הדרבי שגמר את הסיפור, היחסים עם ערן זהבי והפיטורים: לאזטיץ' פותח הכול

ז'ארקו לאזטיץ', מאמנה לשעבר של מכבי תל אביב, העניק ריאיון מקיף בסרביה ל"מוצארט" המקומי, בו סיכם את תקופתו בישראל – מהדרך המפתיעה שבה הגיע למועדון, דרך ההצלחות המקצועיות והאתגרים, ועד לסיום הכואב לאחר רצף תוצאות מאכזב וסכסוך מתמשך עם הקהל הצהוב, שהגיע לשיאו בהפסד בדרבי להפועל תל אביב, בפעם הראשונה לאחר 12 שנים. בדבריו, לאזטיץ' הציג תמונה מורכבת של קדנציה עמוסה, אינטנסיבית ורוויית אמוציות.

לאזטיץ' פתח וסיפר על הרגע שבו הכול התחיל: "כבר החלטתי להישאר בבאצ'קה טופולה לעוד עונה, הכול היה מסודר מבחינתי, ואז הגיע הטלפון ממכבי תל אביב. זה התחיל בשיחת זום ארוכה מאוד עם המנהל הטכני, שבה הצגתי בצורה מפורטת את כל שיטת המשחק שלי – איך הקבוצה מתנהלת עם הכדור ובלעדיו, איך נראים אימונים, איך עובדים על מצבים נייחים. יום לאחר מכן דיברתי עם המנכ"ל, שם השיחה הייתה יותר על האישיות שלי, על הדרך ועל הניסיון. בהמשך גם שוחחתי עם הבעלים, ובסך הכול זה היה תהליך של כמה ימים עם שעות ארוכות של שיחות. מה שמעניין הוא שהם בכלל הגיעו אליי במקרה – הם ראו את הקבוצה שלי במקרה, אהבו את הסגנון, ורק אז החליטו להיכנס לעומק. כבר אחרי השיחה הראשונה הרגשתי שזה משהו רציני, ואחרי השנייה הבנתי שיהיה לי קשה לסרב".

על ההחלטה להצטרף הוסיף: "המעבר למכבי תל אביב היה מבחינתי קפיצה גדולה. מדובר במועדון עם לחץ, עם קהל, עם דרישות גבוהות מאוד – משהו שונה לגמרי ממה שהכרתי קודם. היו לי גם הצעות אחרות, אולי משתלמות יותר מבחינה כלכלית, אבל אני בוחר לפי האנשים והתחושה. כאן הרגשתי שיש חיבור ושאפשר לבנות משהו. ידעתי שזה יהיה אתגר גדול, אבל זה בדיוק סוג האתגר שחיפשתי".

בהמשך התייחס לתקופה עצמה: "התקופה שלי במכבי תל אביב הייתה מיוחדת מאוד עבורי. זה מועדון ענק, עם קהל מדהים ותשוקה גדולה לכדורגל. האצטדיון כמעט תמיד מלא, יש עשרות אלפי אוהדים, וכל דבר שאתה עושה על המגרש זוכה לתגובה מיידית. אני לא יודע אם אחווה שוב דבר כזה בקריירה שלי. גם מבחינה אישית, המשפחה שלי הייתה שם, יצרתי קשרים וחברויות, ואני יוצא מהתקופה הזו עם תחושות מאוד חזקות".

מבחינה מקצועית, לאזטיץ' הדגיש את ההישגים: "עשינו עונה טובה מאוד. זכינו באליפות, זכינו בסופרקאפ (אלוף האלופים) וגם בגביע הטוטו. מעבר לתארים, מה שהיה חשוב לי זו הדרך – זו הייתה קבוצה צעירה מאוד, אולי הצעירה ביותר של מכבי תל אביב בשנים האחרונות, והצלחנו לייצר כדורגל התקפי עם הרבה שערים. היו כמה שחקנים שכבשו מספר דו-ספרתי של שערים, וזה מראה על משחק קבוצתי ולא תלות בשחקן אחד. בנוסף, ניסינו לשנות את סגנון המשחק, להביא יותר לחץ, יותר שליטה בכדור, יותר מודרניות, וזה גם עזר לשחקנים להתפתח ולהתקדם".

עם זאת, הוא לא הסתיר את הקשיים: "העומס היה גדול מאוד. שיחקנו כמות עצומה של משחקים, כל כמה ימים משחק נוסף, ובמקביל גם משחקים באירופה שדרשו טיסות ארוכות. מעבר לזה, לא באמת שיחקנו בבית כמו שצריך – במקום אצטדיון מלא באוהדים, היו משחקים בתנאים אחרים לגמרי, בלי אותה אווירה. זה משפיע מאוד על הקבוצה ועל השחקנים, במיוחד כשמדובר במועדון שרגיל לתמיכה גדולה מהקהל".

על הזירה האירופית אמר: "למרות שהתוצאות לא תמיד נראו טוב מבחוץ, המציאות הייתה מורכבת יותר. שיחקנו מול קבוצות חזקות מאוד, ברמה גבוהה בהרבה, ובכל זאת הצלחנו להיות תחרותיים בהרבה משחקים. היו תוצאות צמודות ומשחקים שהיו יכולים ללכת לכאן או לכאן. אבל כשהתקשורת יוצרת לחץ, זה מחלחל לשחקנים – הם מרגישים את זה, קוראים, שומעים, וזה משפיע על הביטחון שלהם. מצד שני, קיבלתי תמיכה מההנהלה וזה היה חשוב".

בהתייחס לניהול חדר ההלבשה הוסיף: "ניהול של שחקנים בכירים הוא תמיד אתגר. אי אפשר פשוט להגיד לשחקן כזה או אחר שהזמן שלו נגמר, צריך לנהל את זה בצורה נכונה, בכנות ובשיח פתוח. ברור ששחקן שלא משחק לא יהיה מרוצה, זה טבעי, אבל התפקיד של המאמן הוא לחשוב על הקבוצה כולה. היו מקרים כאלה במהלך העונה, ובסופו של דבר גם שחקנים שלא שיחקו חזרו ותרמו".

למרות הסיום, לאזטיץ' בחר להסתכל על חצי הכוס המלאה: "למרות כל מה שקרה, כולל מקרים מסוימים עם אוהדים, אני בוחר לזכור רק את הדברים הטובים. היו לי יחסים טובים מאוד עם הרבה אנשים במועדון ומסביבו. זו הייתה תקופה חשובה ומשמעותית מאוד עבורי, ואני אסיר תודה על כל מה שעברתי במכבי תל אביב".

בנוסף, התייחס לקשר שלו עם ערן זהבי: "היו לי איתו יחסים מצוינים. אני יודע שקראתם דברים אחרים, אבל זה לא משנה – מבחינתי הקשר בינינו היה טוב מאוד. הוא אגדה שם, אנשים אולי לא מבינים עד כמה, אבל מדובר בדמות עצומה במועדון".

לאזטיץ' הרחיב על האתגר שבניהול שחקנים מנוסים כמו ערן זהבי: "זה לא קל, כי שחקנים, במיוחד כאלה עם ניסיון, ממשיכים לשחק כי יש להם אמביציה. הם רוצים להיות על המגרש כל הזמן. אתה לא יכול לבוא לשחקן כזה ולהגיד לו ‘הזמן שלך עבר' – אם הייתי עושה את זה, הייתי גמור כמאמן. אתה חייב להיות קודם כל כן איתו, פתוח לגמרי בשיחות".

עוד הוסיף מזווית אישית: "שחקן שלא משחק – תמיד יהיה לא מרוצה. זה טבעי. גם אני כשחקן הייתי כזה. תמיד חשבתי שאם המאמן לא שם אותי, אז הוא לא אוהב אותי. זה חלק מהעבודה של מאמן להתמודד עם זה".

על המטרות שהציב לעצמו אמר: "המטרה שלי הייתה ברורה – הגעתי לשם כדי לקחת אליפות. לא הבאתי את המשפחה שלי לישראל כדי לעשות ויתורים. הגעתי כדי לנצח ולעמוד ביעדים שהמועדון הציב לי. נוצרה איזושהי תדמית כאילו אני נגד מישהו, אבל בתוך הקבוצה הדברים היו ברורים יותר".

לבסוף, סיפר על זהבי והתרומה שלו בסיום העונה שעברה: "הוא שיחק, אחר כך לא שיחק, אבל אחרי הרבה מאוד שיחות ותהליך, הגיע שלב שבו החזרתי אותו להרכב לפני שחקנים אחרים, והוא כבש שערים חשובים שעזרו לנו לקחת את האליפות. אני יכול להגיד עליו רק דברים טובים – הוא מקצוען ברמה הכי גבוהה. לא פגשתי הרבה שחקנים עם רמת מקצוענות כזו. מבחינתי זו הייתה זכות לעבוד עם שחקן כזה".