אחת העונות המרתקות ביותר שנראו בליגת העל בשני העשורים האחרונים תגיע הערב (ראשון) לנקודת ציון משמעותית – סיום העונה הסדירה, רגע לפני החלוקה לפלייאוף העליון והתחתון. גם המערכה עם איראן, לפחות בינתיים, לא עוצרת את מה שמסתמנת כעונה שבה הכל יכול לקרות, כזו שנותנת המון כבוד לכדורגל הישראלי. בכל אופן, רגע לפני הכניסה לרגעי ההכרעה, הגיע הזמן לסיכום ביניים, כשהשאלה הנשאלת היא אם הליגה הייתה נעצרת עכשיו, מי השחקן שראוי יותר מכולם לתואר "שחקן העונה"?
העונה הזאת הביאה עמה לא מעט גיבורים שיוכלו לענות על התואר היוקרתי. סתיו טוריאל מוביל את הפועל תל אביב לעונה יוצאת דופן עם מספרים שלא נראו מאז ימי עומר דמארי, דור פרץ מחזיק את מכבי תל אביב בתמונה עם 11 שערים, קינגס קאנגווה חזר לוהט מאליפות אפריקה והגיע בדיוק כשהפועל באר שבע הייתה צריכה אותו, אבל ישנה תמימות דעים על שני המועמדים המרכזיים משתי המועמדות הבכירות לאליפות – דן ביטון מהפועל באר שבע וירדן שועה מבית"ר ירושלים.
נתחיל מאיחולי החלמה מהירה לביטון, שבעיצומה של עונת השיא בחייו נקלע לסיטואציה רפואית מורכבת וככל הנראה לא ישוב עוד העונה. מעבר למספרים הפנומנליים, 15 שערים ושלושה בישולים שהושגו בקצב מסחרר עד חודש ינואר, החשיבות של הכוכב עבור מוליכת הטבלה של רן קוז'וך קיבלה משנה תוקף במשחקים מאז החזרה מהפגרה, כשבלעדיו היא נראית פשוט תקועה וחסרת רעיונות בחלק הקדמי. ועם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שעוד לפני שנעדר, דן ביטון דעך בצורה משמעותית בחודשיים האחרונים, ולא סיפק אף לא שער ובישול אחד. גם בגלל זה, אבל לא רק, הרי אם צריך להצביע על השחקן שעשה את העונה הזאת עד כה והגיע בתדירות העקבית ביותר, הרי שמדובר בירדן שועה.
מעבר לעובדה שהוא כבר עכשיו השווה את שיא הכיבושים שלו לעונה בליגה עם 12, התפוקה של שועה היא הרבה מעבר למספרים. הוא הפנים של בית"ר ירושלים, לטוב ולרע, ולא בכדי גם היה הראשון לקבל את הביקורות כשלא סיפק את הסחורה, והיו פעמים כאלה, אבל כשהיא הגיעה? הייתה זו הסחורה המשובחת ביותר שיש. קחו לדוגמה את המשחק האחרון מול עירוני טבריה – שועה לא הציג יכולת גבוהה, ועדיין, היה מהגורמים המרכזיים במהפך – עם בישול ומסירת עומק מופלאה לחאסונד גונסאלס בדרך לשער הניצחון. ההיסטוריה בליגת העל כבר הוכיחה רק בעונה שעברה שמעבר לקבוצה מאומנת ככל שתהיה, המפתח לאליפות נמצא אצל הקבוצה שתחזיק בהכי הרבה שחקני הכרעה שיגיעו ברגעי האמת, וזה גם מה שנותן לקהל הירושלמי אופטימיות שלא נראה בבירה כבר כמעט 20 שנה.
בגיל 26, ירדן שועה הפך לגרסה השלמה ביותר של עצמו. לכולם ברור כי אירופה, ואולי גם כל יעד אחר בחו"ל, לא על הפרק עבור שחקן שעדיין לא עובד מספיק קשה על המגרש בפן ההגנתי, אבל מי לעזעזאל צריך את זה כשברגע אחד יכולה להגיע מסירה שגורמת ל-30 אלף לסתות שמוטות ביציעים? ברק יצחקי ואלמוג כהן ראויים לקרדיט על כך שיצרו עבור הכוכב שלהם את סביבת העבודה המושלמת כדי לספק את רגעי הקסם שהופכים את בית"ר ירושלים מקבוצה מצוינת, לכזו שיכולה לראות את עצמה כמניפת צלחת בחוד כחודש וחצי מהיום.
העונה הזאת עדיין רחוקה מלהיות מוכרעת, אבל שועה הוכיח עד כה, ברוב המקרים, שכשבית"ר צריכה אותו, הוא יהיה שם. מלבד משחק העונה בטרנר מול הפועל באר שבע, הוא הגיע לכל משחק גדול, משער ניצחון נגד הפועל תל אביב ודרך צמד והופעת ענק ב-2:6 הבלתי נשכח על מכבי תל אביב בבלומפילד. כעת, כמאמר הקלישאה, לשועה ובית"ר מחכים 11 גמרים נוספים. אם הוא יביא צלחת לטדי אחרי 18 שנה, איש כבר לא יחלוק על העובדה שנולדה לה אגדה בית"רית חדשה.
מה דעתך על הכתבה?