שלושה חודשים בלבד מפרידים בין שני אירועים שחושפים את הפער הארגוני העצום בין שתי המדינות המתמודדות על אירוח גמר גביע העולם 2030: ספרד ומרוקו.
בינואר, גמר גביע האומות האפריקאי ברבאט בין מרוקו לסנגל הסתיים במבוכה בינלאומית – והמקרה הגיע לבית הדין לבוררות בספורט. בניגוד חד, גמר גביע המלך הספרדי בסביליה בין אתלטיקו מדריד לריאל סוסיאדד משך 72,000 איש, האירוע עבר ללא תקריות חריגות, וסיפק חגיגת כדורגל יוצאת דופן.
הניסיון הספרדי מתבטא גם בדוגמאות נוספות: 48 שעות לפני גמר הגביע נערך באותה סביליה משחק בין ריאל בטיס לבראגה במסגרת הליגה האירופית עם 3,000 אוהדים פורטוגלים – ללא אירוע אחד. כך גם גמר גביע הליברטדורס בין בוקה ג'וניורס לריבר פלייט, שהועבר בחיפזון למדריד לאחר שהושעה בבואנוס איירס, ועבר ללא תקלות.
על פי דיווח ב"AS", פיפ"א מעריכה את הניסיון הזה, והוא הגורם המרכזי השומר על מדריד לפני קזבלנקה בקרב על אירוח הגמר. ספרד גם מחזקת את מעמדה לעתיד, כאשר ההתאחדות הספרדית לכדורגל כבר הבטיחה את אירוח גמר ליגת האלופות במטרופוליטנו בשנה הבאה, ומתמודדת על אירוח הגמר בקאמפ נואו ב-2029.
מרוקו, מצדה, תשחרר בקרוב את התמונות הראשונות של האצטדיון החדש בקזבלנקה במהלך יחסי ציבור נרחב. אולם נכון לעכשיו, ספרד היא מה שמרוקו שואפת להיות: יעד הכדורגל המוביל בעולם.
מה דעתך על הכתבה?