כדורגלני העבר אייל גולסה ושמעון אבוחצירה התארחו בפודקאסט "הקול דוגרי" של סיון אלמוג, וסיפרו על המיזם החדש והמשמעותי שלהם, שבמסגרתו הם מבקשים לחזק את הביטחון העצמי של בני נוער באמצעות ספורט.
במהלך השיחה, השניים דיברו על ההתמודדות עם הצלחה בגיל צעיר, על חשיבות האמונה והאופי, וגם על הדרך שבה אפשר להקנות לדור הצעיר כלים אמיתיים לחיים.
כשנשאל כיצד שומרים על הרגליים על הקרקע למרות הצלחה בגיל צעיר, השיב גולסה: "אני עליתי לבוגרים של מכבי חיפה בגיל צעיר. אני חושב ששמרו עליי המון, גם מהבית וגם במכבי חיפה בזמנו. וגם באופי, זה המון האופי. אני תמיד ידעתי שהכול הוא זמני, וידעתי שיש מישהו למעלה שמכוון את הכול. אתה יכול להיות למעלה, ואחרי כמה דקות גם להיות למטה.
"אני זוכר שכשהייתי ילד, ההורים לא שמרו שבת, והיו מעשנים בשבת, פעם עושים קידוש ופעם לא עושים קידוש. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל היה לי משהו בפנים – שתמיד ידעתי שיש מישהו למעלה שמסדר את הכול. גם אמא שלי חזרה בתשובה בזכותי. זה משהו שהלך איתי תמיד, ואני חושב שזה עזר לי גם ברגעים מאוד מאוד קשים בחיים, כי אני יודע שהכול בשנייה מתהפך, ולשמור על זה צריך כוח".
בהמשך, אבוחצירה החמיא לחברו והתייחס לאישיותו ולאמונה שמלווה אותו לאורך השנים: "אני חושב שזה מראה על בן אדם מאוד איכותי, שמחובר מאוד לשורש של האמונה שלו, שזה דבר מאוד מאוד חשוב היום לילדי ישראל לדעת. הנה, אתם רואים ילד, כמוכם בדיוק, אפילו במצב קצת יותר קשה, שלא היו לו הכלים שיש לכם היום – והוא לקח את זה, מימש את זה וידע גם לשמור על זה.
"המהות פה היא הבן אדם עצמו. הוא האמין בעצמו, לא ויתר לעצמו ונשאר אותו אייל. היו לו גם רגעים קשים, ובהצלחה הזאת היו רגעים מאוד מאוד קשים, והוא ידע לשמור על עצמו. אני לא יכול להגיד לך את זה על כל אחד. עליו אני אומר את זה בפה מלא ובלב שלם – אנשים צריכים לדעת ללמוד מזה ולהעתיק את זה. אני אוהב את הבן אדם הזה מגיל מאוד מאוד צעיר, ולא סתם אמרתי לך שיש נשמות שמתחברות ונשארות ביחד".
בהמשך השיחה, גולסה דיבר גם על הקשיים שבדרך ועל המסר שהוא מבקש להעביר לדור הצעיר: "אין כזה דבר קל, לא יתנו לך מתנות. הייתי נוסע מבת חפר בטרמפים ויוצא מהבית שלוש שעות לפני אימון. למה אין את זה היום? כי אנחנו הבעיה. צריך לתת לילדים גם את הלבד.
"אם אבא ואמא לא יכולים – מונית, אוטובוס, תלך רבע שעה ברגל. אנחנו רוצים לשמור עליהם ולתת להם את מה שלא היה לנו. הילדות שלנו לא הייתה קלה. בשנייה היינו יכולים להיות גם במקומות אחרים. לפעמים היו עוצרים לי בקניון השרון, והייתי הולך חצי שעה ברגל ומחכה עוד שעתיים לאימון. אלה דברים שהיום, כשאת מחזירה אותי אחורה, אני שואל: על מה? לא קיבלתי כסף ולא הכירו אותי. אז מה כל הבלגן הזה?"
מה דעתך על הכתבה?