יניב טוכמן עלה אמש (ראשון) לשידור של תוכנית הספורט ב-103fm לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל כדי לספר את סיפורו של רועי שיפנבאוור שאיבד את אביו אל"מ דניאל שיפנבאוור ז"ל באסון המסוקים ברומניה ב-2010 בו נהרגו שבעה אנשי חיל האוויר. טוכמן סיפר: "שמעתי את הסיפור והגעתי לשבעה גם בשל העובדה שדניאל היה בעצמו שחקן בנוער של הפועל תל אביב ובחר ללכת לקורס טיס ולהפסיק את הקריירה שלו ככדורגלן. הגעתי לשבעה עם גילי ורמוט ואיתי שכטר חודשיים לאחר הדאבל המפורסם עם השער של ערן זהבי בעונת 2009/10. הם הגיעו לבית וזה היה מפגש עוצמתי".
לאחר מכן עלה בנו של דניאל שיפנבאוור ז"ל, רועי, כדי לספר על אביו ועל המפגש המרגש בשבעה. (רועי) "לפני 16 שנה חווינו כמשפחה את אחת השנים הספורטיביות המדהימות שיצא לנו לחוות עם הדאבל של הפועל תל אביב והמונדיאל המוצלח של אורוגוואי, מולדתם של אבי ואימי, הם עשו מונדיאל ענק עם "יד האלוהים של סוארס" מול גאנה. בעצם המשחק הזה זו הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו כל המשפחה מהצד של אבא. אבא שלי היה אדם שמתעצבן מאוד מהר והוא רצה ללכת כבר במחצית אבל זו לא הייתה אופציה מן הסתם, עד היום זה עושה לי צמרמורות שאני נזכר בזה".
צפו בקטע המלא
טוכמן: "כיום רועי בן 29 אז הוא היה לקראת בר מצווה, יצאנו מהשבעה להיפרד ליד הרכבים ואז גילי ורמוט אומר יש לי משהו להביא לרועי, הוא הולך לאוטו ופותח את הבגאז' ומוציא את חולצת הדאבל, חולצת האליפות שלו, הוא חיפש שלושה חודשים למי להביא את החולצה הזו. הוא אמר שזו ההזדמנות הכי טובה ואין ראויה ממנה והם גם הצטלמו".
רועי: "אני אגיד שלצערי במרוצת השנים היא הוכתמה קצת וככה קיבלה מעמד אחר (כי ורמוט עבר למכבי ת"א) , אז אם זה עובר אליו, אז על אף שאני מאוד אוהב לשמוע אותו, אני חושב שהוא בן אדם מדהים ובאופן כללי היה כוכב וסמל בהפועל תל אביב, אבל לצערי יש החותמת".
טוכמן: "כשהתקשרתי לרועי בצהריים הוא חשב שורמוט רוצה את החולצה בחזרה והוא אמר לי שאין סיכוי שאני נותן לו את החולצה"? רועי הגיב בחיוך, "אמרתי שבעד שלום אני לא מחזיר", והוסיף: "בסוף אתה בתור ילד גדלת על השחקנים האלה והם עשו את התקופה של שנייה אחרי זה ליגת האלופות. ואחת הכתבות ששודרו בזמנו, זה שתוך כדי השבעה הלכנו לראות את המוקדמות של ליגת האלופות".
כשרועי נשאל האם הדרבי התל אביבי עדיין מעורר בו אמוציות הוא ענה: "אני חושב שבמשך חודשיים וחצי-שלושה אני עוד שר את השיר של צ'יקו (כובש שער הניצחון הדרמטי להפועל בדרבי הלפני אחרון) וצ'יקו עם הדרדל'ה ברגל שמאל עשה לנו מה שלא עשו לנו 12 שנה ואנחנו מודים לו על הרגע הזה – וואמוס צי'קו. זה עושה הרבה, אלו היו 12 שנים קשות ובמשך כל הזמן הזה אתה אומר שהפעם זה זה וזה לא קורה ואז פשוט זה קרה.
כשזה קרה זו הייתה התפרצות לא נורמלית ואני גם חושב שכל אוהדי הפועל חוו את חודש וחצי אחרי הרגע הזה שעדיין היינו בעננים". טוכמן הנרגש הוסיף: "רועי שמדבר איתנו היה הילד סנדביץ', יש לו אח יותר גדול ואח יותר קטן, שלושתם לוחמים ביחידות מובחרות, עם אבא שנפל וצריך אישור וחתימה של האמא".
רועי: "אני לא רואה את זה כאיזה משהו מיוחד שאנחנו באנו והוצאנו משהו מעצמנו שהוא לא היה מצופה. אני חושב שלכולנו היה ברור שאם נבחר ללכת בדרך הזאת, אז א' זה יתקבל על ידי אמא שלי באהבה. בעולם של היום נראה לי שגם אמהות שלא אלמנות חוששים לילדים שלהם, אנחנו חיים במציאות קשוחה וקשה ואני חושב שאנחנו עם חזק מאוד".
כשנשאל על התחושות שלו אחרי השבעה באוקטובר, רועי עצמו שהיה עם חברים במסיבת הנובה: "היה לי מזל לי ולכמה חברים והצלחנו לברוח. לצערי יש לי שלושה חברים שנרצחו באותו היום, היינו 12 חברים. היינו ב-6:29 עוד שם במסיבה והתחילו הטילים והבנו את הסיטאוציה וכולנו התקפלנו די מהר, הצלחנו לערום על הגב מה שהצלחנו לערום, כל אחד נכנס לרכבים וחלק מהחברים חוו את אירועי המיגוניות ששם שלושה מחבריי נרצחו: "עידן הרמן, שרון גורדני ועדן נפתלי זכרונם לברכה והקבוצה של החברים חוותה מוות נוסף של בן שלי ז"ל חבר מאוד טוב מהילדות".
מה דעתך על הכתבה?