השחקנים הזרים שלי ליגת העל עזבו את ישראל בגלל המצב הביטחוני, אבל עד שהם יחזרו נראה שהם מנסים לשמור על כושר (לפחות כך לפי התיעוד של האימון שהעביר עודד קטש). בכל עונה כמעט המגמה זהה – הזרים של קבוצות היורוליג/יורוקאפ נחשבים להכי טובים, אבל בגלל ריבוי המפעלים חלקם לא בסגל ברוב המשחקים ומי שבאמת זורח – גם מבחינה סטטיסטית וגם מבחינת תפיסת תשומת הלב של הצופה הניטרלי – הם אלה מקבוצות ה-BCL ומטה.
לכן, עד שיחזרו, הגיע הזמן לדרג מי הזרים הטובים ביותר בליגת העל בכדורסל. מעבר לנתונים, להצלחה קבוצתית או למבחן העין, יש גם פקטור משמעותי – בלי יורוליג/יורוקאפ/BCL. אני לא מאשים את הזרים שיותר קריטי להם משחק מול אולימפיאקוס מאשר משחק מול גליל עליון (בלי לפגוע חלילה), אבל המטרה היא לדרג את מי שמספקים את העונה הטובה ביותר בליגה הישראלית, עד אשר יחל פלייאוף והכל ישתנה.
אזכור כבוד: אדאמה סאנוגו, הפועל חולון
סאנוגו הגיע ממש לא מזמן ולכן קשה לדרג אותו לעומת זרים שהיו פה לאורך כל העונה. ממה שראינו, מדובר בסנטר עוצמתי שהרבה זמן לא היה בחולון. חזק, מסיים טוב בטבעת, ריבאונדר טוב. אם הוא היה פה לאורך כל העונה הוא ככל הנראה היה באמצע הרשימה והפועל חולון כנראה הייתה במקום יותר טוב.
10. רונאלדו סגו, מכבי עירוני רמת גן
בניגוד לשתי העונות האחרונות, הקבוצה של שמוליק ברנר מתקשה והיא במאזן שלילי כשחוץ מאדם אריאל וסגו אין מישהו שבולט יותר מדי לטובה. במקרה של סגו, זה מספיק לו כדי להיכנס לעשירייה. רכז זריז ששיחק ברמה גבוהה (באמברג) והצליח במידה למלא את החלל שהשאיר קנדל מקולום. סגו הוא מסוג השחקנים שמרימים את הקצב ופועלים מהר אבל גם נוטים לאבד הרבה כדורים. בזכות הזריזות שלו הוא מצליח לקלוע טוב לשתי נקודות, הקליעה לשלוש לא כל כך מאופסת אבל בסך הכל הוא אחד הרכזים הטובים בליגה הזו כשהוא לא מתפזר.
9. ברנדון אנג'ל, הפועל באר שבע
הפרופיל של אנג'ל מאוד מתאים לסגנון של רמי הדר. אמנם בהגדרה הוא פורוורד, אבל לבאר שבע אין באמת סנטר ולכן הוא מתופקד ככזה. הקבוצה לא משחקת הרבה פיק אנד רול וזה מבליט את אנג'ל, שהוא שחקן פוסט אפ טוב. העונה הוא קולע כמעט 17 נקודות למשחק באחוזים טובים גם מהשדה וגם לשלוש. מעבר ליכולת פוסט אפ טובה ופיזיות בצבע, אנג'ל גם קולע טוב לשלוש – 42.6 אחוז בווליום לא גבוה במיוחד (3.5 זריקות למשחק), אבל עדיין מרשים לשחקן שנחשב סנטר בפועל.
8. ג'ימי קלארק, מכבי תל אביב
זה שג'ימי קלארק הוא מטאור פה אנחנו יודעים, אבל בניגוד לעונה שעברה, הוא לא מפרק את הליגה. העונה הוא עוד לא הגיע באמת בזירה המקומית ורואים את זה במשחקים בהם הוא אנמי. אפשר לתרץ ולהגיד שמכבי תל אביב סוגרת משחקים מוקדם ולמה לו להתאמץ, אבל בסוף כשאתה אחד השחקנים הטובים בקבוצה, מצופה שתתפוצץ לפחות במשחק אחד, שתסגור את המשחק בעצמך. זה לא קרה עדיין העונה ולכן במקרה של קלארק הוא *רק* במקום השמיני.
7. טאי אודיאסי, הפועל תל אביב
על אודיאסי בתחילת העונה דיברו כסנטר שלישי שמטרתו היא לשרת את הפועל תל אביב בליגה בלבד. אז את החלק הזה הוא עשה ולמרות שהוא הפך גם לחלק אינטגרלי ברוטציה ביורוליג, הוא עדיין מצטיין בזירה המקומית. השיפור של הסנטר מפורטו ריקו הגיע לאורך העונה ויצר שחקן שהוביל את הפועל תל אביב בקליעה בארבעה משחקי ליגה – הכי הרבה בקבוצה. בהתחשב בממדיו הגדולים והוק שוט מוזר שמזכיר את ימי ג'יילן ריינולדס הלא עליזים, אודיאסי מילא את המטרה שלשמה הגיע בצורה הטובה ביותר.
6. סי ג'יי אלבי, הפועל באר שבע
אלבי כבר היה בישראל לגיחה קצרה (משחק אחד בבני הרצליה), אבל לא ראינו ממנו כלום. העונה הוא עושה תיקון ועוד איזה תיקון. קראו לו פה גארד-פורוורד כשהוא חתם, כשברור שעם האורך שלו והאתלטיות שלו הוא פורוורד נקודה. כשלוקחים את המכלול מדובר באחד השחקנים המרשימים בליגה כי יש לו הכל. אתלט, פינישר מעולה, שומר טוב וגם קולע טוב (לא מאוד) לשלוש.
אלבי הוא לא פורוורד אנמי שזורק רק כשמייצרים לו, הוא לוקח משחקים עליו, זורק הרבה וכשזה נכנס לו הוא גם מתפוצץ והעונה זה נכנס לו הרבה. בסוף ההצלחה של באר שבע היא די עליו, כי ההבדל בין קבוצה טובה בליגה שאינה שלוש הגדולות לכזו שמדשדשת היא כמה הכוכב שלה מסוגל לקחת את המשחק בידיים שלו. אז אלבי, כמו שני זרים נוספים ברשימה שנמצאים מעליו, לוקח עליו ועושה את זה עם 18 נקודות ו-7 ריבאונדים למשחק.
5. אלייז'ה בריאנט, הפועל תל אביב
בימים כתיקונם אלייז'ה בריאנט אמור להיות במקומות 1-3, אבל העובדה שהוא כמעט לא משחק (שישה משחקי ליגה כל העונה) משפיעה. כשהוא נרשם כמובן שמדובר בכוכב על. אני לא יודע אם מדובר בצבירת כוחות למשחקי היורוליג או עייפות מסוימת מהלו"ז הקשה, אבל בריאנט לא הגיע להרבה משחקים העונה בליגה גם כששיחק – לא קלע מעל 20 מלבד המשחק האחרון מול חולון. כמו במקרה של ג'ימי קלארק, גם כוכב הפועל תל אביב הוא *רק* במקום החמישי.
ההתלבטות בינו לבין אלייז'ה אחר שנמצא במקום הרביעי הייתה גדולה אבל החלטתי להשאיר את בריאנט חמישי. נכון, הדירוג הוא לא רק על סטטיסטיקה או הצלחה קבוצתית ויש גם את האלמנט של מי יותר טוב בכדורסל. עם זאת, בריאנט בקושי משחק. הוא ברמה אחרת וכבר הובהר שאני מבין את מי שחשוב לו יותר משחק מול ענקית יורוליג, אבל כדי לקבל מקום יותר גבוה ממלך הסלים אתה צריך לשחק יותר.
4. קיילר אדוארדס, הפועל העמק
הזר השני שלוקח משחקים עליו ועושה את זה טוב מאוד. בעונה השנייה שלו בארץ, גארד הפועל העמק הוכיח שהוא לא רק מספרים ריקים כפי שהיה בעונה שעברה, אלא גם מסוגל להוביל קבוצה לניצחונות. אדוארדס הוא מסוג השחקנים שקשה להסביר, כי הוא בכל משחק מספק לצופה חוויה אחרת. פעם אחת הוא יותר חודר לסל, פעם אחרת יותר זורק לשלוש, לפעמים הוא בכלל לא פוגע אבל קורא נתיבי מסירה בהגנה וחוטף.
אז הוא קולע 19 למשחק אבל חוסר היציבות בא בעוכרו. מצד אחד, לך תתמודד עם שחקן שמחליט שהוא רק זורק לשלוש והכל נכנס או שמחליט שהוא רק חודר לסל וסוחט עבירות. מצד שני, כשזה לא נכנס – וזה קורה יחסית הרבה – זה עושה חיים קלים ליריבה. למזלו של שרון אברהמי שאר הסגל שלו יכול למלא את החור הזה. יש לאדוארדס נתח גדול בהצלחת הקבוצה העונה, הסיבה שהוא במקום הרביעי בלבד היא שיותר קל להתמודד איתו בהשוואה לשלושה שמקדימים אותו.
3.אלייז'ה סטיוארט, בני הרצליה
להלן הזר השלישי שלוקח עליו משחקים. את אלייז'ה סטיוארט אנחנו כבר מכירים, המוצר לא חדש לנו, אבל איזה מוצר טוב זה. מוביל את הליגה בנקודות למשחק, מוביל את הרצליה שדשדשה בתחילת העונה בגלל ה-BCL למאזן מדהים של 4:13. מה שיותר מרשים מזה שהגארד בן ה-30 קולע 20 נקודות למשחק, זה שהוא עושה זאת כבר עונה שלישית ברציפות. בשתי העונות הראשונות שלו הביקורת עליו הייתה בעיקר שהוא זורק ללא הכרה ו-20 הנקודות שלו מגיעות עם מחיר – חוסר יעילות. העונה, סטיוארט שיפר באופן משמעותי את האחוזים שלו מהשדה.
כמו לכל גארד שמבוסס על קליעה גם לו יש ימים לא טובים, השאלה היא כמה הם באמת פוגעים בקבוצה. כנראה שסטיוארט כבר התרגל לליגה והבין מה הוא צריך לעשות כדי לסיים יותר משחקים עם 10/15 מאשר עם 4/15 ולראייה מ-43 אחוז מהשדה בשתי העונות הראשונות שלו בישראל, העונה הוא על 50 אחוז. הסיבה שהוא מעל אלבי היא בעיקר ההצלחה הקבוצתית, כי בניגוד לאלבי שקבוצתו נאבקת על המקום השישי, הרצליה בקרב עיקש על המקום השלישי וזה בעיקר בזכות הקלע המוביל שלה.
2. לוני ווקר, מכבי תל אביב
בניגוד ליורוליג, בליגה ווקר נכנס לעניינים תוך שניות והפך במהרה לשחקן שמוגדר "מעל המשחק". בניגוד לבריאנט שבקושי משחק, ווקר נרשם למשחקים והסיבה היחידה ששיחק עד כה רק בתשעה משחקי ליגה היא הפציעות. עם כל הכבוד לאדוארדס וסטיוארט שעושים עונה נהדרת, למכבי תל אביב יש כוכב שמסיים עבורה משחקים בשתי דקות.
ווקר קולע 15.6 נקודות למשחק העונה בליגה, כמעט זהה לממוצע ביורוליג. אז נכון שבליגה זה נחשב פחות מרשים, אבל בליגה ככל שהעונה התקדמה מכבי תל אביב קיבלה שחקן שמה שהוא עושה יותר מרשים מכל מה שעושים שאר הזרים בליגה (למעט אחד). לדעת לסגור משחק עם 15 נקודות ברבע משום מקום זה משהו שאין להרצליה, העמק ואפילו הפועל תל אביב העונה בליגה. פתאום ה-15.6 האלה יותר מרשימים כשווקר משיג אותן בדקות בודדות.
1. ג'ארד הארפר, הפועל ירושלים
אין פה הפתעה לטעמי. ג'ארד הארפר הוא השחקן הכי טוב בישראל, אנחנו כבר יודעים את זה. אז נכון שהפועל ירושלים העונה בליגה היא לא מה שכולם חשבו שהיא תהיה והיא פתחה את העונה חלש מאוד, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהכוכב שלה משחק בשתי מסגרות ומופיע כל פעם. הארפר, כמו ווקר, הוא שחקן שנחשב מעל המשחק, אבל בניגוד לכוכב מכבי תל אביב – הוא היה דומיננטי לאורך כל העונה.
מעבר לקליעה, סחיטת העבירות המשובחת וניהול המשחק – היציבות של הארפר נותנת לו את המקום הראשון. הרבה זמן לא היה בישראל כוכב שלא מזניח את המפעל המקומי, משתדל לעלות בכל משחק, לתת מאתיים אחוז וגם לספק מספרים מעולים.
מה דעתך על הכתבה?