תאי בריבו, חלוץ די.סי יונייטד, התארח בפודקאסט "דקה 91" של ניצן פלד נחמיה וסיפר על תחילת דרכו בכדורגל כילד שמתמודד עם אובדן וצריך להגיע פעם אחר פעם מאילת לראשון לציון. בריבו סיפר על ההחלטה לשחק ביום שאימו נפטרה, רגעי הקושי מחוץ לבית והמעבר למרכז.
על ההחלטה הקשה: "היה לנו משחק של שמינית גמר או רבע גמר, זו הייתה החלטה לא סטנדרטית. יום או יומיים לפני שהיא נפטרה היא השאירה לי את הצוואה שלה – שתמיד אמשיך בכדורגל ושהיא מאמינה בי. כמובן שזה היה עצוב והייתי בהלם אבל זה ישב לי בראש שהיא רצתה שאמשיך שאעבוד קשה ואאמין בעצמי. בהתחלה אבא שלי לא הסכים לי, דחפתי אותו לזה, בסוף הוא הסכים ודוד שלי הסיע אותי למשחק. כמובן שאחרי שכבשתי הצבעתי לשמיים והקדשתי את השער עבורה".
על הוויתורים: "גם לעזוב את הבית, אלה ויתורים לא פשוטים בכלל. רוב הוויתורים היו של אבא שלי, סופ"שים מכיתה ה' עד ט' הייתי נשאר במרכז, זה היה לי מאוד קשה והמון פעמים בכיתי. מי שקיבלו אותי הם שי זבלוצקי ואשתו אסנת, זה מדהים שהם הכניסו ילד לא שלהם הביתה, מעט מאוד אנשים שאני מכיר היו עושים את זה. היו להם ארבעה ילדים ואני הייתי יחסית גדול, דאגו לי למה שהייתי צריך אבל גידלתי את עצמי בעיקרון".
על הקשיים לאחר המעבר למרכז: "הם היו מאוד עסוקים ולפעמים הייתי צריך לדאוג לארוחות. שי כמובן עזר לי אבל אני זוכר שהייתי הולך לבד לחדר הכושר בגשם, תקופה לא פשוטה אבל אני מבחינתי הייתי בדרך לחלום. לכולם יש קשיים, אני בטוח, אני מאוד ניזון ממה שאני מקבל מאבא שלי".
על הרגע בו הבין שיגשים את החלום: "אני ואבא שלי דיברנו בדרך הביתה כשהייתי בכיתה ז' והוא אמר 'עם כל ההקרבה שלך, אין סיכוי שלא תצא שחקן', שם ידעתי שאצליח. לפני שנתנו לי את הביטחון וההזדמנות, ברגע שידעתי שיש לי את התמיכה שלו ידעתי שאהיה שחקן".
מה דעתך על הכתבה?