בדיוק כמו במשחק הראשון בגמר ה-NBA, גם הלילה (בין שישי לשבת) ניו יורק מצאה עצמה בפיגור דו-ספרתי בסן אנטוניו, ידעה לחזור ולפתע היא מובילה 0:2 בסדרה המרתקת, שעוברת כעת לשני משחקים במדיסון סקוור גארדן. זה היה נשמע דמיוני בפתיחת הסדרה, אך לפתע החלום על אליפות ראשונה מאז 1973 עשוי להתגשם מוקדם מהצפוי – אולי כבר במהלך השבוע הבא, בניו יורק.
אחרי ה-104:105 הסופר-דרמטי, הקבוצה של מייק בראון סופרת כבר 13 ניצחונות פלייאוף רצופים – מקום שני בכל הזמנים, כשהקבוצה היחידה שניצחה יותר משחקי פלייאוף רצופים היא גולדן סטייט של 2016/17, עם 15 כאלה. זאת ועוד: הניקס רשמו ניצחון חוץ שמיני ברציפות בפוסט-סיזן – שווה ערך שיא כל הזמנים בו מחזיקה גם לוס אנג'לס לייקרס של 2000/01. על הדרך, הניקס קבעו ציון דרך היסטורי נוסף: זו הפעם הראשונה מאז 1975 שקבוצה חוזרת מפיגור דו-ספרתי לניצחון בשני המשחקים הראשונים של סדרת הגמר.
למשך חלקים ארוכים של המשחק, קארל אנתוני טאונס שוב היה עדיף על ויקטור וומבניאמה – בעיקר במחצית הראשונה אותה סיים עם 17 נקודות ו-7 ריבאונדים, בדרך ל-21 ו-13 במשחק כולו. לאחר ההחטאה הדרמטית של וומבי על הבאזר, שנתנה את האות לחגיגות של הניקס, התרגש סנטר האורחת והביט מעלה. את הניצחון הזה, הקדיש לאמו, שמתה באפריל 2020 מקורונה , בגיל 58 בלבד.
"זה מדהים. כשאתה מאבד הורה אתה מחפש סימנים – ואני אקח כל סימן שאוכל לקבל", אמר טאונס. "התפללתי לאמא שלי לפני ההתקפה האחרונה, שחקן מצוין החטיא זריקה. מבחינתי זה היה סימן שאמא שלי היתה איתי. שיחקנו חזק, השגנו יתרון ומצאנו דרך לסגור עניין. ויקטור שחקן גדול, שחקן של פעם בדור, וצריך לנסות להקשות עליו. ניסיתי לנצל את הניסיון שלי, את הגודל שלי, ולהקשות עליו. אני פשוט שמח לשחק כדורסל, המשחק הזה לקח אותי ואת משפחתי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם. המשחק הזה השאיר אותי בחיים, ולנצח אהיה אסיר תודה לכדורסל".
"יותר מכל, אני גאה בדרך בה מיטשל רובינסון שמר על וומבי", התמוגג מייק בראון בהתייחסו למהלך המכריע של המשחק. "וומבי שחקן איקוני, מיטש עשה עליו עבודה פשוט מדהימה בשתי התקפות מכריעות, כדי לנצח את המשחק".
מה דעתך על הכתבה?