תכינו את גן סאקר: אם בית"ר ירושלים עוברת את זה – הדרך לאליפות סלולה

1 – שתי נקודות שבירה או ויתור לגיטימיות מאוד היו לבית"ר ירושלים במשחק אתמול (שבת) מול מכבי ת"א. הראשונה היא כמובן הגול שקיבלה ממש בפתיחת המשחק, השנייה היא החמצת הפנדל של עומר אצילי במצב של 1:1. בזמן הפנדל הפועל ב"ש כבר הובילה 0:1 על הפועל ת"א, ושחקני בית"ר היו יכולים להתמסר בקלות למשקולות המדומיינות על הרגליים ולהרוס לעצמם את העונה.

אבל כבר כמה חודשים שאנחנו מדברים על תהליך התבגרות רציני מאוד שעובר על בית"ר – הקרדיט כולו למאמן ברק יצחקי כמובן. וקבוצה שמתבגרת אמנם חוטפת גול מיד בפתיחה, אבל מריחה את החולשה והפחד של היריבה ויודעת לתת לה בראש. וקבוצה שמתבגרת מחמיצה פנדל, לא מתרגשת ושמה גול שתי דקות אחר כך.

וזו לא רק התבגרות, זו גם הבנה שאין מקום לרחמים עצמיים. וההבנה שבמאבק אליפות צריך כל הזמן לדחוף למעלה, ושוב לנצח, ושוב ושוב, גם אם לפעמים זה מכוער או מלא מזל או גם וגם. בסוף מי שטובה יותר לוקחת את הנקודות – וכדי שהיא לא תיקח את הנקודות צריך לקרות משהו ממש לא בוגר. ובית"ר, כאמור, בוגרת מאוד.

2 – בכל שלב, כולל בשניות שבהן מכבי ת"א הבקיעה, היה ברור שבית"ר ירושלים גדולה על האירוע בכמה מספרים. אצילי וירדן שועה נתנו משחק אדיר (שועה ענק, הטוב בעולם בלהבריק ברמה אדירה בלי לרוץ יותר מדי) והתחושה שהתקבלה לאורך המחצית הראשונה (בעיקר) היא שבית"ר טוחנת את מכבי וגם חמישייה או שישייה זו כמות שערים אפשרית. בית"ר הצליחה לבטל את מכבי אפילו יותר מאיך שהפועל ב"ש ביטלה את מכבי בתחילת החודש כשניצחה בבלומפילד. זה חתיכת הישג שמלמד על הכוח האדיר של האלופה שבדרך. 

אבל זו גם פדיחה למכבי ת"א, כי אי אפשר להיראות ככה. עד אתמול, מאז ההפסד ההוא לב"ש היו למכבי 4 משחקים, 3 מהם בליגה ו-1 בגביע. בכולם הצהובים ניצחו והיו ראויים לנצח. אבל במקום לייצר קו עלייה ולשמור עליו, מכבי שוב נמחקה מול העוצמות של אחת הטוענות לכתר. זה פשוט מביך עבורם ומרגיש כמו התנהגות של מכבי חיפה – ונראה שאין עלבון גדול יותר לצהובים מהמשפט האחרון.

3 – מפגן הצרחות המופרע של עמיחי שכטר ואיתי שפיגלר אחרי השער השני של בית"ר ממש מוציא את החשק לצפות בכדורגל בישראל עם סאונד. בית"ר נתנה הצגה וזה באמת מלהיב, אבל בחייאת, מה ראיתם פה, שמצדיק צרחות היסטוריות כאלה? מספרת מ-16 מטר? וולה מ-40 מטר? טעות שוער של פעם ב-50 שנה? די, די כבר. תנו לראות בלי הצווחות המביכות האלה ותפסיקו לנסות להיות דמויות פאתטיות מבובה של לילה.

4 – העונה החלומית של בית"ר ירושלים רחוקה 6 משחקים מאליפות, רק ש-2 מהם הם מול הקבוצה הכי איומה ונוראה שקיימת מבחינת בית"ר – הפועל ת"א, ובאווירת ל"ג בעומר המתקרב ראוי שוב להזכיר את ל"ג בעומר התשד"מ – 19.5.1984 – מחזור 29 של העונה – בית"ר, במקום לקחת אליפות, מפסיקה בימק"א 3:1 להפועל חסרת העניין ויורדת למקום השני, תוך שהיא מביטה בעיניים כלות במכבי חיפה של שלמה שרף הגדול עולה למקום הראשון בדרך לייסודה של שושלת מכובדת מאוד.

ביום רביעי בית"ר יוצאת לבלומפילד, למשחק החוץ הכי קשה בפלייאוף אחרי משחק החוץ בטרנר. נכון שכל משחק בלוח המשחקים הוא מבחן אדיר והתמודדות קשה, אבל הפועל בחוץ, כשכל שחקן בבית"ר יודע שלב"ש יש ממש באותה שעה מפגש באצטדיון בחיפה מול הגלאקטיקוס של חוף דדו – זה חתיכת אתגר מטורף. אם בית"ר עוברת את זה – אפשר להרים טלפון למי שצריך כדי להכין את גן סאקר לקראת החגיגות – כי באמת כלום כבר לא יעצור אותה.