ב-5 ביולי 2024 נערך בחוף הים שדות ים לאירוע המוני שכל מטרתו היא הנצחה של רב סמל אדר גבריאל שנפל בעת שיצא למבצע החזרת גופות חללים חטופים. גבריאל, בנם של עופר וסיגל, אחיהם של מצדה, צוף וליבי, אהב את הים, כשבמשפחה הבינו שאחד מפעולות ההנצחה המתבקשות הוא להרים אירוע מעגל גולשים לזכרו וההיענות הראתה יותר מכל עד כמה גבריאל היה אהוב בעולם הגלישה הישראלי.
מאות רבות של גולשים הגיעו ויצרו מעגל מדהים כאשר עוד אלפים נמצאים על חוף הים ומנציחים את זכרו בתחנות שונות המציינות את אדר ואהבותיו השונות. "אדר אהב ספורט בכל ליבו", מספר אביו עופר. "הוא גלש כמעט בכל מקום בעולם, אבל יותר חשוב היה לו שהוא הצליח לטפל באנשים עם מוגבלויות ופוסט טראומטיים דרך הגלישה ודרך הים. מלבד זה הוא גם גילה המון כישרונות גלישה צעירים והוביל אותם, הוא בעצם בנה דורות של גולשים".
אדר נולד ביקנעם ולאחר כמה שנים משפחתו עברה להתגורר בקיסריה שם חווה את ימי נערותו ובגרותו. מלבד הגלישה אדר אהב ספורט בשלל ענפים, אהדתו למכבי חיפה הייתה אחד מסימני ההיכר שלו, כאשר גדל הודיע לאביו עופר כי למרות הנוחות ביציע הזהב של הירוקים הוא מעוניין לשבת ביציע הצפוני, היכן שהשרופים יושבים ואכן היה מגיע למשחקים ומעודד עם חבריו את קבוצתו האהובה מהיציע הצפוני.
מלבד כך אהב קרוספיט והתאמן ללא סוף אלא שהשביעי באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שינו את התוכניות ואדר התגייס מבלי לחשוב וביחד עם צוותו לחמו בתוך עזה בקרבות עזים. כמה ימים לפני נפילתו ישבו אדר ואביו בחוף הים וזאת אחר פעולה בה אדר ביחד עם צוותו חילצו גופות של חללים חטופים. האב עופר ביקש מאדר להפסיק "אני ואמא לא ישנים ואתה , אתה תרמת ותורם בלי סוף" אמר האב אך זכה לתשובה מוחצת: "הצוות שלי שם ואני לא יכול להשאיר אותו לבד". ואכן אדר יצא עם צוותו לפעולה נוספת אלא שממנה כבר לא חזר, כאשר היה ראשון להיכנס אל תוך המבנה שם נתקלו במארב ורימון שנזרק לעברו קבע את מותו מיידית.
מלבד מעגל הגולשים, טקס לזכרו נערך במסגרת אליפות ישראל במרוצי מכוניות לשנת 2024. כחלק מהטקס, הובילו הוריו וחבריו של אדר את שיירת רכבי המרוץ כשהם נוהגים בחיפושית שלו, סימן היכר נוסף של אדר, ששופצה לזכרו ובהתאם לחלומו.
הנצחה נוספת לאדר מתקיימת בסמוך לחוף קיסריה שם נחנך "שביל אדר אל הים", המתחיל בפארק האופניים "פאמפטראק" ומסתיים בחוף הים, המקום האהוב ביותר על אדר. לאורך השביל הוצב שלט המספר עליו ושלט נוסף עם שיר שכתבה אחותו, מצדה, לזכרו.
השיר כנראה מספר יותר מכל על תחושות המשפחה ועל אדר עצמו ומה שהיה עבור סובביו: "לפעמים מלאך מתהלך בינינו/ קשה לנו להסביר את זה במילים אבל אנחנו יודעים/ כי האור שהוא מביא זה משהו אחר/ מיוחד// לפעמים מלאך מתהלך בינינו, אך הוא נראה כמונו, אדם/ יפה תואר עם פנימיות עוצרת נשימה/ שבא לנו שימשיך להיות קרוב אלינו/ עם החיוך, עם הערכים, עם טוב הלב שהוא מפזר לסביבה שלו/ ממגנט אותנו והופך אותנו לטובים יותר// אבל למלאכים יש תאריך שהם צריכים לעזוב אותנו/ הוא כתוב וידוע, לא לנו בני האדם/ הם עוזבים אותנו ביום אחד/ ומשאירים אותנו עם חלל ענק של ריקנות…/ האור מתפזר בים, בגלים, בטבע עוצר הנשימה".
מה דעתך על הכתבה?