גילוי נאות: הכותב הינו אוהד בני יהודה. החזרה לשגרה כבר מאיימת לדפוק בדלת, את הטילים המתפצלים כבר נרמלנו וכולנו כבר יודעים להבדיל בין "יירוט" לבין "נפילה" גם אם עיקר השירות שלנו בצה"ל היה בדואר הצבאי. אבל רגע לפני שהחיים חוזרים למסלולם (המטורלל לכשעצמו, חשוב להזכיר) – זה בדיוק הזמן לדרג את אוהדי הכדורגל הטובים ביותר בישראל. ולא, לא חוכמה ללכת רק על אוהדים של קבוצות שרק מנצחות כל הזמן וממילא "כמות", "עידוד" ו"אבוקות ביציע!!!" אלה לא הפרמטרים היחידים פה, אלא גם מחויבות, מידת סבל, התמודדות עם בעלים לא צפויים. חשוב להדגיש שמדובר בדירוג רשמי שעבר ביקורת במשרד רו"ח, ועל כן יש להתייחס אליו בהתאם.
1. בני יהודה
חמש שנים במיץ של הזבל, בלי עתיד, תקווה או חלום, אבל יביאו 3,000 איש למשחק גביע חסר סיכוי מול בית"ר ירושלים בטדי וגם יעברו שלב. וגם יקנו אלפיים מנויים באלף שקל לחתיכה רק כי הקבוצה משחקת בשכונת התקווה. ולא משנה ששוב הלך הסיכוי לעלות כבר במחזור השלישי, ולא משנה שברוב המשחקים בלאומית היריבה מורכבת מאוסף עובדי מתנ"ס בחצי משרה וכרוז שנוטל חומרים ממריצים – הם יגיעו בהמוניהם, יעשו את הרעש והבלגאן הדרוש (וסביר שייצאו עצבניים ומתוסכלים בסיום). מאוד קשה להיות אוהד בני יהודה ויש אנשים בתוך המערכת שעובדים מאוד קשה כדי לשמר ולהגדיל את כמות הקהל גם בימים המרים האלה. אין צורך ברחמים ובסימפטיה, רק להתפלל ל-12 ניצחונות ב-12 משחקי הליגה הבאים.
2. הפועל פתח תקוה
כמו בני יהודה, רק אחרי שסיימו את שלב העונש ועברו לשלב הכיף. לכאורה יש להם פוטנציאל קהל גדול יותר, אבל הם לא מצליחים לייצר כמויות אוהדים. מה שכן, מי שנוכח – עושה עבודה יפה מאוד. אל תתנו לעונה החלומית שעוברת עליהם לבלבל אתכם, ברוב שלבי הקיום של דור האוהדים הנוכחי (וגם זה שלפניו), החוויה שקיבלו מהקבוצה הרגישה בעיקר כמו התראה מעצבנת של פיקוד העורף שנייה אחרי שנרדמים, והכל בזמן שהלוזונים מגלים סוג של יציבות. לשמחתם, האירוע הזה מתחסל לאיטו ונראה שבאדיבות עומר פרץ והניהול הנכון של המועדון, האוהדים צפויים לחוות עדנה. בכל מה שקשור לביצועים – מדובר בקהל טוב מאוד. אם ישפרו את הכמויות ביציע, זה יהיה מושלם.
3. הפועל תל אביב
סבל זה עניין יחסי, ואל מול שתי הקודמות – החיים של אוהדי הפועל ת"א הם גן עדן. אבל יש להם את התסכולים המרים שלהם, ואסור לזלזל בקשיים שלהם. 15 שנים של שלטון היריבה העירונית, שקטפה פה אליפויות בלי הפסקה והכל בזמן שהפועל התפרקה (אבל לא לגמרי, כי בכל זאת היא "חשובה לליגה") וירדה ליגה פעמיים – והם כמובן כאן ובגדול. המספרים שלהם טובים מאלה של הפועל באר שבע, למשל, למרות העובדה ש-15 השנים האחרונות של ב"ש הן כמעט תמונת מראה לאלה של הפועל ת"א. איכות העידוד והעבודה ביציע היא כמובן מהגבוהות בארץ, אבל החיבה המוגזמת לאמל"ח קצת מבאסת. תניחו לנו (וגם למועדון שלכם, לא חבל על שתי הנקודות שירדו לקבוצה בגלל אירועי הדרבי?).
4. מכבי נתניה
בקיץ 2019, כמה חודשים אחרי שהפסידו את גביע המדינה בפנדלים לבני יהודה, עמדו שני ילדים אוהדי מכבי נתניה בתחנת אוטובוס אחרי משחק ליגה. "האמת, העונה שעברה הייתה ממש כיף", אמר האחד לשני. ואני הקטן, שנקלעתי לאירוע, ניסיתי לדמיין מה הסיכוי שבמקומם הייתי אומר משפט כזה אחרי עונה שנגמרה בהפסד בגמר הגביע. בגדול, יש סיכוי יותר גבוה שבני יהודה תעלה השנה ותזכה בדאבל שנה הבאה.
מבין תשע הקבוצות המובילות בישראל מדובר בקבוצה הכי פחות הישגית ב-40 השנים האחרונות: הפועל חיפה והפועל פ"ת זכו לפחות בתואר אחד בזמן הזה, בני יהודה בשלושה, הפועל ב"ש בשבעה ועל "ארבע הגדולות" (עלק) המסורתיות אין מה להרחיב. ונתניה? כלום בזמן הזה, פשוט כלום. כלומר, שני דורות שלמים של אוהדים שלא ראו דבר וחצי דבר, מלבד ריאיונות עם מוטל'ה על "נתניה ועוד 15". ובכל זאת, ולמרות הכל – הם באים, מחויבים, מעודדים, ממשיכים לתת אמון בקבוצה ומנצלים את המתקן החדש והיפה שלהם עד תום. אפס הישגים אבל אחלה קהל. יפה.
5. מכבי חיפה
נכון, יחסית לרשימה שמופיעה פה, אין להם צרות אמיתיות. ונכון, אמרנו שכמות היא לא המפתח. אבל בכל זאת, מדובר באוהדים שמגיעים בכמויות הגדולות ביותר ביחס לשאר קבוצות הליגה לכל משחק – בית וחוץ. ויחסית לסטנדרטים שלהם, ב-15 השנים האחרונות היו הרבה יותר בזיונות מאשר חלומות שהוגשמו. כמובן, היה עדיף אם היו נפטרים מתחושת הקורבנות הפריפריאלית האהובה עליהם כל כך (שמלובה היטב ע"י התקשורת המקומית בכרמל – מושג שאלוהים יודע איך שרד את האייטיז). העידוד, תצוגות הקהל וכו' – רמה גבוהה מאוד, אין מה להרחיב. ובעיקר, מכל יריבותיהם לצמרת, למעט הפועל ת"א – הם היחידים שבאמת נותנים מראש ובאופן עיוור אמון בקבוצה שלהם גם אחרי שנים פחות טובות (שוב, לשיטתם).
6. בית"ר ירושלים
כמו מכבי חיפה, בגדול, רק עם הרבה פחות הצלחות, הרבה יותר רגשי נחיתות פריפריאליים והרבה הרבה יותר אלימות מסביב. אפשר לשפר את זה, בהחלט, אבל לא בטוח שיש שם מוטיבציה לעשות את המהלכים הנדרשים. מעניין איך זכייה בתואר האליפות השנה תשנה אותם.
מה דעתך על הכתבה?