אלון חזן, כוכב ומאמן נבחרת ישראל בעבר, התארח בפודקאסט "שער הזהב" וסיפר על המציאות הכלכלית המורכבת בתחילת דרכו בהפועל פתח תקווה – תקופה שבה, לדבריו, שחקנים לא קיבלו משכורות בזמן ונאלצו לעבוד במקביל ולמצוא פתרונות כדי להמשיך לשחק כדורגל.
על התקופה ההיא אמר חזן: "היינו נס רפואי בכדורגל. גם תקציב נמוך וגם קבוצה שבאותן שנים לא היה סטנדרט של משכורות בזמן. היו אנשים נפלאים שניסו לעזור, אבל הרבה כסף שהובטח לא שולם, ואנחנו היינו חודשיים-שלושה בלי משכורות, במשך כמה וכמה שנים, והמשכנו לבוא.
"היינו רצים עם מכבי חיפה לאליפות, שבמכבי חיפה מקבלים, ברוך השם, משכורות שמנות, ואנחנו לא מקבלים כסף ועדיין באים ורצים. הייתי תלמיד בבית הספר, היה לי חוזה מינימלי, ממש מינימלי. תחשוב שגם הייתי צריך לעשות נסיעות – כל שקל ששולם הרגשתי כאילו אני מרוויח הון.
"בשנים הראשונות הייתי נוסע באוטובוס מאשדוד, עם התיק על הגב מבית הספר, לתל אביב, מחליף שם אוטובוס לקו 51 לפתח תקווה והולך ברגל לפחות 10 דקות מהתחנה למגרש. אני לא חושב שיש דרך אחרת להצליח. גם אלה שמפונקים – בסופו של יום, אם הם לא ימצאו את הדרך להשקיע מעצמם מעבר למה שהם רוצים, הם לא יגיעו לרמות הכי גבוהות.
"זה לא משנה אם הייתי עושה את זה באוטובוס או לא – באותן שנים הסטנדרט של העבודה בכדורגל לא היה כזה גבוה. היינו מתאמנים ממש קשה, זה לא משנה אם באת באוטובוס או במרצדס. השחקנים היו מגיעים לאימון והיו מבינים שהם באים לעבוד. חלק מהשחקנים היו עובדים בעבודות נוספות".
בהמשך סיפר חזן גם על הקשיים האישיים והמשפחתיים שהוא חווה: "אחרי שהשתחררתי מהצבא, ועדיין הייתי בהפועל פתח תקווה והתחתנתי בגיל 22, היה לי רכב ונאלצתי למכור אותו כי קניתי דירה. לא יכולתי להסתדר כלכלית, ואנחנו קבוצה שרצה לאליפות.
"אני קם ב-4:00 בבוקר ועובד בחברת החשמל עד 13:00–14:00 בצהריים. גומר את העבודה ונוסע לאימון. זה היה בגיל 22–23, אחרי זה כבר קצת הקבוצה התיישרה, ובגיל 25 עברתי למכבי חיפה".
על משמעות המעבר למכבי חיפה מבחינה כלכלית, הבהיר: "זו השנה הראשונה שבה התחלתי להרוויח כסף. עד אז הרווחתי סכומים סבירים, אבל לא הייתי שורד את החודש כי כל פעם היינו נאלצים להיכנס להלוואות עד שהיינו מקבלים את המשכורות שלנו מפתח תקוה".
מה דעתך על הכתבה?