לפני שנסכם את הניצחון הגדול של הפועל תל אביב 69:76 מול ריאל מדריד והדברים הטובים שהיו בקאמבק, יש כמה דברים שצריך לשים על השולחן (למי שרוצה רק חיובי ואיזה כיף, בהמשך). הראשון – זה היה המשחק ה-41 של הפועל תל אביב ביורוליג. מתוכם, ב-40 משחקים וחצי היו פעמים בודדות שבהן התקפת חצי המגרש של האדומים נראתה כמו משהו שמתאים למסת הכישרון שיש בסגל.
השני – ריאל מדריד נאלצה להתמודד שוב ללא סנטר משמעותי, כשעוסמאן גארובה שהיה אדיר במשחקים 1 ו-2 לאחר פציעת אדי טבארס נפצע באמצע הרבע השני וחזר אחרי שהפועל תל אביב חזרה. עם זאת, גם מול סנטר אחד בלבד שלא קשור לענף (אחלה אלכס לן הגנתית, אבל אף פעם לא היה לו מה לתרום בהתקפה), צריך לדעת להתמודד מול ההגנה של ריאל.
השלישי – במהלך כמעט שני רבעים, היה מדובר בכל מה שאנחנו מכירים מהפועל תל אביב. הקבוצה של דימיטריס איטודיס – הרבה באשמתו – לא למדה איך היא מצליחה לבוא מול קבוצה הגנתית טובה, במומנטום טוב ולדעת מה למכור כשלא רצים למתפרצות. כשהפועל תל אביב רצה היא הכי טובה ביורוליג, אבל כדורסל פלייאוף הוא יותר אגרסיבי, יותר איטי ולא הכי מתאים לראן אנד גאן. ולנסיה הבינה את זה על בשרה, הפועל הבינה את זה על בשרה ולמזלה זה קרה לפני שגם המשחק השלישי בורח.
השינוי של הפועל תל אביב לא החל ברבע השלישי המצוין שלה, אלא באמצע הרבע השני, שבו ריאל מדריד הובילה בעשר נקודות. 5:33 לסיום המחצית, נכנס סרחיו יוי לדקות הריספקט הקבועות שלו. הבעיה? ריאל הייתה בבעיית עבירות עם שומר רע על הפרקט. זה התחיל בסחיטת עבירה לשלוש זריקות מהרכז הישיש, המשיך בסחיטת עבירה של אלייז'ה בריאנט ממריו הזוניה ופשוט התמקדות במצב המבולבל של ריאל.
להיכנס למשחק דרך פיזיות זה דבר מבורך, כי עבירות לא בהכרח תמיד יישרקו אבל זה יוצר ביטחון. כשאתה מבין שהיריב לא חזק כמו שאתה חושב, אתה יכול לחדור לסל, להזיז את ההגנה. זה מה שעשה אלייז'ה בריאנט סוף סוף אחרי משחק אחד שבו זה לא קרה (את הראשון לא נחשיב כי שיחק רק 11 דקות). ברגע שהוא קיבל ביטחון, גם האחרים קיבלו אותו.
ההתקפה ברבע השלישי תקבל מקום משלה, כי מדובר במשהו שלא קרה כל העונה להפועל תל אביב, אבל קודם כל נתמקד בהגנה ברבע השלישי ובמיוחד באיש אחד – קסלר אדוארדס. כשהפורוורד החביב נפלט מליגת הפיתוח, הוא היה אמור לתת נפח ואולי אף להיות שחקן חמישייה בעמדה הכי חלשה של הפועל תל אביב, עמדה מספר 4.
איש וויינרייט הוא אחלה ואפילו יותר מאחלה שחקן הגנה אבל בסוף הוא לא נותן את מה שאדוארדס נותן. האחרון יותר גבוה, יותר טוב בלחסום בהתקפה ולנוע באזור הצבע בניגוד לראשון שהוא בעיקר שחקן שעומד בפינה. ההבדל הזה לא נראה מהותי, אבל מול ריאל שיש לה שחקני פוסט אפ אדירים כמו טריי ליילס וגבי דק, היתרון של אדוארדס הפך אותו למושיע של איטודיס.
בתחילת המשחק איטודיס ניסה להרוויח כמה שיותר שחקנים והתפרע עם החילופים, עד כדי כך שהשחקן הראשון שעלה מהספסל היה ג'ונתן מוטלי. ברבע השני זה קצת דעך וברבע השלישי הוא עלה עם ג'ונס, מיציץ', בריאנט, אדוארדס ואוטורו. אחרי שחיפש איזה אס, איזה מישהו שיהפוך לו את המשחק הוא מצא – ולא מן הנמנע שימשיך איתו לאחר ששאב עשרה ריבאונדים. מברוק לקסלר אדוארדס, הוא מצא את הנישה.
ההגנה של הפועל תל אביב הייתה מעבר למה שהכרנו ממה העונה. מול קבוצות יחסית חלשות פיזית או כאלה שאין להן באמת רצון לשחק מהר זה עבד, כי החיסרון המהותי של הפועל תל אביב הוא בהתמודדות עם אתלטיות במעברים וצמצום מיסמאצ'ים, כפי שקרה מול אולימפיאקוס בזמנו ומול ריאל בשני המשחקים הראשונים.
הפועל העלימה לחלוטין את הזוניה, שכבר היה בטילט והחטיא שלשות פנויות לגמרי. אדוארדס עשה עבודה טובה מאוד על ליילס, על אף 14 נקודותיו, כי הוא אילץ אותו לזרוק שבע שלשות ואך ורק ארבע זריקות לשתי נקודות. מבחינת זריקות לשתי נקודות זה נראה קרוב לממוצע שלו (5.3), אבל בזריקות לשלוש זה היה נראה בהרבה מקרים שהוא עייף ומתפשר עליהן.
אחרי השבחים להגנה, צריך גם להגיע להתקפה, שהייתה פחות פקטור בנושא הזה אבל לראשונה מזה 40 משחקי יורוליג וחצי – הפועל תל אביב הראתה התקפת חצי מגרש הגיונית מול קבוצת יורוליג חזקה. עד כה, היה נראה שבאמת אין לשחקנים של איטודיס מושג מה קורה בהתקפות. הרבה פעמים האקשן מתבלבל, לא חוסמים בצד הנכון ואז יש עוד כדרור ועוד כדרור עד המוות.
ברבע השלישי, משום מקום, הבנתי מה אני רואה בהתקפה של הפועל תל אביב. הבנתי למה שחקנים זזים לאן שהם זזים וכנראה גם השחקנים הבינו. ממליץ לחזור לרבע הראשון ולראות כמה ההתקפה פשוט מבולבלת לעומת הרבע השלישי שבו אפילו ואסילייה מיציץ', המחרב הראשי של הכדורסל שהפועל רוצה וצריכה לשחק, הצליח ליצור משהו טוב.
מה שקרה במחצית השנייה נשגב מבינתי, לא כי אני לא מאמין בכישרון של שחקני הפועל תל אביב, אלא כי לא מובן לי איך זו הפעם הראשונה שבה ראיתי משהו אמיתי שמצליחים להוציא ממנו. אנטוניו בלייקני לא היה טוב במשחק הזה – קלע סלים קריטיים. השלשות של הפועל תל אביב (קבוצה של 37 אחוז לשלוש) לא נכנסו – בריאנט, מיציץ' וג'ונס הלכו לטבעת ואשכרה גרמו להגנה לזוז. ריאל שמרה אזורית – זה לא הזיז להפועל שפשוט שברה את האזורית במסירה אחת להיי פוסט. אוטורו לא קיבל כדורים מול שחקנים נמוכים ממנו, זה הרגיש קצת מביך – הוא עדיין קלע סל חשוב מאוד במיני קאמבק של ריאל.
כל כך הרבה דברים התחברו באופן די מפתיע, אולי אפילו קוסמי. אפשר לתרץ שגארובה לא שיחק ושריאל עייפה ושבמשחק הבא היא תלמד מזה ויכולה גם להביס את הפועל תל אביב. כל זה נכון ולהערכתי הסדרה לא תחזור למדריד, אבל עצם העובדה שבזכות קסלר אדוארדס אחד, יצא מהפועל תל אביב משהו שלא ראינו ממנה עונה שלמה – נותן להפועל תל אביב תחושת מסוגלות ואולי אפילו מפתחות קריטיים שיעזרו לה למצות את הפוטנציאל המטורף של הסגל הזה.
מה דעתך על הכתבה?