הסאגה המביכה שהוכיחה: מיטש גולדהאר איבד עניין במכבי תל אביב

לפני כמה ימים אירחתי את משה סיני בפודקאסט "מחצית בשכונה". סיני סיפר איך בקיץ 1990, כמה ימים לאחר שהוביל את בני יהודה לאליפות היחידה בהיסטוריה שלה, הוא עלה במדרגות במגרש בשכונת התקווה למשרדו של גד סולמי, היו"ר המיתולוגי של "הזהובים", שם התקיימה ישיבת הנהלה.

סיני אמר לסולמי: "יש לי הצעה ל-6 שנים מהפועל ת"א. אני לא רוצה ממך תוספת של שקל, תן לי את אותו שכר כמו בעונת האליפות, אני חותם עכשיו". סולמי ענה: "אין סיכוי בעולם שאני משלם את אותה משכורת ששילמתי לך עונה שעברה, אין מצב שאשלם משכורות כאלה אי פעם". בקומה התחתונה, מספר סיני, חיכה לו גיורא שפיגל, המאמן שלו, שאמר לו בלב כבד: "לך תחתום בהפועל ת"א".

בעלי קבוצות – בוודאי קבוצות כמו בני יהודה בשעתה – לא מבינים לפעמים את גודל השעה. מסגרת התקציב היא תבנית חייהם. מבחינתם, קיום הקבוצה חשוב מאליפות, חשוב מקצת נחת לקהילת האוהדים שרוכשת כרטיסים, חשוב מכל דבר ומכל כוכב.

אבל זו בני יהודה, לא מכבי תל אביב. יש מועדונים שיכולים להרשות לעצמם.

בימים אלה עומד דור פרץ באחד הצמתים המביכים בקריירה שלו, אולי המביך ביותר. פרץ סיים את העונה כמלך השערים. מאז אבי נמני ב-2001 לא היה קשר שסיים כמלך שערים. מאז אהרון עמר ב-1959, לא היה שחקן 50/50 שסיים כמלך שערים. והוא היה היחיד עד דור פרץ. לקפטן של מכבי ת"א – קפטן כן? – יש 61 שערי ליגה, הוא נמצא חמישה שערים מכניסה למאה הכובשים הגדולים של הליגה מאז קום המדינה, רק אלון חזן, ניר קלינגר ומהראן ראדי – שהם שחקנים בפוזיציה של פרץ – כבשו יותר שערי ליגת על בקריירה שלהם ממנו. בעונה הבאה, בסבירות גבוהה, הוא יעבור את שלושתם.

יש לו 95 שערים בכל המסגרות בקריירה, 16 רק בגביע אירופה, כמו טל בנין, אחד פחות משלום תקוה, אחד פחות ממאור בוזגלו. יותר משבתאי לוי, יותר מאייל ברקוביץ', יותר מסלים טועמה, שישה יותר מניר קלינגר שאליו הוא תמיד מושווה. רק העונה הוא כבש 25 שערים (כולל בנבחרת) בכל המסגרות, היה מעורב ב-22 משערי קבוצתו, 29 אחוז ממה שכבשה. כמו ירדן שועה, כמו קינגס קאנגווה. 

דור פרץ הוא לא רק קפטן מכבי ת"א, הוא לא רק מנהיג הקבוצה והשחקן הכי ותיק בסגל שלה, הוא השחקן הכי טוב של מכבי ת"א. הוא לא אחראי על המקום השלישי המאכזב – מבחינתה – אליו היא הגיעה. הוא לא אחראי הרכש, הוא לא הביא את רוני דיילה שהלך מפה תקרית אחת מאוחר מדי, הוא לא אחראי על כך שז'ארקו לאזטיץ' נשאר פה סיבוב אחד יותר מדי. הוא עשה את שלו. לא, בעצם הוא לא עשה את שלו, הוא עשה הרבה יותר. למעשה הוא עשה מעל ומעבר למה ששחקן בסדר הגודל שלו מסוגל לעשות. הוא לא הכי טכני, לא הכי וירטואוז, גם לא הכי מהיר – אבל הכי חרוץ, הכי מחויב והכי מכביסט שיש למיטש גולדהאר בסגל.

ומה עושה גולדהאר? מה שעשה סולמי, לא רואה את האדם. רואה את המוצר, רואה את האקסל צבוע אדום, רואה שהוא צריך להוריד לדור פרץ 30 אחוז מהשכר. לא להוריד מהפיצויים של לאזטיץ' – כי אסור לו – לא לקנוס את דיילה, לא לטלטל את מנספורד שאחראי על הרכש הבינוני, גם לא לטלטל אותו על החוזים הארוכים והמופרכים שיש למכבי ת"א עם הייטור, קרווין אנדרדה (3 שערים ובישול ב-1,600 דקות, חוזה עד 2029), או יונס מלדה (165 דקות העונה בכל המסגרות).

כל מה שמדריך את גולדהאר הוא לא לנהל מו"מ עם הקפטן שלו, אלא לשלוח לו, באמצעות נציגיו בישראל, הצעה בדואר אלקטרוני, שהיא 30 אחוז פחות ממה שהשתכר – בכבוד רב יש לומר – בעונה האחרונה.

דור פרץ לא בן 37, הגיל שבו חתם ערן זהבי על החוזה האחרון שלו. הוא גם לא שחקן כמו ערן זהבי, אבל הוא המוהיקני האחרון מהחבורה שהקיפה את זהבי והובילה – מקצועית, חברתית, מנהיגותית – את חדר ההלבשה. דור מיכה הלך ראשון, אחר כך שרן ייני, אבי ריקן, וגם זהבי. דור פרץ הוא האחרון שנשאר. והוא רק בן 31. גולדהאר יודע כמה בני 31 ומעלה ישחקו במונדיאל? כמה בני 40 ומעלה?

אני לא מוצא עילה סבירה להחלטה של מכבי ת"א לקצץ לדור פרץ 30 אחוז מהשכר, גם לא להחלטה להיכנס איתו למשא ומתן על גובה הקיצוץ. הדבר היחיד שעולה לי בראש הוא שגולדהאר על האדים במכבי ת"א, עובד על בקרת נזקים. קורונה, 7 באוקטובר, שתי מערכות מול איראן, אי יכולת לארח בארץ משחקים באירופה. יותר מדי משוכות כדי להגיע לתקציב מאוזן, וזה עוד לפני שאין סיכוי שלמכבי ת"א יהיה תקציב מאוזן, אם הוא עומד סביב 100 מיליון שקלים. גולדהאר מבין שהחזון שלו – מכבי ת"א מייצרת הכנסות בגובה ההוצאות – לא ישים. ויש לו דברים כנראה יותר חשובים להתעסק בהם מאשר הצעצוע המפסיד הזה. אפילו לגמר הגביע הוא לא הגיע. וכבר התחדשו הטיסות מקנדה. בעל הבית איבד עניין, בעל הבית השתגע.

אני לא מקנא בדור פרץ. אומרים על שרן ייני שהיה מכביסט, על ערן זהבי, על ניר קלינגר. עם כל הכבוד, הם לא בסטנדרט של פרץ. הוא בא מבית מכביסטי, כולם אוהדי מכבי ת"א, הוא לא מוצא את עצמו אם זה לא מכבי. 

כבודו מחייב להודיע למכבי ת"א שהוא לא מקבל את ההצעה שלהם, לא יושב איתם למשא ומתן, וממשיך הלאה, יש די אופציות שיחבקו אותו מהר. במונחים של היסטוריה, הוא נמצא כמעט במעמד שהיה בו אבי נמני בקיץ 2003. לא מגרשים אותו כמו את נמני, אבל זה נראה כמו שמסמנים לו את הדרך החוצה, אלא אם כן יחול מהפך דרמטי. נמני הלך כמעט בטבעיות לבית"ר ירושלים, כי לא הייתה לו ברירה אחרת, חוץ מלפרוש. והוא היה בן 31, כמו פרץ. לא פורשים בגיל 31 בגלל אהבה למועדון שמסמן לך את הדרך החוצה.

רק שפרץ לא רוצה לשחק בשום מקום אחר חוץ ממכבי ת"א. לא אתפלא אם ייקח איזו הצעה פחותה מחו"ל, רק כדי לא להסתבך עם אוהדי מכבי ת"א או עם המצפון שלו. מכבי חיפה רוצה מאוד, אבל עם היריבות בין הקהלים, לא רואה את פרץ נוהג כאצילי, ועושה בחירה קרה כקרח. אפילו לבית"ר ירושלים אני לא רואה אותו הולך. זה לא מועדון לאופי שלו, לחיתוך הדיבור הכמעט מייקל ג'קסוני שלו. ייצרי מדי בשבילו, תזזיתי. כמובן שהפועל ת"א זה לא בא בחשבון – משני הצדדים – והפועל ב"ש מעדיפה זרים בתפקידים האלה, או זרים בכלל. על פחות מארבע הגדולות האחרות דור פרץ לא צריך להתפשר. מי שצריך להתפשר, להתעשת, ולהבין שלמרות ששחקני כדורגל בישראל הם הסקטור הכי כפוי טובה שיש, מנשקי סמלים סדרתיים, ואופורטוניסטים הרבה מעל הממוצע, יש מקרים שבהם צריך לסדר את הפיירול לפי הכוכבים. 

במקרה של דור פרץ, הוא אפילו לא כוכב, הוא כל הכוכבים שיש במכבי ת"א. ביחד.