קרלו אנצ'לוטי, ישב אמש (שני) על הבמה במוזיאון המחר בריו דה ז'נרו והקריא מילה אחת שהכניסה מדינה שלמה לסחרור מערכות כולל: "ניימאר". הרוב המוחלט מהצופים פתח בחגיגות כאילו ברזיל כבר זכתה בתואר, חלק קטן יותר החל לבכות כאילו הודחה, אך מעטים מאוד הצליחו להישאר אדישים לזימון "המפתיע" של הכוכב הכי גדול ב-20 השנים האחרונות.
בואו ננסה לפרק את הנושא הטעון הזה ולראות מדוע אנצ'לוטי באמת זימן את ניימאר. אי אפשר לדעת בוודאות מהו מכלול הסיבות המלא שגרם למאמן לצרף את השחקן לסגל, אך ניתן להעריך בזהירות שלוש סיבות עיקריות.
גיים צ'יינג'ר
אמנם לא מדובר בניימאר גרסת 2016, אך הוא נשאר אחד השחקנים המוכשרים ביותר בעולם הכדורגל. הדריבל שלו, ראיית המשחק, היכולת ליצור מצבים מכלום בעזרת מסירת עומק חכמה – כל אלה עדיין קיימים. חשוב להבהיר כבר עכשיו שהחלוץ בכל מקרה לא צפוי להיות שחקן הרכב בנבחרת, אלא ישמש יותר כג'וקר בשרוול שניתן לשלוף ברגעים מכריעים. לכן, גם אם הוא לא בשיאו, הוא עדיין יכול לעלות מהספסל ולשנות משחק במו רגליו.
שלל כוכבי עבר של הסלסאו כמו רונאלדו, רומאריו, קאקה ורונאלדיניו תמכו בזימון. אחד הטיעונים המרכזיים שלהם היה שיש שחקנים שהם גיים צ'יינג'רים, והוא אחד מהם. יש סיבה שהוא הכובש המוביל של הנבחרת בכל הזמנים עם 79 שערים ב-128 הופעות; זו לא רק סטטיסטיקה – זו יכולת להכריע משחקים.
מאז שחזר לסנטוס הוא מראה בדיוק את זה. בעונה שעברה עזר לקבוצה להישאר בליגה לאחר הקרבה אישית גדולה, כשהוא דוחה ניתוח בשביל לקחת חלק במשחקים המכריעים. בעונה הנוכחית, לאחר שחזר מהפרוצדורה הרפוארית, הוא הפך לשחקן המצטיין של המועדון, וגם לכובש ולמבשל המוביל שלו. בנוגע לכושרו הגופני, אציין כי השלים 90 דקות ברוב משחקיו האחרונים.
אם ישתמש בו נכון, ניימאר יכול להיות "הנשק הסודי" של אנצ'לוטי על הספסל. אפילו כשהוא לא על הדשא הוא יכול להטריד את מנוחתו של מאמן היריבה ושחקניו במחשבה על מתי הוא צפוי לעלות. הדבר יכול להוות עוד יתרון פסיכולוגי לטובתו של המנג'ר האיטלקי.
ניסיון והשפעה בחדר ההלבשה
הכוכב מגיע למונדיאל הרביעי שלו בקריירה, והוא בהחלט יוכל לחלוק מהניסיון הרב שלו עם הצעירים שצפויים להיות חלק מהעתיד של הנבחרת בטורנירים הבאים.
באופן גורף, ניימאר אהוב מאוד על רוב השחקנים בסגל. רבים מהם גדלו עליו, מעריצים אותו ומחשיבים אותו לשחקן האהוב עליהם. למשל, ויניסיוס ואנדריק כבר טענו בעבר כי הם רוצים אותו בסגל. הטענה היא שהוא יוצר אווירה חיובית, מעודד, משחרר מתח ומביא לחדר ההלבשה את "הרוח הברזילאית" – הריקוד, השמחה, היצירתיות והביטחון העצמי.
אנצ'לוטי עצמו אמר שהחלוץ "מאוד אהוב על השחקנים" וזה גורם משמעותי. בנבחרת צעירה עם כוכבים חדשים, הוא יכול להיות המנטור שמקנה ביטחון ומפחית את הפחד מכישלון.
מגן אנושי מהלחץ התקשורתי
הקרקס התקשורתי סביבו בדרך כלל מוזכר כגורם שלילי שכרוך בזימונו, אך הוא יכול להיות דווקא חיובי לשאר השחקנים בסגל. אחד הגורמים המקשים ביותר על נבחרת בזמן גביע העולם הוא הלחץ התקשורתי והציבורי מבית. במדינה כמו ברזיל, בה כדורגל הוא דת רשמית, לחץ זה מגיע לרמות מטורפות ממש.
דווקא ההתרכזות המוגזמת בשחקן אחד יכולה להוריד הרבה לחץ מהכתפיים של שאר הנציגים. הרי ברגע שניימאר בסגל – רוב הכותרות, רוב הראיונות ורוב הניתוחים סובבים סביבו. זה משחרר את השחקנים הצעירים מלחץ מיותר; הם יכולים לשחק כדורגל חופשי יותר, בלי שהעולם כולו ינתח כל טעות שלהם. ניתן להגיד כי במובן מסוים הוא ישמש כמגן מפני העין התקשורתית והציבורית. בנוסף, התמיכה הרחבה בו בקרב הציבור הברזילאי יכולה לעזור להגביר את הדחיפה מבית שהנבחרת תקבל לאורך הטורניר.
חששות
על אף התועלת הפוטנציאלית בזימונו, כנראה יש גם מספר חששות ממהלך זה במוחו של המאמן. כאמור, זה לא ניימאר של 2016. הוא עבר ניתוחי ברך חוזרים ונשנים, ובעקבות זאת כיום בגיל 34 הוא נראה מעט איטי יותר ומנהל בזהירות את הדקות שלו בסנטוס. הסיכון לפציעה תמיד עורב לו בפינה, והוא לא תמיד מצליח להשלים 90 דקות ברמה גבוהה.
בנוסף, הקרקס התקשורתי סביבו אמנם יכול להועיל במובנים מסוימים, אך עשוי גם להסיח את דעתה של הנבחרת, לייצר לחץ מוגזם להעלות אותו מהספסל ואף לשבץ אותו בהרכב הפותח. הוא עצמו גם עלול להיות גורם מפריע בחדר ההלבשה עם ניהול לא נכון מצד הצוות המקצועי.
כמובן שזימונו של ניימאר דורש הוצאת שחקן אחר מהסגל, במקרה זה ז'ואאו פדרו מצ'לסי. ניתן לטעון בצדק כי הוא צעיר יותר, בכושר טוב יותר ומשחק בליגה איכותית יותר. עם זאת, אי אפשר שלא לציין כי כוכבה של הלונדונים קיבל מספר הזדמנויות בנבחרת תחת אנצ'לוטי, לא הרשים באף אחת מהן, ולא הצליח לכבוש אפילו שער אחד – מה שבוודאי תרם לאי-זימונו.
ג'וקר או ליצן? רק התוצאות יקבעו
ניימאר נלחם בכל הכוח לקבל את הזימון למונדיאל והצליח להשיג אותו ממש בדקה ה-90. אולם עכשיו, כשמקומו מובטח, אסור לו לנוח על זרי הדפנה. זה הזמן לעבוד קשה מתמיד בשביל להוכיח לעם הברזילאי שהתמיכה בו הייתה מוצדקת. בשורה התחתונה, רק התוצאות ידברו באמת: זכייה תהפוך אותו למלך אמיתי ולאחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה של המדינה, בעוד שכישלון יהפוך אותו ללוזר נצחי שאיכזב את ברזיל ארבע פעמים בעשור וקצת. זה הריקוד האחרון שלו, והוא חייב לזכות או לחדול.
לטוב או לרע, אנצ'לוטי קשר את עצמו לכוכב הכי גדול שלו בגביע העולם הזה. אם ידע להשתמש נכון בסטאר פאוור שלו וליצוק לו תפקיד משמעותי בסגל (גם אם לא בהרכב הראשון), הוא יוכל ליצור חדר הלבשה מגובש, להוט וחדור מטרה שעשוי ללכת עד הסוף. אם ייכשל, זה כנראה ייגמר במפח נפש מביש. זו לא תהיה משימה פשוטה, אבל למזלה של ברזיל, אם יש משהו שאנצ'לוטי מבין מעולה – זה ניהול חדר הלבשה.
מה דעתך על הכתבה?