אחרי שהודיע על פרישה מכדורגל בגיל 32, אופיר מזרחי התארח בפודקאסט "חוצים קווים" מבית "פודספייס" וסיפר בפתיחות על ההחלטה לסיים את הקריירה, ההתמודדות עם הפציעות, התמיכה שקיבל מאשתו והשינוי המשמעותי שעבר בחייו האישיים בשנים האחרונות.
מזרחי הסביר מדוע החליט לפרוש: "הפציעות עשו את שלהן, אבל גם השכל. אני יושב ואומר לעצמי שזה כבר לא זה. אין לי כבר את המוטיבציה. זה גם המלחמה שהייתה, ואני פצוע ואין לי חשק בכלל ללכת לעשות את השיקום אחרי הפציעה. ואתה אומר לעצמך – לאן אני אחזור?
"כשנפצעתי לא היה אמבולנס במגרש. ליגה א', נשר. אתה אומר: 'לשם אני לא חוזר, זה נגמר, אני לא רוצה'. הלכתי לעשות את הבדיקות – קרע חלקי בצולבת. יכולתי לחזור אחרי שלושה חודשים עם שיקום טוב".
בהמשך סיפר על התמיכה שקיבל מאשתו לאורך השנים: "אשתי עד עכשיו אומרת לי לחזור לשחק. היא לקחה את זה הכי קשה מכולם. היא אומרת שהיא הרוויחה אותי, שכל החלומות שלה קרו, שהתקרבתי לדת, ובסך הכל אנחנו חיים טוב, עם זוגיות טובה ברוך השם. אבל היא הייתה חיה את הכדורגל, והיא הייתה המבקרת הכי גדולה שלי".
עוד הוסיף בחיוך: "איך הייתי מקבל את זה? סכינים", וצחק. "אבל תמיד היה לה מקום. לא תמיד את הזמן הנכון, כי אין להן את זה. אתה לומד להעריך את הדעה שלה, כי אתה יודע שהיא לא מסתכלת עליך כמו עיתונאית או ממקום אישי, אלא באמת שואלת מה קורה איתך ואיך אתה לא עושה את מה שאתה יודע.
"לך תסביר לה שהגוף ככה והליגה ככה. הייתה לה ראייה טובה, והיא ואבא שלי ביחד – זה היה מושלם. כל פעם שאבא שלי היה נותן לי הערה, בסוף היו באים המאמנים הכי גדולים ואומרים לי את זה שבועיים אחרי. ספגתי ממנו הרבה. אשתי הייתה שם גם כדי לחזק את זה, לתת לי את הפן המנטלי ואת ההכנה למשחקים. היה לה מקום עצום בקריירה שלי".
מזרחי התייחס גם לתהליך ההתחזקות שלו ולחיים לצד אשתו הדתייה: "זה באמת לא היה פשוט בהתחלה, אבל לכל אחד היה את המקום שלו וידעתי מאוד לכבד אותה. כשהכרתי אותה היא אמרה לי שהיא חיה אורח חיים דתי. 'אתה רוצה? תעלה על הרכבת. לא רוצה? הכל בסדר'. זה היה בגיל 16, הייתי מאוהב. אמרתי לה: 'אנחנו ילדים, בואי נראה מה קורה'".
לסיום סיפר: "זה קרה מהר. פתאום עברתי לקריית שמונה, היא הייתה בצבא ובאה עם סירים מאשקלון. היא הלכה אחריי לכל מקום, ועם הזמן היא באה לשבתות. כשעברתי לשווייץ, השבתות היו יוצאות מאוד מאוחר, ופתאום אני משחק בעיר אחרת, חוזר בלילה ואין עם מי לדבר – היא לא יודעת מה קורה איתי.
"לכל אחד היה את המקום שלו, ועם הזמן, לפני כמה שנים, גם אני התחלתי לחיות אורח חיים דתי. היום אני שומר שבת באופן מלא".
מה דעתך על הכתבה?