רגע לפני שדימיטריוס איטודיס חתם רשמית על החוזה בהפועל תל אביב בעונה שעברה, פניתי לחבר אתונאי ושאלתי אותו מה דעתו על הרכש החדש של עופר ינאי. התשובה שלו הפתיעה אותי. "אם ארצה להתאבד", אמר לי ידידי היווני, "אטפס על הרזומה של איטודיס ואקפוץ משם ישר אל תהום יחסי האנוש שלו. זה שמיים וארץ".
עוד נחזור אל החבר היווני הפלספן, אבל בואו ניזכר רגע ביום החתימה של איטודיס אצל עופר ינאי, בסוף נובמבר 2024. זו לא רק ההחתמה הכי גדולה של מאמן זר בישראל (בכל הענפים), וגם לא רק הכי יקרה – אלא נקודת ציון מרתקת בתולדות הספורט המקומי. איטודיס הגיע לספסל של הפועל בדרייב אין כשהוא מחזיק באחוז הניצחונות הגבוה ביותר אי פעם ביורוליג (71%), ואחרי זכייה בשני גביעי אירופה כמאמן ראשי – ועוד חמישה כעוזר מאמן.
אובייקטיבית, קשה היה לקלוט שהחתמה בסדר גודל כזה מתרחשת בתל אביב, אבל לא ביד אליהו. אם מכבי היו מחתימים את איטודיס זו עדיין הייתה החתמה גדולה בכל קנה מידה – אבל זה עוד היה הגיוני. קבוצת יורוליג עם עבר עשיר שמנסה להחזיר עטרה ליושנה עם מאמן "מכביסטי" באופיו. ברגע שהוא הגיע להפועל, וסליחה מראש על הדרמטיות – היה ברור ששום דבר לא יחזור להיות אותו הדבר.
בסוף אותה עונה, למי שהספיק לשכוח, איטודיס הצעיד את הפועל תל אביב לתואר אירופי ראשון, וזכייה ראשונה בתואר אמיתי מאז גביע המדינה ב-1993. חזרתי לאותו חבר יווני ושאלתי אותו אם הוא רוצה לאכול את הכובע והוא צחק. "עם כל הכבוד ליורוקאפ, נראה איך הוא יסתדר עם לנהל סגל ברמת יורוליג עם שני משחקים בשבוע וטיסות ופציעות ושאלות של פופי אחרי המשחק". יכול להיות שאת החלק האחרון אני המצאתי.
כמה חודשים לתוך תחילת עונת היורוליג של הפועל תל אביב – ולמרות שהקבוצה אירחה מחוץ לישראל – נראה שהחבר היווני יצטרך לאכול הרבה כובעים לאור ההצלחה המזהירה של איטודיס הן ביורוליג והן בליגה המקומית. האדומים הפכו לבלתי עצירים בהתקפה, כאשר בימים טובים בהגנה (תשאלו את הפועל חולון) הם כבר נראו כמו נבחרת חלומות של ממש.
אלא שבאופן אירוני, דווקא החזרה לישראל הוציאה החוצה את כל הבעיות. האולטראס המשיכו להחרים את יד אליהו, ואיתם גם רוב האוהדים הקולניים שהפכו את הדרייב אין ואוסישקין למבצרים – וההיכל המזוהה עם המכבים עמד חצי נטוש ברוב משחקי הקבוצה, כאשר ברשתות החברתיות נחשפו כל פעם מחדש הניסיונות הדי עצובים של הנהלת האדומים למלא את השורות עם הזמנות בפריפריה.
כאשר התחילו להיערם הפציעות וההפסדים, גם הקהל שבכל זאת הגיע ליד אליהו התחיל לאבד את הסבלנות. עוד רגע נעבור לדבר, ממש לרגע קצר, על כדורסל – אבל עוד קודם צריך לציין שהסיבות לבוז שאיטודיס קיבל מהקהל שלו לא קשור באמת לכדורסל. הפסדים לא באמת מרגשים את אוהדי הפועל תל אביב, זה חלק מהאתוס – אבל צריך גם לדעת איך להפסיד. העובדה שאיטודיס מיעט, בלשון המעטה, לשתף שחקנים ישראלים ביורוליג – גרמה לקהל לצאת נגדו.
ושוב, זה עלול להיתפס כאירוני כשזה מגיע מאוהדים שבמשך שנים טענו שהם מייצגים את הפועל ולא את ישראל – ולפתע הם יושבים עם סטופר וסופרים כמה דקות מקבלים תומר גינת וים מדר. אלא שלא מדובר פה באמת בגאווה לאומית – אלא באוהדים שפשוט מבינים כדורסל ומבינים שאי אפשר לבנות שני סגלים לשתי ליגות בלי שזה יעלה בפציעות, חוסר תיאום ובסופו של דבר – פיצוץ ידוע מראש.
לזכותו של איטודיס ייאמר שהוא נקלע למצב בלתי אפשרי כמעט. מצד אחד הוא צריך לנהל קבוצה עם תקציב עתק עם מטרה מאוד ברורה להתברג לפלייאוף של היורוליג, כדי להמשיך במפעל גם בעונה הבאה – ומצד שני, הוא הפך להיות בעל כורחו צד במלחמת תרבות מרתקת בין הנהלת הקבוצה לבין חלק מהאוהדים הוותיקים. איטודיס באופן טבעי לוקח את הצד של המעסיק שלו, מה גם שבאופן אובייקטיבי הוא לא מצליח להבין אוהדי כדורסל שיוצאים נגד הקבוצה שלהם – ועוד בזמן שהם מצליחים.
וכמובטח, ואני מבטיח שזה יהיה קצר, קצת כדורסל. הכדורסל של איטודיס מכונה לעתים על ידי פרשנים מסוימים כפשטני. אני אעז ואגיד שהוא פשוט לא יפה לעין. איטודיס נשען לאורך רוב הקריירה שלו על יכולות אישיות בבידודים ומשחק פיק-אנד-רול גבוה. זה עוזר שלאורך הקריירה הוא זכה לאמן גארדים יצירתיים כמו מילוש תאודוסיץ', ננדו דה קולו, מייק ג'יימס, סקוטי ווילבקין, ואסילייה מיציץ' או אלייז'ה בריאנט.
אלא שעם הצלחה קשה להתווכח. מבחן התוצאה מוכיח כי מדובר בכדורסל יעיל להחריד. לא אתיימר לסכם את תפיסת העולם של איטודיס בפסקה אחת – אבל בפשטות אפשר להגיד שהוא מעדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה. רוצה לומר – תרגילים מורכבים מאבדים מהיעילות שלהם, בעיקר ברגעי ההכרעה. לכן, כישרון מוכח של שחקנים והיכולת שלהם לייצר מיסמאצ'ים באחד-אל-אחד הם אלו שמנצחים סדרות פלייאוף ומביאים "ברזלים" לארון.
תפיסת העולם הזאת גם יכולה להסביר את הקריסה של הפועל תל אביב בתקופה בה בריאנט היה פצוע. בלעדיו, הפועל נראתה פתאום פחות מוכשרת, פחות יצירתית – ובעיקר הרבה פחות בטוחה בעצמה. והאמת? דברים כאלה קורים, אבל משהו בהתנהלות של איטודיס משדר חסר אונים – גם על הפרקט, וגם מחוצה לו.
לצורך השוואה: במכבי תל אביב – הקבוצה הענייה של העיר – איכשהו כל שחקן שנפצע פותח את הדלת לשחקן אחר שמתגלה ככוכב שלא ידענו עליו. לוני ווקר נפצע? ג'ימי קלארק מתגלה ככוכב על עם קרח בוורידים. איפה לונדברג נפצע? ג'ף דאוטין נשלף מהמקפיא ודופק מספרים של ג'מצ'י. טי. ג'יי. ליף גומר את העונה? בנות ישראל זוכות להכיר את גור לביא, שפתאום קולע מעל 30 נקודות במשחק. אלה לא השדים של יד אליהו (למרות שהם עוזרים) אלא טביעת אצבע של מאמן על בשם עודד קטש – אולי ההפך הגמור מאיטודיס גם מבחינת אסטרטגיית משחק, וגם מבחינה אישיותית. מאמן שיודע מצד אחד לנטוע ביטחון בשחקנים גם כשהם לא משחקים, וגם מספיק יצירתי כדי לעשות חילופים תוך כדי עונה ולשלב את השחקנים בפלואו של המשחק שלו.
אבל זהו, חלאס לדבר על כדורסל או על עודד מלך ישראל (רק נזכיר שאין לו חוזה לעונה הבאה, עובדה שידועה גם למכבי תל אביב, וגם למתן אדלסון ועופר ינאי) – בעיקר כי איטודיס עלה לאחרונה לכותרות בכלל לא בהקשר של כדורסל. בפעם שנייה תוך שמונה חודשים – איטודיס מצא את עצמו מתגונן מפני טילים בליסטיים בעקבות מלחמה בין ישראל לאיראן. ושוב, טיל נפל לא רחוק מביתו. בפעם הקודמת זה קרה אחרי שכבר הסתיימה העונה מבחינתו, הפעם זה קרה באמצע העונה – תוך כדי הבנה שהקבוצות הישראליות שמשחקות באירופה ייאלצו לארח את המשחקים שלהם בחו"ל.
איטודיס בילה את הלילה במלון בתל אביב, משם המשיך ללילה באילת, ואז עבר את הגבול למצרים ומשם טס לסופיה עם עצירה ביוון. בשדה התעופה ביוון הוא עלה לשידור בתכנית הבוקר הפופולרית של רשת "סקאי" היוונית, "אטריאסטי" – מילולית, "הבלתי מתאימים" (או בהתאמה לחובבי כדורסל: מיס-מאץ'). את התכנית מנחים שני עיתונאים יוונים ותיקים בשם יאניס נצונוס וכריסטוס קוטראס – או אם תרצו, לונדון וקירשנבאום היווניים. אני מתעכב על העובדות הטכניות האלה מכיוון שכל כלי התקשורת הישראלים ציטטו מהריאיון הזה – ונראה שכולם העתיקו מאותו מקור באנגלית, שהביא רק חלק מהציטוטים ביוונית.
הריאיון הקצר – כשלוש דקות – התרחש בשיחת טלפון בשעה 10 בבוקר, שעון יוון. העיתונאים לא באמת התעניינו בכדורסל אלא במצב הביטחוני בישראל ובחוויה האישית של המאמן היווני המעוטר אי פעם, שאימן את הנבחרת המקומית עד לפני שלוש שנים. בריאיון הסביר איטודיס שברדיוס של 2 ק"מ ממנו יש הרבה בנייני ממשל וצבא, והיו באזור שלו הרבה אזעקות ויירוטים – ואחד מהטילים האיראניים חדר את ההגנה האווירית של כיפת ברזל ופגע ישירות בבניין שכמעט קרס כליל. בנוסף, ציין שאישה קיפחה את חייה באותה תקיפה.
בנוגע לקבוצה שלו הוא הילל את הארגון שהצליח להוציא את כל השחקנים מישראל בצורה מסודרת ומאורגנת, והבהיר שהקבוצה תמשיך את המשחקים בסופיה, אותו מקום שהקבוצה פתחה את העונה. בשלב זה אחד המראיינים היווניים נכנס לדבריו וקטע אותו. השניים לא הבינו אחד את השני, עד שלבסוף המראיין אמר: "בבקשה אדוני, תמשיך". בשלב זה איטודיס אמר "ברגע הזה, אני לא רואה איך אפשר לשחק כדורסל בישראל בכלל ובתל אביב בפרט". המילים המדויקות ביוונית הן: "אפטי טי סטיגמי". המילה "סטיגמי" היא נקודה קטנה בזמן. מכאן גם מגיעה המילה המוכרת יותר "סטיגמה", שמוכרת לנו כ"כתם" על בנאדם. המשמעות זהה – נקודה קטנה.
רוצה לומר: איטודיס לא אמר שום דבר שלא הבין כל אדם בישראל באותו יום – בנקודת הזמן הזאת אי אפשר לשחק כדורסל בישראל. עובדתית: פיקוד העורף אסר על התכנסויות וכל ליגות הספורט בישראל הושבתו ממילא, בנוסף לסגירת השמיים. אף אחד לא יכול היה לפנטז אז (או היום, לצורך העניין) שקבוצות יורוליג ינחתו בנתב"ג ויגיעו ליד אליהו, אזור המוכר בפיקוד העורף כ"תל אביב מזרח" – אזור שבו שהו התושבים נכון לכתיבת שורות אלה 19 שעות ו-53 דקות ב-78 אזעקות (מקום ראשון ברשימת האזורים המופגזים, בכל זאת שכונה שמזוהה עם מכביזם).
איטודיס לא אמר שום דבר לא בסדר. להפך. הוא דיבר על החשיבות של לשמור על "המיקרוקוסמוס" (ביוונית זה אותו דבר) של הכדורסל, ואמר שהוא לא מאחל לאף אחד לחוות את הבומים שהוא חווה על בשרו בתל אביב. מסר כזה, שמגיע מאזרח זר, חשוב במיוחד בימים כאלה של פייק ניוז לגבי כל מה שמגיע מישראל. בהמשך הוא סיים עם ברכת שלום ואמר שהוא מקווה לשלום בעולם, ושזה המסר המרכזי שלו – ושחשוב לו שכולם בתוך המיקרוקוסמוס יעשו את כל מה שאפשר כדי לחנך את הדורות הבאים לשלום ואהבה.
בכלי התקשורת בישראל ציטטו, ואני באמת רוצה להאמין שבתום לב, רק חלק מהציטוט – כנראה מכיוון שכולם הסתמכו על אותו אתר כדורסל אירופי, שכתוב בשפה האנגלית. הציטוט שהגיע לתקשורת העברית היה סביב המשפט – איטודיס: "לא רואה איך המשחקים חוזרים לישראל". המילים "ברגע הזה בזמן" נשמטו. אגב, גם אם היה אומר את המילים כפי שצוטטו – זו עדיין דעה הגיונית וכנראה נכונה. בוודאי שזה ציטוט לגיטימי מפי אדם שכרגע ברח מהבית שלו אחרי שטיל בליסטי נפל במרחק קטן ממנו ונאלץ לנסוע באוטובוס למצרים כדי לטוס בין עוד שתי מדינות כדי להמשיך לעסוק במקצוע שלו.
סביב המשפט הזה התחוללה סערה זוטה, כשתקשורת הספורט החליטה לבקר את המאמן הזר על כך שהוא אומר את מה שממילא כולנו ידענו. הצביעות של התקשורת הישראלית זועקת לשמיים במיוחד כשמשווים בין היחס שקיבל איטודיס ליחס שקיבל שחקן מכבי תל אביב, לוני ווקר, באותו שבוע בדיוק. בזמן המתקפה האיראנית, ווקר היה נצור בדובאי בגלל סגירת המרחב האווירי. הוא ראה טילים ויירוטים בשמי המפרץ, צייץ ברשתות שזה "מטורף" והתפלל לחזור לאירופה. סך הכל הגיוני. התקשורת הישראלית גילתה, כמצופה, אמפתיה כלפי ספורטאי שמצא את עצמו תקוע תחת מתקפת טילים במלחמה בין שתי מדינות ערביות. ובעצם, מה ההבדל בין ווקר לאיטודיס, שחווה פיצוץ מבעית ושמע שאזרחית זרה – בדיוק כמוהו – נהרגה במרחק 700 מטר מהדירה שלו. יכול להיות שווקר מסכן יותר כי הוא נמצא בדובאי ולא בתל אביב? או שבגלל שהוא לא מחוייב לדפי המסרים של "ההסברה" הישראלית?
הגדיל לעשות אלי אוחנה, אדם שבצעירותי הסתובבתי עם תסרוקת שנקראה על שמו, וכל קשר בינו לבין כדורסל מקרי בהחלט – שהחליט לטעון שאיטודיס "צריך לסתום את הפה המכוער שלו, ואם לא טוב לו שיעזוב". באולפן ישבו גם צביקה שרף ורון קופמן ששחטו, אמנם בשפה נקייה יותר, את המאמן היווני.
במקרה של צביקה והקוף זה קשור כנראה יותר להתנהלות הכללית של איטודיס לאורך העונה. הם ראו את הזלזול שלו במסיבות העיתונאים, את חוסר הסבלנות שלו בראיונות אחרי משחקים, ואת התירוצים הדי מביכים שלו אחרי הפסדים. גם כאן צריך להיות הוגנים, התקשורת הישראלית לא עשתה לו חיים קלים לרגע – ומצד שני, מאמן שמגיע עם מוניטור למסיבות עיתונאים כדי להסביר ליהודונים הטיפשונים חוקים במשחק כדורסל די מבקש את הזלזול הזה. שלא לדבר על הלוזריות המובנית של להמשיך להתלונן על האזרחות הישראלית של קאדין קרינגטון – כאילו שזו הסיבה לכך שהקבוצה שלו עושה במכנסיים בכל פעם שהיא פוגשת את יונתן אלון.
המקרה של אוחנה אחר. בין אם הוא עוקב אחרי כדורסל ישראלי או לא, דעתו על ההתנהלות של איטודיס מעניינת בערך כמו הדעה של כל נהג מונית אוהד בית"ר – והעובדה שהוא מטנף במילים בוטות כל כך על איש מקצוע זר שנשאר לעבוד פה בזמן שחטף טילים מכמה חזיתות, כביכול מטעמים "פטריוטיים" היא בדיחה.
אנקדוטה קטנה על הפטריוט הגדול אלי אוחנה: במאי 1990 התעטפתי בדגל ישראל ויצאתי יחד עם עוד 45 אלף אוהדי כדורגל לאצטדיון רמת גן שלבש חג כמיטב המסורת, לקראת משחק חגיגי בין ישראל לברית המועצות. אלא שפתיחת המשחק לוותה בקריאות בוז – לאחר שנודע שאלי אוחנה, רוני רוזנטל ושלום תקווה מסרבים לעלות לשחק בגלל דרישות ביטוח שלא נענו מצד ההתאחדות. השלושה התיישבו בתא הכבוד וספגו קריאות בוז, ולבסוף עזבו את המשחק לפני המחצית. נשיא המדינה, חיים הרצוג, הלך לתא ההלבשה וביקש מהשחקנים להילחם עבור הדגל אפילו יותר מהרגיל דווקא בגלל הנטישה של שלושת הכוכבים. שוער העבר האגדי יענקל'ה חודורוב פנה לקהל בכריזה ואמר: "זה הדגל שלנו, וזו הנבחרת שלנו, לא של רוזנטל ולא של אוחנה". נבחרת ישראל ניצחה 2:3 משער ניצחון ענק של טל בנין בן ה-19. אוחנה הורחק מהנבחרת לארבע שנים, אך לבסוף העונש הומתק והוא חזר אחרי שנה. בכל זאת פטריוט.
הפועל תל אביב הוציאה הודעה חריגה בה נזפה בכלי התקשורת על היחס שלהם לאיטודיס. כמו כל ההודעות של הפועל בתקופה האחרונה, נראה שזה ניסיון לכסות על בעיות גדולות יותר, מקצועיות, ששוררות במועדון. בזמן שהמאמנים של מכבי תל אביב והפועל ירושלים מעבירים אימונים לשחקנים הזרים של הליגה בהתנדבות בבלגרד, הפועל ממשיכה למשוך כותרות שליליות כמו זבובים לחרא.
הפועל לא הסתפקה רק בנזיפה, אלא ניצלה את ההרמה להנחתה של אוחנה כדי להטיל סנקציות אופרטיביות נגד ערוץ הספורט. לפי ההודעה, מעתה יוכלו נציגי הערוץ לשאול את המאמן רק שתי שאלות בלבד, וגם אלה חייבות להיות בנושאים מקצועיים פרופר. האם עד כה פופי שאלה את איטודיס אם הוא מעדיף את נועה קירל או אנה זק? האם התרכזה איתו בשאלות על אופנה ונדל"ן? לא. ההודעה עצמה היא ניסיון לבנות איש קש נגד הערוץ שמשדר את המשחקים של הפועל, כאילו הוא היה לא ענייני מלכתחילה למאמן. על הנייר מדובר בהגנה הירואית של עופר ינאי כלפי המאמן שלו – בפועל, זה מרגיש כמו עוד ספין.
אלא שלמרבה האירוניה, יכול להיות שדווקא ההשתלחות האחרונה של אוחנה – ששונא את אוהדי הפועל תל אביב כמעט כמו שהם שונאים אותו – תעשה טוב ליחסים בין המאמן לקבוצה. עיתונאי אדום שרוף אמר לי היום כי בקרב אוהדי הכדורסל של הפועל תל אביב, איטודיס הוא לא מאמן מספיק טוב ושהקבוצה משחקת כדורסל נוראי, בטח ביחס לחומר השחקנים שעומד לרשותו. ומצד שני, דווקא העליהום התקשורתי עליו עלול לשנות את היחס בקרב האוהדים. "העובדה שאנשים כמו אלי אוחנה וצביקה שרף מבקרים את איטודיס בצורה מאוד לא הוגנת על דברים שהוא לא באמת אמר, לדעתי רק עושה לו טוב אצל אוהדי הפועל", מסביר האדום, "אם אוחנה וצביקה נגדו – אנחנו אוטומטית נהיה בעדו. בטח כשהוא לא אמר את מה שהם מייחסים לו. אבל באמת שאין לנו ציפיות מערוץ שהוא בבעלות מכבי תל אביב ושרוב המועסקים בו הם שונאי הפועל בהגדרה".
אחתום רק שבתור אוהד מכבי תל אביב, שלא לומר "מכביסט מסריח", אני ממשיך להסתכל מהצד על ההתנהלות של עופר ינאי, איטודיס, האולטראס ושאר הצדדים האדומים – ולא נותר לי מה לעשות אלא לאחל הצלחה לכל הצדדים. ולגבי אוחנה? בשעתו הוא הביע חרטה מסוימת על אירועי "פרשת הליגיונרים". עדיין לא מאוחר להתנצל גם על "פרשת איטודיס".
מה דעתך על הכתבה?