נבחרת ישראל בכדורגל השתיקה אמש (יום חמישי) את הקולות שהתייחסו למשחקה בגאורגיה כאל מיותר, ושיש לקיימו רק משום שמועדו נקבע מזמן. לאחר חודש שבו רועמים התותחים והכדורגל שלנו מצוי בעיצומה של פגרה מאולצת, התברר שהמאמן הלאומי רן בן שמעון העמיד נבחרת חיה וראויה.
אמנם הייתה לה מחצית ראשונה מאופקת, בגלל העדפת מסירות רוחב חוזרות ונישנות, אבל באה המחצית השנייה ומשחקה השתנה מקצה לקצה. פיגור של 2:0 משערים שהבקיע הכוכב הגאורגי חביצ'ה קברצחליה לא מנע מהנבחרת להשוות מרגליהם של שניים מהמחליפים, גיא מזרחי ועומרי גאנדלמן. הם הושגו בתוך ארבע דקות, והדהימו את הקהל המקומי שהשתומם למראה עיניו.
התיקו עוד עשה חסד עם גאורגיה, שכן היא נעלמה לחלוטין באותה מחצית, והתגלתה כמי שיש לה רק כדורגלן אחד שעליו היא תקום או תיפול. ואכן, קברצחליה הוא שחקן על, ושני השערים שכבש היו מלאכת מחשבת. אולם כדורגל אינו משחק של בודדים, ובסיכומו של דבר הצליחה ישראל להיחלץ מהמצוקה ואף הייתה ראוייה לסיים את המפגש בניצחון.
בהופעתה דווקא בימים אלה, הוכח שישראל בוודאי לא נופלת ברמתה מגאורגיה, ואף עולה עליה במשחק הקבוצתי. היא גרמה לידי כך שיריבתה לא הצליחה לחבר אפילו שתיים-שלוש מסירות רצופות, ואם בן שמעון יצא מרוצה ומעודד מההתמודדות, אין ספק שמנגד סיים אותה מאמנה של גאורגיה בדאגה.
ההרכב הישראלי שפתח כלל לא מעט ליגיונרים המצויים בכושר משחק, והבחירה בהם הייתה נכונה ומתבקשת. גם מי שחסר כושר משחק, בגלל ימי המלחמה, תרם את חלקו בזכות השאפתנות ובעיקר ברצון להוכיח שמקומו בסגל הלאומי.
בפיגור של 2:0 עלה כמובן החשש שנבחרתנו שוב תאכזב את עצמה ואת אוהדיה. לכן את התוצאה יש לראות כמחמאה ליכולת ההתגברות שלה בצד המקצועי והמנטלי. אני מעדיף כמובן חזרה מהפיגור על פני מצב הפוך שבו ישראל הייתה ביתרון של 0:2 ומסיימת את המשחק רק בתיקו.
מה דעתך על הכתבה?