זה היה נראה כי הרבה מים עברו בנהר מאז המשחק האחרון של מכבי חיפה והפועל תל אביב לפני למעלה מ-40 ימים. שחקנים פצועים משמעותיים של הירוקים חזרו מפציעות, ואילו בצד האדום חסרו את צמד הזרים אנדריאן קרייב ולוקאס פלקאו שהם הלב הפועם של הקבוצה במרכז המגרש. בפועל, המשחק אמש (שני) היה המשך ישיר של המומנטום של שתי הקבוצות טרם היציאה לפגרה הכפויה. מכבי חיפה שוב מפסידה משחק שהיא לא הייתה אמורה להפסיד ומאידך הפועל ת"א שוב מנצחת קבוצה גדולה מבלי להבריק.
בצד הירוק
אתחיל מהסוף, מכבי חיפה לא נראתה אתמול כמו קבוצה שהתאמנה בסגל מלא למעלה מחודש. זה היה אחד המשחקים החלשים ביותר של הירוקים העונה בכלל, ותחת הדרכתו של ברק בכר בפרט. אין ספק שיש עוד מרכיבים קריטיים מאוד בהפסד אתמול כגון חלודה שהקבוצה עוד צריכה להסיר, וחוסר מזל עקב החלטות שיפוט מעוררות מחלוקת (עוד יורחב על כך בהמשך).
הקבוצה מהכרמל הייתה הקבוצה "שנהנתה" הכי במהלך פגרת המלחמה: ברק בכר קיבל לידיו בחזרה את עלי מוחמד, איתן אזולאי ואלעד אמיר הפצועים ואימן את הקבוצה באופן רציף עם סגל מלא, שכלל את השחקנים הזרים שנשארו בארץ למרות המלחמה. בשל כל הסיבות הללו, מצופה היה ממכבי חיפה להיראות הרבה יותר טוב. במחצית הראשונה היה ניכר כי הקבוצה מנסה ללחוץ גבוה, וזה אכן הצליח, אך ללא שום תכלית, כשבסופה של מחצית נרשם איום אמיתי אחד בלבד לעבר שערו של אסף צור.
היתרון הגדול ביותר של מכבי חיפה פוסט חלון העברות של ינואר הוא שחקני הכנף האיכותיים שלה – מנואל בנסון מימין וקנג'י גורה משמאל. למעשה, כקומבינציית שני כנפיים, לא מופרך לומר שהם צמד שחקני הכנף הטובים ביותר אחרי ירדן שועה ועומר אצילי. אי לכך, מצופה שהקבוצה כולה תשחק עליהם, נכון? אז למרות זאת, הירוקים לא השכילו לעשות זאת. בנסון וגורה הם שחקנים מאוד מסוכנים שיודעים ויכולים ליצור יש מאין. ממש מכלום, מי יותר ומי פחות. עם זאת, כשמכבי חיפה מטילה את משחק ההתקפה שלה על דולב חזיזה, מה הפלא שלא יוצא דבר?
ההחלטה של ברק בכר לפתוח עם חזיזה היא לא פחות משערורייתית, כשבמקום להפעיל מכבש על מרכז השדה החסר של הפועל ת"א ולהעביר את הכדורים לאגפים, בזבז בכר את הזדמנות הפז הזו עבור שחקן עבר ושמו חזיזה. לפני מעט יותר משנה הכריז ברק בכר באחת ממסיבות העיתונאים הראשונות של העונה שעברה: "דולב חזיזה הוא מכבי חיפה", ואכן, בשנתיים האחרונות מכבי חיפה נראית בדיוק כמו היכולת של דולב חזיזה – מתחת לכל ביקורת. בעונה שעברה הטעויות של בכר עלו לו במשרה שלו, ואחת מהן הייתה הטלת הובלת הקבוצה על דולב חזיזה שלא הצליח לחזור לכושר של לפני הפציעות. אחרי ישיבה של מספר חודשים בבית וקאמבק מרגש, היה מצופה מהמאמן המעוטר להפנים את כל הטעויות שלו מהעונה שעברה, ואחת המרכזיות שבהן היא שחזיזה אינו שחקן הרכב במכבי חיפה.
על היכולת של חזיזה אין לי כל ביקורת. זה מה שהוא מסוגל לתת אחרי הפציעות הקשות שעבר. אני כן יכול להלין על כך שהוא לא מתנהג לא כקפטן ולא כמנהיג, אך האצבע המאשימה בסופו של דבר היא אך ורק על מי שמציב אותו במקום כה גבוה בהיררכיה של מכבי חיפה. אם ברק בכר לא יפנים כי הקפטן שלו הוא במקרה הטוב שחקן סגל, או מנקודת מבט קצת יותר ריאלית, שחקן שלא אמור להיות במועדון, הוא ימשיך לאבד גובה, וכפי שהוא ראה כבר בעונה שעברה – החוזה הוא רק נייר.
חוסר האחידות בשיפוט
ולמרות הכל, מכבי חיפה לא הייתה שווה הפסד אתמול. כרטיס אדום עם פתיחת המחצית ושני פנדלים שלא היו אמורים להישרק הם דבר שיכול לקרות לכל קבוצה בכל משחק. פעם המזל איתך ופעם לרעתך. במקרה של שתי הקבוצות, המזל שלהן אתמול הוא בדיוק המזל שלהן לאורך כל העונה. לגבי הכרטיס האדום אין צל של ספק אך בכל זווית שניתנה לשופט המשחק נאאל עודה והוצגה על המרקע, לא ניתן היה לראות בבירור כי הכדור אכן פגע בידו של ליסב עיסאת ולא בכתפו, וכשיש ספק אין ספק. זו גם ההוראה לשופטי המסך ששגו בקריאה לעודה.
בפנדל השני לעומת זאת, בהחלט אפשר להבין את ההחלטה לשרוק לפנדל, אך חוסר האחידות בכל הנוגע ל"חיבוקים" ונגיעות קלות בתוך הרחבה הוא פשוט בלתי נסבל. תפיסות ודחיפות קלות הן דבר שקורה בכל קרן בין יותר משני שחקנים, וזה מרגיש כל כך רנדומלי מתי מגע כזה יישרק לפנדל ומתי לא. אין קו אחיד באיגוד השופטים בעניין הזה, והתוצאה היא שקבוצות שסובלות מהשריקות האלה פתאום, מרגישות מקופחות, ובצדק.
ובצד האדום
את אוהדי הפועל ת"א, והאמת שאת אוהדיה של כל קבוצה, לא באמת אכפת איך לנצח. בשורה התחתונה, בעונת הקאמבק לליגת העל הצליחו האדומים לנצח את בית"ר ירושלים, מכבי חיפה ללא קרייב ופלקאו, הפועל ב"ש ואת הדרבי אחרי 12 שנים. אליניב ברדה מצליח שבוע אחר שבוע להעמיד קבוצה ממושמעת מאוד שיודעת לעמוד נכון, לעשות הגנה, לשחק קרוב ולסמוך על היצירתיות של לויזו הנפלא והקילריות של טוריאל. גם אם לא בכדורגל מלהיב, הפועל ת"א של העונה מציגה אפקטיביות שיא. היא לא צריכה לעשות הרבה בהתקפה בשביל לנצח. את הפועל ב"ש ומכבי ת"א היא ניצחה משום מקום, וגם אמש היא לא הבריקה במשחק התקפי יוצא דופן, והיופי הוא שזה בכלל לא משנה.
בשורה התחתונה הפועל ת"א בעונת החזרה שלה לליגת העל נמצאת 8 נקודות בלבד מהמוליכה הפועל ב"ש, וזאת עם משחק חסר והורדת 2 נקודות. בפועל, האדומים אמורים להיות ממוקמים כעת במקום השלישי בהפרש 6 נקודות בלבד מהמקום הראשון. טבעם של אוהדים אחרי ניצחונות גדולים לחוש אופטימיות יתר ואופוריה גדולה, אך למרות הניצחונות הגדולים ואחוז ההצלחה הגבוה של הקבוצה, האדומים צריכים להישאר צנועים, מכיוון שהם אומנם נמצאים לא הרחק מאוויר הפסגות, אך הם אינם שווים כעת את שאיפתו.
עבור הפועל מדובר בעונת בנייה, והיא מוצלחת במיוחד. הניצחון הגדול על הירוקים אתמול הבטיח באופן תיאורטי את הכרטיס לאירופה לאחר הגדלת הפער מהם ל-9 נקודות, דבר שכל אוהדי ואנשי הפועל היו חולמים עליו בקיץ. על הבסיס החזק שנוצר העונה יצטרכו ספרא, פרימור וברדה להלביש עוד חלקים איכותיים בפאזל, ורק לאחר מכן יוכלו באמת לקרוא תיגר על צלחת האליפות.
מה דעתך על הכתבה?