לכל שחקן ברזילאי יש מקום מיוחד בלב לנבחרת הלאומית ולכדורגל הברזילאי. הפער, ברוב המקרים, בין העוני והתנאים הקשים שבהם גדלו לבין ההצלחה האדירה שאליה הגיעו, הופך את הסלסאו למקור גאווה אישי ולאומי כאחד. ובמונדיאל? הכול מתעצם.
ברזיל היא שיאנית הזכיות בגביע העולם עם חמש זכיות, ומעולם לא חלפו יותר מ-24 שנים בין זכייה אחת לאחרת. כל דור בברזיל גדל על סיפורי ההצלחה של הנבחרת: עבור הדור הנוכחי, הזכייה האחרונה ב-2002 עם רונאלדו נזאריו, רונאלדיניו, ריבאלדו, רוברטו קרלוס וקאפו היא כבר יותר אגדה משפחתית מאשר זיכרון ילדות.
להיות שחקן נבחרת ברזיל במונדיאל תמיד מגיע עם לחץ עצום, אבל הפעם התחושה גדולה אפילו יותר. אי זכייה בטורניר תהפוך לרצף הארוך ביותר ללא גביע בתולדות ברזיל, ואף שחקן לא רוצה להיות זה שיאכזב את המדינה ואת ההיסטוריה שלה. כדי להחזיר את הגביע הביתה, ההתאחדות הברזילאית הלכה על אחד השמות הגדולים בכדורגל העולמי – קרלו אנצ'לוטי.
אנצ'לוטי, שזכה כמעט בכל תואר אפשרי בכדורגל האירופי, ידוע כ"מאמן של שחקנים". הוא מאמין ביצירת קשר אישי, אמון ואווירה חיובית בחדר ההלבשה. בימיו בריאל מדריד הוא עבד עם שחקנים כמו אדר מיליטאו, ויניסיוס, קאסמירו ורודריגו, מה שמעניק לו יתרון משמעותי גם בנבחרת. "הוא יודע לשלב בין אווירה קלילה לדרישות גבוהות, הוא יודע לאחד את כולם", סיפר קאסמירו.
בינתיים, פתיחת הקדנציה של המאמן האיטלקי נראית סולידית. בשמונת המשחקים הראשונים שלו – ארבעה במוקדמות המונדיאל וארבעה משחקי ידידות – ברזיל ניצחה ארבע פעמים, הפסידה פעמיים וסיימה פעמיים נוספות בתיקו. לא מדובר בפתיחה מושלמת, אבל בהחלט בכזו שמעוררת סקרנות לגבי ההמשך.
אנצ'לוטי עצמו לא מסתיר את המטרה. ויניסיוס סיפר כי בכל פעם שהוא מדבר איתו, המאמן אומר: "אתה יודע שאנחנו הולכים לזכות במונדיאל, נכון?". המסר ברור – ברזיל מכוונת רק לדבר אחד.
אלא שהדרך לגביע רצופה גם בכאבי ראש – חיוביים, לפחות בחלקם. אחד הסיפורים המסקרנים הוא זה של תיאגו סילבה. בגיל 41, בזמן ששחקנים רבים כבר נמצאים בשלהי הקריירה או מחפשים חוזים אחרונים בליגות משניות, הבלם הוותיק עדיין רודף אחרי הרמות הגבוהות. בינואר האחרון הוא עזב את פלומיננסה ועבר לפורטו בניסיון לחזור לתודעה של הצוות המקצועי. במשך שנים הוא היה הקפטן של ברזיל, אך מאז מונדיאל קטאר לא זומן. כעת עולה השאלה: האם גם הוא, כמו אנצ'לוטי, מסוגל לעשות קאמבק?
ומעל הכול מרחפת כמובן שאלת ניימאר. הכוכב הגדול של ברזיל לא זומן כבר תקופה ארוכה בעקבות פציעות וכושר ירוד, אך ממשיך לעבוד כדי לחזור בזמן למונדיאל. אנצ'לוטי נשאל עליו שוב ושוב, ואפילו במהלך הקרנבל בברזיל הקהל קרא לו להחזיר אותו לנבחרת. המאמן הגיב בחיוך: "תודה על העצה".
מי שהיה אמור להיות אחד המנהיגים של הנבחרת בטורניר הקרוב הוא רודריגו, שלבש את החולצה מספר 10 בהיעדרו של ניימאר והפך למלך שערי הסלסאו מאז מונדיאל קטאר. אלא שפציעה קשה וקרע ברצועה הצולבת טרפו את הקלפים. במונדיאל 2022 הוא עוד היה אחד השחקנים הצעירים בסגל, אך היה ברור שב-2026 הוא כבר אמור היה להיות במרכז הבמה.
"אולי אני לא ראוי לכל זה, אבל איך אני יכול להתלונן?", כתב ברשתות החברתיות לאחר הפציעה. באופן אירוני, אחרי הניצחון על שווייץ במונדיאל קטאר – אז בישל לקאסמירו את שער הניצחון – רודריגו התראיין אצל רונאלדו נאזריו ונגע בברכיו של החלוץ האגדי כמחווה סמלית לקבל חלק מהיכולות שלו. שלוש שנים מאוחר יותר, הרגע הזה קיבל משמעות כואבת במיוחד.
כך או כך, בברזיל מאמינים שהכול אפשרי. לסלסאו יש עומק עצום, שחקנים רעבים להצלחה, מאמן שמכיר היטב איך זוכים בתארים, והיסטוריה שמלווה כל דור מחדש. אולי, סוף סוף, אחרי 24 שנים – זו תהיה השנה של ברזיל.
מה דעתך על הכתבה?