"עם האופי שיש לו, הוא לא הפתיע אותי", אמר יצחק שום, מאגדות הכדורגל הישראלי, על זכייתו של טום שלח, אחד מחמשת נכדיו, ב"מרוץ למיליון" עם אלמוג אוחיון, חברו ב"צמד הירוקים". "אני, גם כשהייתי צעיר, לא הייתי מצליח לעשות את המשימות הלא נורמליות שהוטלו שם על המתחרים. אם זיהו אותו כנכד שלי, עכשיו מכירים אותי כ'סבא של טום'".
שום, בן 77 כיום, הבקיע עשרה שערים ב-78 משחקיו במדי נבחרת ישראל והוא הכדורגלן היחיד שייצג את ישראל בנבחרת בשלושת הטורנירים הגדולים בתולדותיה – מונדיאל מקסיקו 70' ואולימפיאדות מקסיקו ומונטריאול. הוא נחשב לגדול שחקני הפועל כפר סבא בכמאה שנותיה וכיום הוא בעלי הקבוצה, מאז שרכש אותה ב-2017. בין שנותיו כשחקן לשנים שבהן הוא בעלי קבוצה, שום היה אחד המאמנים הבולטים בכדורגל הישראלי.
"הפועל כפר סבא היא הקבוצה היחידה שבה שיחקתי במשך הקריירה", אמר. "לאחר שהייתי שחקן (ועוד איזה), מאמן ומנהל מקצועי, היום אני בעל הבית. כשהקבוצה עמדה בפני פירוק הבנתי שרק אני אוכל להציל אותה. חשבתי שזה לתקופה קצרה, עד שיבוא מישהו יותר טוב ממני וגם יותר עשיר, ויקנה אותה, אך זה לא קרה".
בפרסומי ההתאחדות לכדורגל מופיע בעל הבית כחבר הנהלה, כשמעשית נתונות המושכות בידי בנו של שום, עידן, בעוד הבת הצעירה, שרון, מוצגת כחברת הנהלה. עדי, הבת הבכורה, עוסקת בדברים אחרים.
שום החל לשחק כדורגל בעיר הולדתו, צ'רנוביץ, כיום באוקראינה, בעקבות אביו. בגיל 10 עלה עם משפחתו לארץ, וכבר בדרך לכאן אמר לאביו, "יום אחד אהיה קפטן נבחרת ישראל". לאחר שנה בקרית שמונה עברה המשפחה לכפר סבא, עירו של שום עד היום. הוא שיחק בקבוצות הצעירות של הפועל כפר סבא ובגיל 16 וחצי הועלה לקבוצת הבוגרים. ב-1982 הוא כיכב בעונת האליפות היחידה של הקבוצה.
"היינו, השחקנים, כמו משפחה, נפגשים לפני ואחרי אימון ומבלים יחד", הוא נזכר. "מכולם הייתי הכי קרוב לשלמה שרף, המבוגר ממני בחמש שנים. נהיינו חברים בלב ובנפש. כשכנים, הוא היה מסיע אותי לאימונים ולמשחקים. גם המשפחות שלנו היו מאוד קרובות זו לזו".
כשנשאל במה שונה הכדורגל הישראלי של אז מזה של היום, השיב: "אז, לפני 40 שנה ויותר, כמעט לא היו כאן זרים בכדורגל. גם בלי זרים היו לנו שחקנים מצוינים משלנו, וטובי המאמנים אימנו אצלנו. די אם אזכיר את עמנואל שפר הגדול ואת דרור קשטן, וגם את נחום סטלמך ויעקב גרונדמן. שפר היה המאמן שהעלה אותי לנבחרת. בשבילי הוא היה כמו אלוהים. כשהוא היה עובר ברחוב, מתוך כבוד הייתי עובר לצד השני. מכל המאמנים שאימנו אותי אני זוכר אותו כמי שהביא את המקצוענות לכדורגל הישראלי. ‘יש לכם שתי רגליים ושתי ידיים כמו לשחקנים באירופה', הוא אמר, ‘כך שאין שום סיבה שלא תהיו כמותם'".
שום נזכר: "האימונים של שפר היו מאוד מאוד קשים. היו לכך תוצאות. זאת עובדה שעם אף מאמן אחר הנבחרת לא הגיעה להישגים שהיו לה בזמנו, ובראשם ההשתתפות באולימפיאדת מקסיקו 68' ובמונדיאל במקסיקו 70'. לאולימפיאדת מונטריאול 76' הגענו עם המאמן דוד שווייצר. הוא היה זה שמינה אותי לקפטן הנבחרת והיו לנו הרבה שיחות אל תוך הלילה".
שום, שאימן גם ביוון (שם הוליך את פנאתינייקוס לזכייה בדאבל – אליפות וגביע), בבולגריה וברוסיה, איננו מתלהב מריבוי הכדורגלנים הישראלים המנסים את מזלם בחו"ל. "בדרך כלל מדובר בשחקנים בינוניים, שלכל היותר משלימים את ההרכב בקבוצות שלא מהדרגה הראשונה", הוא טען. "לרוב יוצאים שחקנים מהארץ לחו"ל כדי שכשהם יחזרו הנה הם יוכלו לדרוש הרבה יותר כסף".
שום, שלא אימן את נבחרת ישראל למרות הקריירה המרשימה, הודה: "טבעי שמאמנים מרמה מסוימת ירצו לאמן את נבחרת ישראל. אבל זאת עובדה שאף אחד מהנבחרת שלנו למונדיאל 70' לא זכה להגיע לאמן את הנבחרת. לא עזר לי שהייתי טוב כשחקן ושהייתי הרבה שנים קפטן הנבחרת. נכון שבאיזשהו מקום זה חרה לי, אבל כשאימנתי את מכבי חיפה בשיאה זה היה כמו לאמן את נבחרת ישראל מחוזקת בשחקנים זרים. אומנם לא אימנתי את הנבחרת, אבל הייתי עוזרו של מאמן הנבחרת שרף, במקביל לתפקידי כמאמן הנבחרת הצעירה".
כשנשאל על מי היה ממליץ לאימון הנבחרת היום, השיב: "אני לא בקטע של שמות, אבל יש בעיה של מנטליות. כשאחרי הגרלה למשחקי הנבחרת מאמנים מישראל אומרים ישר, ‘איזו הגרלה קשה!', זאת גישה מוטעית. קודם כל עלינו להאמין בעצמנו. בזמני זה היה כבוד לשחק בנבחרת ולאמן אותה".
על אייל ברקוביץ', שהציע את עצמו לאימון הנבחרת על אף שמעולם לא אימן קבוצה: "ברקוביץ' הלך לדברים אחרים (טלוויזיה, יב"א). קשה לעבור מהם לאימון, לא כל שכן אימון הנבחרת. אי אפשר לעשות את זה מבחוץ. מאמן צריך להרגיש את השחקנים ואת הקהל".
שום ורעייתו אריאלה הורים לשלושה וסבים לחמישה. עדי, בתם הבכורה ואמו של טום, נשואה לרוני אלוני, מבכירי רשת המלונות פתאל, וחיה עם משפחתה בפאפוס, קפריסין. הבן והבת שחיים בארץ ממלאים כאמור תפקידים בהפועל כפר סבא. לא קשה לנחש אם כך שהכדורגל מככב בארוחות השבת שלהם. ניכר בשום, המכונה שומי, שהוא מרוצה מהחיים. "כמי שהתחיל את דרכו בארץ באוהל בקרית שמונה, ולאחר מכן בבניין רכבת בכפר סבא, אפשר להגיד שהסתדרתי לא רע", סיכם.
מה דעתך על הכתבה?