ב-2016 נטפליקס הוציאה את התוכנית 'Last Chance U' ולקחה את הפורמט המיושן של ז'אנר דוקו-ספורט לרמה אחרת לגמרי. זה לא היה עוד תיעוד שגרתי של ראיונות בספה לצד ארכיוני משחקים, אלא דוקו-ספורט ראשון מסוגו, אשר הכניס אותנו לתוך "הקרביים" של הדמויות בזמן אמת, והפך למודל, שעל פיו היא ביססה יצירה חדשה שלא נראתה לפני כן בתחום הדוקומנטרי.
נטפליקס הבינה שיש כאן פוטנציאל עצום, והיא הפכה את הז'אנר לפרויקט דגל. עם השקעה של סכומי עתק בחוזים עצומים היא הרחיבה את שיתוף הפעולה לענפי ספורט שפעם נראו לנו רחוקים כמו מאדים – פורמולה 1, סבב הגולף ואפילו עידוד תחרותי. נטפליקס הפכה את הז'אנר דוקו-ספורט/ריאליטי לתוכן איכותי ומרתק.
פורצת הדרך – 'Last Chance U'
החידוש הבולט היה כיסוי נון סטופ בזכות שיטת ה-Mic'd Up (חיבור למיקרופון). כמובן שגם המצלמות עוקבות לכל מקום, בין המשחקים, במסדרונות של הקמפוסים ובחדרים. אבל המיקרופונים, שהוצמדו לצוות האימון ומאפשרים לנו לשמוע כל קללה, כל עימות וכל שבריר של מתח ספורטיבי. פתאום לא רק שומעים על מה שהיה – אנחנו שם כשזה קורה. אפילו בחדרי ההלבשה, כאשר הדלתות סגורות וההעצבים מתפרצים.
התוכנית לוקחת אותנו לשתי מכללות נידחות באזורים לא פשוטים למחייה, מיסיסיפי ואוקלנד. שם אנחנו פוגשים שלושה מאמנים קשוחים ושנויים במחלוקת, כמו באדי סטיבנס וג'ייסון בראון, שנלחמים בכל מחיר על מנת לקחת שחקנים בעייתים ומוכשרים, שלא הצליחו להתקבל למכללות העלית, עד לדראפט, כאשר הם לא מוותרים להם במסלול האקדמי. מולם עומדים שחקנים כמו רון אולי, שסיפורו האישי חשף את הצד הפגיע של האתלט, או דקוטה אלן, שעבר מסע שיקום ממצולות הפלילים חזרה למרכז הבמה.
היהלום האמיתי של הסדרה היא בכלל גיבורה בלתי צפוייה בשם בריטני ווגנר, היועצת האקדמית בקבוצת איסט מיסיסיפי, שעושה הכל על מנת שהשחקנים שלה יסיימו בהצלחה את הלימודים – לא רק על מנת שיוכלו להתקבל למכללה טובה יותר, אלא על מנת שיהיו להם אפשרויות אחרות מלבד פוטבול. מערכת היחסים שלה עם השחקנים היא יותר ממרגשת – היא אימהית.
ההצלחה המטאורית של הסדרה נבעה מההבנה שספורט, במקרים רבים, הוא רק תפאורה לדרמה אנושית, שנמצאת ברקע אבל יכולה להיות "מכרה זהב": במקרה הזה נרטיב של אנדרדוגים שנלחמים על הזדמנות אחרונה להשתלב בספורט שהוא כל חייהם והמאבק שלהם להשיג משהו שהם חולמים עליו מילדות.
השדים מאחורי הפירמידות האנושיות – Cheer
חשוב להבין: זה לא העידוד המסורתי שרואים מהצד במשחקי כדורסל. מדובר בעידוד תחרותי – ספורט אתלטי ותובעני בטירוף שמשלב אקרובטיקה, פירמידות אנושיות והקפצות באוויר בתוך כוריאוגרפיה אינטנסיבית של שתיים וחצי דקות שמחייבות ביצוע מושלם.
הסדרה 'Cheer' פשוט מנפצת את המיתוס שמדובר רק בפומפונים וחיוכים, וחושפת שמדובר באחד המקצועות הכי מסוכנים שיש. היא עוקבת אחר נבחרת נבארו בטקסס תחת הדרכתה של מוניקה אלדמה – שהיא בלי ספק ה'פפ גווארדיולה' של הענף בקולג'ים – והכוכבת הגדולה גבי באטלר, אייקון אמריקאי שהפכה בעול כורחה – כבר בגיל צעיר למודל לחיקוי לכל ילדה במדינה – ומותג שמרוויח המון כסף.
החשיפה שאנחנו מקבלים בתוכנית מטורפת והיא לא עוצרת רק בנבארו. אנחנו מקבלים הצצה מרתקת גם ליריבה המושבעת והאנדרדוגית, טריניטי ואלי, שמנסה באמצעות מאמן חדש לקחת לעצמה את הגביע הנחשק. נטפליקס לא חוסכת מאיתנו כלום – המצלמות מתעדות ללא פילטרים את המחיר הפיזי הבלתי נתפס: נפילות כואבות, פציעות קשות, והאכזריות של אלדמה כשזה מגיע להשגת הניצחון בכל מחיר – לא משנה מה מתרחש במהלך האימון. אנחנו נחשפים גם לדמות בלתי נשכחת כמו ג'רי האריס, עם חיוך כובש, שהפך לאהוב הקהל בעונה הראשונה, ובהמשך מקבלים משום מקום וללא הכנה מראש טוויסט טראגי שמשנה את כל התמונה.
קללה בת 86 נשברה – הקאמבק: בוסטון רד סוקס 2004
סיפור הגאולה הגדול ביותר בתולדות הבייסבול – שבירת 'קללת בייב רות' שנמשכה 86 שנים מאז נמכר הכוכב האגדי ליריבה המושבעת ניו יורק יאנקיז. בקצרה, הרד סוקס יחד עם רות' היו הקבוצה הטובה ביותר בעולם ואחרי שמכרו אותו ליאנקיז הם לא הצליחו להיאבק על תואר האליפות.
המבנה של הסדרה מזכיר מאוד את 'הריקוד האחרון', כשהוא נשען על ראיונות עומק לא מסוננים עם גיבורי התקופה כמו דייוויד אורטיז ופדרו מרטינז, לצד שימוש נרחב בחומרי ארכיון שמציגים את הדרך המייסרת שעברה הקבוצה.
בניגוד לפורמטים המודרניים של נטפליקס שמתבססים על מיקרופונים צמודים בזמן אמת, כאן מדובר בדוקו-ספורט קלאסי ומותח. בלב העלילה עומד תיאו אפשטיין, הג'נרל מנג'ר הצעיר שקיבל את התפקיד בגיל 28 בלבד. הסדרה מציגה את אפשטיין כ'ילד פלא' חכם שלא פחד לקחת סיכונים נועזים ולבצע שינויים שנויים במחלוקת כדי לנצח את הסטטיסטיקה – ומציגה לנו את המהלכים חסרי התקדים שעשה על מנת להפוך את הרד סוקס לקבוצה מנצחת. כל מי שמכיר את הסרט "מאניבול", בכיכובו של בראד פיט, יזדהה מיד עם הנוסחא שאפשטיין מביא למועדון. נתונים יבשים ומספרים על מחשב אין, כוכבים גדולים אאוט.
הסדרה מצליחה לבנות מתח עוצמתי שחורג מגבולות הבייסבול. היא חושפת את האיבה האמיתית והעמוקה בין השחקנים עצמם – לא רק בין האוהדים – כולל קטטות על המגרש ומתח פסיכולוגי בחדרי ההלבשה. גם מי שחושב שבייסבול הוא ענף משעמם (ובינינו הוא באמת כזה), ימצא את עצמו נסחף לתוך רגעי היסטוריה שמשנים גורל של עיר שפשוט מטורפת על קבוצת הבייסבול שלה. התיעוד הוא הישג חסר תקדים שמרגיש כמו דרמה קולנועית לכל דבר. העריכה בתוכנית מושלמת, כאשר היא מספרת את העלילה בשני קווי זמן, בונה את הסיפור מהסוף עם קפיצות פלשאבק אחורנית, בונה את הדרך אל הסוף האייקוני של אחד מרגעי הספורט הגדולים בתולדות ארה"ב. כל מי שאוהב סיפורי דוד מול גוליית ומאבק ספורטיבי כנגד כל הסיכויים יתמכר.
הדרמה מאחורי הזוהר והכסף – Full Swing
אם חשבתם שגולף זה רק שקט פסטורלי ודשא ירוק בקאנטרי קלאב, אז הסדרה הזו הולכת לנער אתכם. 'Full Swing' פותחת דלתות שנעולות בדרך כלל בפני הקהל הרחב: מחדרי ההלבשה , דרך המטוסים הפרטיים ועד הבתים האישיים של כוכבי הסבב כמו רורי מקלרוי וג'ורדן ספית'. בכל עונה אנחנו מקבלים סיקור מרתק של טורנירי המייג'ורס (ארבעת הטורנירים החשובים), כאשר המצלמות מלוות את השחקנים צמוד-צמוד ומתעדות כל רגע של תסכול, שבירת מחבט או דמעות של ניצחון.
הצופים נחשפים לאימונים מפרכים (מפתיע אבל כן) שבהם השחקנים מלווים בצוותים שלמים – ממאמני חבטות ואפילו פסיכולוגים צמודים שמנסים להחזיק אותם מנטלית ברגעים של קריסה. נטפליקס מעניקה לנו גישה מלאה גם לחיי המשפחה ולדרמות רפואיות שמאיימות לקטוע קריירות. ואי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר: הכסף הענק. אנחנו רואים מקרוב סכומי עתק ופרסים מטורפים שמונחים על הכף, במיוחד על רקע 'מלחמת העולם' היצרית מול סבב ה-LIV הסעודי, שמציע סכומים דמיוניים כדי לגנוב את הכוכבים הגדולים ביותר.
אחת ההפתעות בסדרה היא מערכת היחסים בין השחקן ג'ואל דאמן לקאדי (סוחב המקלות) שלו, ג'ינו בונאלי. השניים, שהיו חברי ילדות, חושפים מול המצלמות חברות נדירה ונאמנות מוחלטת, שהחלה במכתב תחנונים של ג'ינו שרק רצה לעזור לחברו להצליח. נטפליקס מעניקה לנו גישה לרגעים אינטימיים שבהם ג'ינו הוא המשענת המנטלית של דאמן ברגעי משבר וספק עצמי, כאשר הוא לא מפסיק לשמש לו כמנטור ולדרבן אותו להאמין בעצמו.
קליפ של 100 קמ"ש – sprint
בענף הריצה המקצוענית מאית השנייה הן ההבדל בין שיא או כישלון לאחר חיים שלמים של הקרבה. הסדרה לוקחת אותנו עם דופק שיא אל המתח של אליפות העולם בבודפשט ב-2003 וסוללת את הדרך לדרמה של אולימפיאדת פריז 2024. המצלמות כאן לא רק מתעדות את הריצות, הן מביאות תיעוד מרתק על מאבקי אגו, אימונים מפרכים, רגעי משבר, התמודדות עם הפרסום והמיתוג.
אנחנו עוקבים אחרי היריבויות המרות בין דמויות שונות לחלוטין, נואה ליילס – ה'רוקסטאר' שחייב להיות במרכז העניינים, או שקארי ריצ'רדסון, שמציגה סיפור של גאולה וחזרה לטופ העולמי. הסדרה מצליחה להפוך את האתלטיקה למופע בידור עוצמתי, כשהיא חושפת את הלוחמה הפסיכולוגית שמתרחשת בחדרי ההמתנה שניות לפני ההזנקה, שם נטפליקס מצליחה ללכוד רגעים של ביטחון עצמי מופרז לצד פחד משתק.
אחת הנקודות המרגשות בסדרה היא מערכות היחסים, בין האצנים לבין המאמנים שמלווים אותם. אנחנו רואים קשרים שנבנו במשך שנים של עבודה סיזיפית משותפת, שבהם המאמן הוא הרבה יותר מאיש מקצוע – הוא דמות אב או אם, רופא ופסיכולוג. משענת ברגעים של פציעות או ספק עצמי. הם הראשונים לשמוח כאשר המדליה על צוואר החניך שלהם והראשונים לנחם כאשר התסכול גובר.
נטפליקס מגישה לנו כאן קליפ שמצולם יוצא מן הכלל ויזואלית, ערוך בצורה מושלמת, קצבי שמותיר אותכם על הקצה. שפע הדמויות בסדרה הוא צבעוני, מגוון וכל אחד יכול למצוא את האחד או האחת להזדהות עימם. הבונוס? הופעות אורח של אגדות הריצה מייקל ג'ונסון ואוסיין בולט.
מה דעתך על הכתבה?