אחרי עונה פחות מוצלחת בלוגאנו השווייצרית, אופיר מזרחי חתם בשנת 2017 לשלוש שנים במכבי חיפה. בריאיון פרישה שהעניק לפודקאסט "חוצים קווים" מבית "פודספייס", סיפר שחקן העבר, שתלה לאחרונה את הנעליים בגיל 32, על התקופה שלו במועדון הירוק, על תחושת ההזדמנות לצד הקשיים, ועל הפרידה מהקבוצה.
מזרחי סיפר כי הרגיש שלא באמת רצו אותו במכבי חיפה: "לפני שעזבתי ללוגאנו, איזי שרצקי אמר לי 'שב עם יענקל'ה שחר' – ואני כבר אמרתי לעצמי 'די, עד ששחררת אותי', אז אפילו לא ישבתי איתו. במשא ומתן אחר כך זה קצת פגע בי. אני לא מדבר על הכסף; בהרגשה שלי מכבי חיפה כאילו לא ממש רצתה אותי. גיא לוזון, שהיה המאמן, רצה אותי יותר ממה שההנהלה רצתה. איפשהו ככה הרגשתי את זה".
עוד הוסיף על תחושת ההגעה למועדון גדול כמו מכבי חיפה: "מבחינתי זו הייתה שאיפה גדולה להגיע לאחד המקומות האלה ולדעת שאני יכול. מהרגע שאתה חותם שם ושם את החולצה הירוקה ויש לך את מתקן האימונים הזה, אוכל, תנאים ברמה הכי גבוהה שיש – אתה מבין שאתה נמצא בטופ. מהרגע שאתה דורך בכפר גלים, אוויר אחר, אין מה לדבר, אתה מרגיש שאתה שם".
בהמשך תיאר את הגישה שלו באותה תקופה בזמן שמכבי חיפה הייתה במשבר מקצועי גדול מאוד: "בראייה שלי, אני יורד אחרי ההצעה שקיבלתי ברחוב המסגר ואומר: '10 אלף שקל יותר או פחות לא מעניין אותי, אני אתן 15 גולים פה והם יעלו לי את השכר'. במחשבות שלי, מי בכלל חשב על זמנים לא טובים – אני במכבי חיפה, זו קבוצה שמתמודדת על כל התארים כל עונה".
מזרחי התייחס גם לסביבה המקצועית ולשינויי המאמנים: "רועי קהת היה שם שנה לפני, ובכל ההתחלה שלנו כשהגעתי הוא קיבל אותי ועברתי איתו דרך בקרית שמונה. הוא אמר לי: 'פה תנתק את המדיה ותחשוב חיובי'. אחד הדברים הראשונים שעשיתי – ניתקתי את המדיה ומחקתי את כל האפליקציות. אתה שם לב שזה סיסטמטי, הם עושים את זה מאהבה, אבל אני לא בטוח שזה לא עושה אחרת".
עוד סיפר על הדקות המעטות שקיבל ועל התחושות: "בדקות ששיחקתי לא היה עליי לחץ, נהניתי, יכולתי לראות את המסביב קורס ואני הייתי באופוריה. שיחקתי חמש דקות נגד קריית שמונה ונתתי שני שערים. ידעתי שאין לי הרבה זמן. במשחקים שאני פותח זה לא היה מובן מאליו – בשנה וחצי הוחלפו חמישה מאמנים. בדקות שאני על הדשא בסמי עופר אני חייב לתת את הכול, ונתתי".
בהמשך הציג נתונים מהתקופה: "בסטטיסטיקה שלי, ב-900 דקות נתתי שישה שערים ושלושה בישולים, לעומת שחקנים ששיחקו 3,500 דקות ונתנו שמונה או עשרה שערים. בהבנה שלי, אם הייתי משחק יותר יכול להיות שהייתי נותן יותר. כל מאמן שהוחלף החזיר את החוזים של ה-400 אלף יורו להרכב באופן אוטומטי".
עוד הוסיף על שינויי הגישה במועדון: "בסוף כל מאמן בא עם דעות משלו ואומר לעצמו – למה הוא לא מצליח איתו? אני כן אצליח. מרקו בלבול, כשהוא הגיע, הכניס את הילדים. אלה בהרכב ולא מצליחים? תודה רבה – יעלו הילדים: נטע לביא, שון וייסמן, עופרי ארד. זה מה שקרה".
לקראת סיום התייחס גם לתחושות האישיות: "הייתי יכול להמשיך במכבי חיפה, אבל הייתי בן 24 ורציתי לשחק. זה לא שאני לא יודע לתת פס. היה לי חבר ילדות שאמר לי כל הזמן להחישאר במכבי חיפה. הוא אמר שהזמנים ישתנו, אבל אני רציתי לשחק. כשזה קרה ולקחו את האליפויות הוא הראשון שאמר לי: 'אמרתי לך'".
לסיום חשף את תחושת הסיום במועדון: "זה היה הדדי כבר. הודיעו לי שהם כנראה לא רוצים אותי בעונה הבאה – מכתב מההנהלה שהצוות המקצועי לא מעוניין בי. התקשר אליי נטע לביא, הקפטן, ואמר לי: 'תגיע למחנה'. אמרתי לו שהם לא רוצים, ושאני רוצה לשחק, ושהראש שלי כבר לא שם. הוא אמר לי: 'תגיע, מרקו יראה אותך וזה ישתנה'. הוא ניסה, אבל החלטתי לא לעזוב. אני לא מצטער. הלכתי לסקציה נס ציונה – ועל זה אני כן מצטער. זה הרגע הכי גרוע בקריירה שלי".
מה דעתך על הכתבה?