבות הפציעה של ג'ימי קלארק) שבע דקות לסיום המשחק.

דאוטין ניהל את ההתקפות וצריך להגיד שזה לא היה נראה הכי טוב, אבל בסוף הוא שתה את השעון וקלע סל מחצי מרחק בהתקפה שהייתה קצת מוזרה עם אפס חסימות אמיתיות. פיני גרשון אמר לאחרונה בתוכנית "כשפיני פגש את צביקה" בספורט1 שאחת הסיבות שמכבי ת"א מצליחה היא ש"ירדו שחקנים מהטופס". כלומר, שחקנים שלא קיבלו דקות מקבלים הזדמנות לאור הפציעות. הרעב להוכיח שאתה שווה דקות יחד עם ההכנה של קטש הביאו שחקנים כמו דאוטין, לביא ואושיי בריסט לעשות דברים שלא ראינו מהם.

אז מכבי תל אביב יכולה לשחק כדורסל טוב (בטח בהתקפה) לא משנה מה, או שאולי כן יש משהו שמשנה? אז רומן סורקין. מונאקו התכוננה למשחק הזה בצורה מצוינת כי היא הבינה שהאיכות של סורקין, שנמצא בתקופה כל כך טובה, היא המפתח של מכבי תל אביב. אז היא הדביקה לו עבירות והוא ישב על הספסל הרבה זמן.

עם כמה שמכבי תל אביב שיחקה טוב גם בדקות בלעדיו, עם סורקין הקבוצה הזו היא משהו אחר לחלוטין. יותר מווקר עם הסלים מכלום, יותר מאיפה לונדברג שעושה סדר ויותר מג'יילן הורד שברגע שהוא מתמקם כמו שצריך הוא רק קולע – רומן סורקין הוא השחקן הכי טוב במכבי תל אביב.

ברגע שסורקין חזר לשחק לקראת סיום הרבע השלישי למונאקו היה הרבה יותר קשה לשחק באופן אגרסיבי בהגנה. סורקין נכנס וישר קלע שני סלים. לאחר מכן ברבע הרביעי מונאקו גילתה בדרך הקשה שהיא הייתה צריכה לנסות להוציא עבירה רביעית וחמישית מסורקין בכל דרך אפשרית. שתי השלשות שהוא קלע הן לא רק סימן לגיוון שלו, אלא לכך שאיתו מדובר בקבוצה שהמתנגדת אליה לא יכולה לעצור.

יותר מכל משחק אחר, דווקא במשחק בו הוא לא מסיים כקלע המוביל ונשאר על הספסל דקות ארוכות בגלל בעיית עבירות – סורקין הוכיח שהוא השחקן הכי טוב של עודד קטש. כשיריבה כמו מונאקו, שיודעת שמכבי תל אביב בתנופה, שמה לה למטרה לנטרל באופן ברור את הסנטר הישראלי ויודעת שהדרך היחידה היא שפשוט לא ישחק, זו הוכחה חד משמעית.

לא מדובר בקבוצה באמצע טבלה בליגת העל כן? קבוצה שהייתה בטופ האירופי והידרדרה בתקופה האחרונה מגיעה מול מכבי ת"א ומכוונת לכך שסורקין ישחק כמה שפחות, כי בלעדיו הם הבינו שיוכלו לנצל את מרסיו סנטוס הנוטה לעבירות בהגנה ולא יצטרכו לדאוג ממנו בהתקפה כמו שהם יצטרכו כשסורקין משחק.

את ווקר מונאקו הצליחה לעצור בשלב מסוים, גם את הורד. מול סורקין ביכולת הנוכחית? אני לא רואה קבוצה שמצליחה להציב שומר שיוציא אותו לחלוטין מהמשחק ויוביל לכך ששאר ההתקפה לא תתפקד. זה לא שאי אפשר לעצור את סנטר מכבי תל אביב, אבל גם אם מצליחים לנטרל אותו, שאר ההתקפה לא נתקעת בניגוד למקרים בהם הורד אנמי או ווקר מכריח זריקות.